"החיים ומה שלבשתי": פרק מספר

רוצים לקרוא פרק מתוך "החיים ומה שלבשתי" בנייד? היכנסו

שלי גרוס היא עיתונאית אופנה ובעלת הבלוג המוביל "המלבישה". חיה, מתלבשת ומגדלת שני ילדים בפרוורים. "החיים ומה שלבשתי" הוא ספרה הראשון. בואו לקרוא קטע ממנו:

חולצת כפתורים לבנה, או: להספיק עד גיל ארבעים

מה הספר שהכי השפיע עלייך?

את מי - חי או מת - היית רוצה לפגוש לארוחת ערב?

מה יש לך בתיק?

כמה פעמים בשבוע את עושה פֶן?

מה הדרך הכי משונה שבה מישהו התחיל אתך?

התחלת פעם עם מישהו?

מה רצית להיות כשתהיי גדולה?

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

"אולי פשוט נמחזר את השאלות ששאלנו אותה בפעם הקודמת," מציעה נעמה בעודה נוקשת בעצבנות על שולחן המערכת בעט שארפּי שחור. נעמה היא הסגנית של רונה פיין, העורכת המיתולוגית של 'היא', ומבחינתה ישיבת המערכת הזו מיצתה את עצמה כבר ב"כמה פעמים בשבוע את עושה פן".

"החיים ומה שלבשתי". ספרה של שלי גרוס

"ממילא היא לא ממש ענתה עליהן גם אז," מזכיר גיא, עורך המדורים, ומסתכל עלי. כשגיא אומר "היא", הוא מתייחס למורן דר, כוכבת עולה בשמי ערוץ הילדים, הפרזנטורית החדשה של 'ללין' ונערת השער הבאה שלנו. מורן הייתה נערת השער שלנו גם לפני חצי שנה, כשנפרדה מבן זוגה דאז, האיש שהרוויח את חמש עשרה דקות התהילה שלו בזכות השתתפותו בתוכנית ריאליטי שבה הקפיד לשחות מדי לילה שחייה לילית. בעירום. בדצמבר.

אם תיתנו לי דקה וחצי, אני אשלוף מהזיכרון עוד שניים שלושה שערים שהיו לנו עם מורן דר בשנתיים האחרונות. לפני כל שער פגשתי אותה על סט הצילומים. בכל פעם הגעתי עם רשימה של חמישים שאלות ובכל פעם יצאתי מהמפגש עם צורך דחוף בשני אַדוויל. נעמה צודקת. אפשר למחזר את השאלות. הקוראים לא יזכרו אותן, מורן דר לא תזכור אותן, ואני מרשה לעצמי להמר בביטחון יחסי שהכוכבת העולה לא תזכור גם אותי. "אז סגרנו," רונה מסכמת, מחייכת חיוך חצי מריר ומנמיכה מעט את משקפי הקריאה האלגנטיים שלה. "ליבי, תסתדרי מפה?"

"ברור." אני תמיד מסתדרת מפה.

כשהייתי בת עשרים וארבע, צעירה בשנתיים מהדוגמנית המפורסמת מורן דר, אמא שלי קבעה אתי בבית קפה ברמת אביב. עוד לפני שהסלט הגיע - התפריטים עדיין היו מונחים על השולחן - היא הספיקה לספר שהתאהבה באישה. נעים מאוד, אני ליבי וזאת המשפחה שאליה נולדתי: דן-דן אחי הצעיר הוא מדען שכותב בשעות הפנאי ספרי מדע בדיוני לילדים (בשם בדוי). לאבא שלי יש מועדון סטנד-אפ בדרום העיר, מול הגלריה של אח שלו, ואמא שלי: האישה שמצליחה לשלב בחן יציאה מהארון עם הזמנת סלט ירקות קלויים ודיאט קולה. מה שאני מנסה לומר הוא שפגשתי בחיי מספיק אנשים מעניינים. מספיק כדי שתוכלו לסמוך עלי כשאני אומרת לכם שאני יכולה לזהות אנשים שאין להם מה להגיד הרבה לפני שאני שואלת אותם מה הסֵפר שהשפיע עליהם.

"מה הספר שהכי השפיע עלייך?" אני שואלת את מורן דר עשרים וארבע שעות מאוחר יותר. אנחנו יושבות על ספת עור שחורה וארוכה בסטודיו של הצלמת גבי כץ. ברדיוס של ארבע מאות מטר בדרום תל אביב מצויים חללי הסטודיו של כל הצלמים שאנחנו עובדים איתם בעיתון. בכולם שוֹרה אותה איכות בוהמיינית, הם מוארים באותו אור בהיר שמגיע מכיוון דרום, ובכולם מככבת ספת עור זהה. בשנים האחרונות אנחנו מצלמים רק אנשים מפורסמים להפקות, אם כי ההגדרה "מי הוא מפורסם", או נכון יותר, "מי הוא סלב", גמישה מאי פעם.

נושא ההפקה הפעם הוא "שנת הניגודים שלי", ומורן מצטלמת בשילובים שנחשבים מוזרים בעיני הקוראות הקבועות שלנו. את הפרופיל של הקוראת הקבועה שלנו אני יודעת לדקלם גם מתוך שינה: בת 65-30, נשואה, 2.4 ילדים, תואר ראשון, גרה בפריפריה, קונה את רוב הבגדים שלה ברשתות בקניונים, מפחדת לקנות בגדים באינטרנט. אני מוכרחה לזכור אותה. היא קהל היעד שלי. בזכות העובדה שהיא עדיין קוראת מגזינים משלמים לי משכורת.

אנחנו מצלמים את מורן דר, שנראית מתוקה ולא מזיקה, כשהיא לבושה בגלבייה מעוטרת בהדפסי ענק של מעצבת מקומית (להקרין נגישות!) ולרגליה סנדלי סטילטו מתוכשטים של מנולו בלניק (לייצר פנטזיה!), ואחר כך בשמלת בלרינה קלאסית עם ז'קט ג'ינס של ליווייס (להתרפק על וינטג'!).

"מיטשל, בוא תעזור לי עם השאלות לעיתון. מה הסֵפר שהכי השפיע עלי?" מורן מזעיקה אל הספה השחורה את מעצב השיער. מיטשל, דקיק כנערה ולבוש כולו בשחור (היישר ממחלקת הנשים של 'זארה'), כבר מזמן גמר לעבוד על השיער המפואר של מורן והמשיך לשלב הקפה. למתבונן התמים השיער המדובר נראה טבעי ורך, אבל רוח פרצים לא תצליח להזיז אותו מהמקום. הפוני שלה יכול להוציא למישהו עין. מורן מאופרת למשעי וכמעט נעלמת בין קפלי הגלבייה, שגם המידה הכי קטנה שלה גדולה עליה. היא משלבת רגליים יחפות על הספה - הנעליים יחכו לרגע האחרון, ומחר בבוקר יחזרו כלאחר כבוד לחנות שבכיכר המדינה מבלי שיראו עליהן שהן בילו על סט צילומים.

על הקצה המרוחק של הספה השחורה שׂרועה הדר, הסטייליסטית הקבועה של המגזין, רעמת התלתלים החומה והמפוארת שלה פזורה על המשענת. הדר כבר בחודש התשיעי ועדיין מקפידה על שפתון אדום. כיאה למי שהצליחה להעביר את ההיריון בלי לקנות ולו בגד היריון אחד, היא לובשת שמלת פייטים קצרה. עכשיו היא מחכה על הספה עד שעוזר הצלמת יסיים למרק את השירותים של הסטודיו באקונומיקה והיא תוכל להקיא שם בנוחות. בשליש האחרון חזרו לה הבחילות. אני תוהה איך היא מתכוונת להקיא עם השמלה הקצרצרה הזו, בברכיים חשופות על רצפת הבטון? כשאני הייתי בהיריון, המלתחה ההריונית שלי התבססה על מבחר נאה של טרנינגים אפורים מהוהים, כך שסוגיית ההקאה בשמלת נצנצים קצרה מעולם לא עמדה על הפרק.

"את לא צריכה את מיטשל כדי לדעת מה הסֵפר שהכי השפיע עלייך. אין פה תשובה לא נכונה," אני משקרת.

"ציפורים מתות בסתר?" מורן מהססת.

"ממש. הספר שהכי השפיע עלייך," מיטשל מגלגל עיניים. "אין סיכוי בעולם שקראת אותו. נראה לי

שקראת איפשהו שזה הספר שהכי השפיע על אנג'לינה ג'ולי."

"אוי! זה רעיון מצוין," מורן מזדקפת באושר. "ליבי, מותק, גגלי לי שנייה מה הספר שהכי השפיע על אנג'לינה."

"אם כבר, תבדקו ב'גוגל' מה הספר שהכי השפיע על ג'ניפר אניסטון," נאנחת הדר כשהיא מנסה לשנות תנוחה על ספת העור. "היא הרבה יותר נגישה ומתאימה לתדמית הקלילה שלך."

חיפוש ב'גוגל': הספר האהוב על אנג'לינה ג'ולי

תוצאה: 'בחיפוש אחר דרקולה האמיתי'. מעולם לא תורגם לעברית.

חיפוש ב'גוגל': הספר האהוב על ג'ניפר אניסטון

תוצאה: לג'ניפר אניסטון אין ספר אהוב, אבל תשמחו לשמוע שהסרט האהוב עליה הוא 'תנאים של חיבה'.

חיפוש ב'גוגל': הספר האהוב על נטלי פורטמן

תוצאה: 'סיפור על אהבה וחושך', עמוס עוז

"הספר שהכי השפיע עלי הוא 'סיפור על אהבה וחושך'," מחייכת מורן דר. "אני אוהבת כל מה שעמוס עוז כתב אי פעם, אבל הספר הזה נמצא תמיד ליד המיטה שלי, לצד נר ריחני של 'ללין' שאני מכורה אליו."

(מתוך הכתבה 'שנת הניגודים שלי', מגזין 'היא', מרץ 2014. מילים: ליבי גרנות; צילום: גבי כץ; סטיילינג: הדר פרבר)

וככה, רבותי, אנחנו עושים קסמים. רוצים לקרוא את ההמשך? היכנסו לכאן והורידו את האפליקציה!