"רוצה ללכת מהעולם כמו מוטי קירשנבאום"

הטלפון בביתה של רבקה מיכאלי מצלצל בלי הפסקה. "תחזור אליי בעוד חצי שעה", היא עונה בנימוס למתקשרים, ומסבירה שכולם מבקשים לדבר איתה על "ניקוי ראש" - תוכנית הסאטירה המיתולוגית שחזרה לכותרות עקב מותו המפתיע של היוצר מוטי קירשנבאום. "כל מי שנפטר מ'ניקוי ראש' צעיר ממני. מוטי למשל היה צעיר ממני בשנה וחצי, הוא תמיד הדגיש את זה", מספרת מיכאלי בת ה-77.

"יש לי רצון עז להרים למוטי טלפון ולספר לו מה אמרו עליו ולשאול מה הוא חושב על זה. אם הוא בכלל התכונן למסיבת פרידה כזאת", משתפת מיכאלי בתחושותיה לאחר האבל הכבד שהורגש במדינה בעקבות מותו.

"ההרגשה היא של דור הולך ונעלם. אבל אני חושבת שכל אחד היה מאחל ללכת מן העולם עם העט ביד. יש לי הרבה מאוד מחשבות על מוות. הייתי רוצה ללכת בדיוק כמו מוטי - עם העט ביד. או על המקלדת. או תוך כדי שיחת טלפון. אפילו שזה יהיה תוך כדי ראיון עם ynet".

נשמע שחשבת על זה ברצינות.

"כולנו עשינו צוואות והסכמי ממון. את הצוואה שלי כתבתי לפני יותר מעשרים שנה".

סוג של סלב

המחשבות על המוות אולי נוכחות בחייה, אבל מבחינת מעשים מיכאלי בוחרת בכיוון אחר לגמרי - סדרת ילדים. בקרוב תראו אותה על המסך בתוכנית החדשה "אלישע", שתעלה לשידור בערוץ הילדים ב-11 באוקטובר. "ההחלטות שלי תמיד נובעות מההצעות שאני מקבלת", היא מסבירה, "אני רוצה  להתחבר לתוכן לילדים בתקופה הזאת. בקיץ צילמתי את סרט ילדים 'האוצר מעבר לנהר' של קובי מחט, ויומיים אחר כך התחילו הצילומים של 'אלישע'".

"אלישע". חזרה לימי בית הספר(צילום: ינאי יחיאל )

הילדים של היום מזהים אותך? יודעים מי את?

"הרבה מאוד ילדים רואים את 'בנות הזהב' שעשיתי בערוץ 10 והם מכירים אותי משם. הם אומרים לי ברחוב 'את סוג של סלב נכון?' זה מה שהם יודעים עליי".

מיכאלי תגלם ב"אלישע" את סגנית המנהלת האומללה, לצדם של עלמה זק בתפקיד המנהלת ויובל סמו בתפקיד אלישע - שחוזר לבית הספר לאחר שסבו נפטר ומשאיר לו ירושה גדולה בתנאי שיסיים את הלימודים. מלבד ההנאה מעבודה על תוכן ילדים, היא גם שמחה להשתתף בה בזכות השפה שלה. "חורה לי כשאני שומעת את השפה העברית היום. קורה שמישהו שוגה ואני מתקנת, ואומרים לי 'רבקה, ככה מדברים היום'. דווקא ב'אלישע' כן אכפת להם. עלמה זק מאוד מקפידה על עברית".

אחרי מלחמת התרבות בין האמנים לשרה מירי רגב, ניתן היה להסיק שהרוחות נרגעו, אבל נראה שעד כמה שזה תלוי במיכאלי, המתחים קיימים - והיא לא מתכוונת לשמור בבטן. "הצהרה של שרת התרבות שאומרת 'אני לא מכירה את צ'כוב', לא תורמת לאף אחד, אם שרת התרבות אומרת 'אני לא מכירה את צ'כוב' - זו בורות", היא תוקפת, ומאשימה את רגב בהתנהלות שמגדילה את הפערים בין הפריפריה למרכז. "אני כועסת על קיפוח וליבוי יצרים דרך מחיקת תרבות. הממסד צריך לעצור רגע ולחשוב - איפה הטעות? למה נוצר מין דור כזה שמתרברב שהוא לא מכיר את צ'כוב? מירי רגב מייצגת חלק מתלהם שמחפש ססמאות כדי ללבות שנאה וקוטביות". 

מיכאלי גם מתרעמת על הטענות נגד האמנים, שנתפסים על ידי רבים כמנותקים מהמתרחש במדינה שמחוץ לתל אביב. "כל השחקנים נוסעים לפריפריה, אני כל הזמן מבלה בוואנים. על מה מדברים? כל התיאטרון נוסע כמו אדיוט. אני כועסת כי אני יודעת כמה זה לא נכון שאנחנו לא מגיעים לפריפריה. מה, השחקנים נבחרו רק מפני שנולדו בתל אביב? השחקנים לא באו מעכו, נהריה או צפת, או מקיבוץ? באנגליה לונדון היא הלב הפועם של התיאטרון ואף אחד בא בטענות. פריז היא הפועמת מכל הערים, ואף אחד לא מנסה להעביר את זה בכוח לליון".

אז מה את אומרת בעצם?

"לא לדבר על הקיפוח עם דמעות בעיניים ומחנק בגרון - אפשר לחשוב איפה צריך לשפר. מנסים לבטל את התרבות המערבית - אם שרת התרבות אומרת שצכ'וב הוא לא התרבות שלה, אני נשארת אילמת. אפשר לחשוב שאנחנו כל הזמן משדרים שירים ביידיש ברדיו. אנחנו בהחלט קשובים לתרבות מערבית. אסור לשכוח את הפולקלור הנהדר, וצריך לזכור אותו. אני רואה שבתגובות באינטרנט כותבים 'מי זה דויד גרוסמן? הוא בצלם'. לא צריכה להיות כאן בורות. אם בפריפריה לא יודעים מי זה צ'כוב, אז זו טעות של החינוך".

"לא לדבר על קיפוח עם דמעות בעיניים"(צילום: אריאל בלאק, דנה קרן)

נשמע שאת לא מאמינה שדור כמו שלך יחזור בעתיד.

"אני רואה כל כך הרבה אנשים מוכשרים היום. אני לא מכירה הרבה אנשים כמו איתי טיראן בדור שלי. אני לא מכירה הרבה במאים מוכשרים כמו גלעד קמחי מהדור שלי. זה לא דור שלא מייצר כישרונות. גם בטלוויזיה, אני רואה את 'היהודים באים', ששם אשתתף בפרק אורח, ואני נפעמת מהתעוזה והכישרונות. וגם ב'ארץ נהדרת', וכמובן גם ליאור שליין. אנשים לא נעשו טמבלים עם הזמן, להפך. 

"מה שכן - הקוד המשותף אבד. של תרבות, של אסוציאציות של עברית, כשאתה אומר מילה ואנשים יודעים מאיזו תפילה זה לקוח או באיזה שיר מדובר. המכנה המשותף הזה אבד".

מיכאלי אולי מזוהה תמיד כדמות טלוויזיונית, עוד מימי "ניקוי ראש" ו"סיבה למסיבה", אבל גם על במת התיאטרון כבר צברה קילומטראז' - וגם בתחום הזה היא מתרשמת מהדור הצעיר. "אני רואה את העבודה הקשה של השחקנים ואנשי התיאטרון, והם הרבה יותר עמוקים, ולכן התיאטרון הרבה יותר מוצלח ממה שאתה רואה בטלוויזיה. מצד אחד אני יכולה לומר שאני לא מצטערת שאין כל כך הרבה מה לראות בטלוויזיה, כי זה רק מביא קהל נוסף לתיאטרון. זה מפליא אותי כל פעם כשאני רואה אולם מלא".

מה עוד היית רוצה להגשים ולא הצלחת? 

"התוכניות שלי לעתיד הן אותו הדבר ויותר טוב. עוד תפקיד מעניין, עוד סדרה טובה, עוד ללמוד בעל פה. יש לי עדיין תוכניות לרזות, להתאמן, לשפר את האנגלית. כל זמן שיש תפקידים לזקנים, אני שם".