שתף קטע נבחר

צוואה או הבטחה: מי יקבל את דירת הקשישה?

אישה ערירית ערכה צוואה שבה הורישה את כל רכושה לחברתה. אלא שימים לפני מותה הבטיחה בעל פה לתת דירה למכריה. מה הוחלט בביהמ"ש?

ימים לפני מותה העניקה קשישה ערירית בת 83 הבטחה בעל פה להעניק דירה שבבעלותה לזוג מכרים שלה – וזאת בניגוד לצוואה כתובה שערכה כמה שנים קודם לכן, שבמסגרתה הבטיחה את כל רכושה לחברתה. בתום הליך משפטי שהתקיים בין שני הצדדים כמה חודשים לאחר מותה, הורה בית המשפט לענייני משפחה בחיפה לקיים את ההבטחה שניתנה בעל פה.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

בצוואה שהכינה ב-2009 ציוותה המנוחה את כל רכושה לחברתה ולשני ילדיה. במאי 2012 היא מתה ממחלת הסרטן. חמישה ימים לפני מותה ביקרו את המנוחה בני זוג שהכירו אותה כמה שנים קודם לכן, וסייעו לה לטפל בדירה שבבעלותה בצפון הארץ. לטענתם, במפגש נכחה גם אחת היורשות שלה, ובנוכחותה פנתה אליהם הקשישה והבטיחה להם את הדירה בצפון. לדבריהם היא הייתה צלולה וחזרה על כך כמה פעמים.

 

כעבור כארבעה חודשים ערכו בני הזוג זיכרון דברים אצל עורך דין שבו פירטו את דברי המנוחה, ולאחר מכן הפקידו אותו אצל רשם הירושות במטרה לזכות בדירה שהובטחה להם. רשם הירושות העביר את בקשתם לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בפברואר 2013, והם ביקשו שיקבל את דברי המנוחה כצוואה כשרה של "שכיב מרע" – צוואה הנאמרת בעל פה על ידי אדם הנוטה למות.

 

אלא שלפי החוק, זיכרון דברים של צוואת "שכיב מרע" יש להגיש ממש בסמוך לאמירת המצווה של הגוסס, ועלתה השאלה מדוע בני הזוג המתינו זמן כה רב עד שתיעדו את הדברים ופנו לרשם הירושות.

 

בני הזוג הסבירו את האיחור בחוסר ידיעה, וציינו שעשו זאת מיד אחרי שקיבלו ייעוץ משפטי. הם הדגישו שהם לא מתנגדים לצוואה מ-2009, אלא ביקשו לגרוע ממנה נכס אחד בלבד - הדירה.

 

היורשים מכוח הצוואה הכתובה – חברתה של המנוחה וילדיה – התנגדו לבקשה. לטענתם, למנוחה כבר הייתה צוואה כתובה והיו לה הרבה הזדמנויות לערוך אותה מחדש, אבל היא בחרה שלא לעשות זאת.

 

השופטת אלה מירז קבעה שככל הנוגע לצוואות, מטרת החוק היא לקיים את רצון המת. לדעתה, במקרה הזה המנוחה הייתה צלולה במחשבתה כשרצתה להעניק את הדירה למבקשים, ולמרות מספר טעויות או אי דיוקים שעלו מעדויותיהם, נראה כי מדובר באנשים שהתרגשו מהמעמד וההליך המשפטי.

 

היא גם ציינה שהיא לא מייחסת חשיבות גדולה מדי להתמהמהות המבקשים בהפקדת זיכרון הדברים, משום שהשתכנעה שהצוואה בעל פה, שנאמרה בנוכחות אחת היורשות של הצוואה הכתובה, אמיתית.

 

לבסוף סברה השופטת מירז שבני הזוג הצליחו להוכיח שהמנוחה רצתה להוציא את הנכס המסוים מהצוואה הכתובה, ולהעניק אותו להם. לפיכך, היא קבעה שיש לקיים את הצוואה בעל פה, כפי שתועדה בזיכרון הדברים מספטמבר 2012. היורשים שהתנגדו ישלמו לבני הזוג הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ המבקשים: עו"ד א. אבריאל
  • ב"כ המתנגדים: עו"ד ש. כהן
  • עו"ד אילן הראל עוסק בדיני משפחה ובירושות וצוואות
  • הכותב לא ייצג בתיק

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים