שתף קטע נבחר
 

אפקט נטרול המחבלים

פיגוע הדקירה בשבת בעיר העתיקה גרר את גל "פיגועי החיקוי" בימים האחרונים. אותו גל היה גם אשתקד ועשוי לדעוך כשרואים פעם אחר פעם ישראלים משתלטים על מחבלים

אפשר להצביע על הפיגוע במוצאי שבת, שבו נרצחו בעיר העתיקה בירושלים החייל אהרון בנט (בניטה) והרב נחמיה לביא ז"ל כאירוע שחולל את גל הדקירות הנוכחי. הדוקר, אף שחוסל בסופו של דבר על-ידי שוטרי מג"ב, קצר הצלחה מקאברית והיא שגררה אחריה גל "פיגועי חיקוי" שאנו נמצאים כרגע בעיצומו.

 

גל טרור - כתבות נוספות בנושא:

תיעוד בלעדי: המחבל נמלט רגע לפני שחוסל

מחסל המחבל משחזר: "הייתי בזמן הנכון, במקום הנכון"

פלסטיני נהרג בעימותים בשועפט

 

זו אינה תופעה חדשה. גם בשנה שעברה היה גל "פיגועי חיקוי" כזה שבוצע על-ידי מפגעים בודדים באופן ספונטני וללא כל שיוך לארגון חבלה אלא שאז היו אלה פיגועי דריסה שבאו בזה אחר זה כמו פיגועי הדקירה השנה. הצלחה של מעשי טרור שוברת מחסום פסיכולוגי ומראה כיוון לאנשים שממילא היו מתוסכלים, זועמים ומחפשים הכרה חברתית.

 

כמו אז, גם עכשיו מדובר באנשים צעירים. מדובר באנשים צעירים שהמשותף לכולם הוא שיש להם נשק זמין ודחף חזק. כאמור, מרגע שנפרץ הסכר הפסיכולוגי הם פועלים. חיקוי ההצלחה אינו הסיבה היחידה. תמיד, אבל תמיד, מדובר בכמה דחפים ומניעים שמצטלבים ויוצרים את המסה הקריטית הפסיכולוגית שמסתיימת בדקירה, בדריסה ולעיתים אפילו בירי.

 

בגל הטרור הנוכחי מדובר בשלושה מניעים: האחד זה עלילת הדם על הניסיון הישראלי להשתלט על מסגד אל-אקצה שהוא בעל מוטיב דתי חזק כשמדובר באוכלוסייה מוסלמית. המניע השני הוא התסכול העמוק והזעם שמפעפעים כבר זמן רב באוכלוסייה הפלסטינית בשטחים ובירושלים והמניע השלישי לדחף הרצחני הוא כאמור הצלחת המפגע ההוא ברחוב הגיא בירושלים במוצאי שבת.

המחבל בתל אביב והמברג שעמו ביצע את הפיגוע (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
המחבל בתל אביב והמברג שעמו ביצע את הפיגוע(צילום: ראובן שוורץ)

זירת הפיגוע ביישוב היהודי בחברון (צילום: אלי מנדלבאום) (צילום: אלי מנדלבאום)
זירת הפיגוע ביישוב היהודי בחברון(צילום: אלי מנדלבאום)

זירת הפיגוע הבוקר בירושלים (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
זירת הפיגוע הבוקר בירושלים(צילום: רויטרס)

המחבל רצח שני גברים, שמבחינת הפלסטינים בירושלים ובשטחים דמם מותר, מפני שהם "מתנחלים" ומרגע זה ההמשך היה ברור. העובדה שאותו מפגע חוסל, כמו גם רוב המחבלים האחרים בגל הנוכחי, אינה משנה כל כך כשהגל הוא בעיצומו. האיסלאם רואה במות "שהיד" דבר רצוי וראוי להערכה ואמצעי התקשורת הפלסטיניים, כמו גם חמאס והארגונים הפלסטיניים האחרים, עוד מלבים את התחושה הזאת.

 

חשוב לציין שהפרות הסדר, יידוי האבנים ובקבוקי התבערה גם בשטחים וגם בירושלים פחתו בשעה שהדקירות הלכו ותכפו. זה לא מקרה. הנוכחות המסיבית של כוחות הביטחון באזורי החיכוך המועדים ובשכונות התפר הירושלמיות משיגה תוצאות. לצערנו, אין בנוכחות זאת כדי לעצור מפגע דוקר.

התפרעויות סמוך לבית לחם (צילום: AFP) (צילום: AFP)
התפרעויות סמוך לבית לחם(צילום: AFP)

 (צילום: AFP) (צילום: AFP)
(צילום: AFP)

אבנים בחברון (צילום: EPA) (צילום: EPA)
אבנים בחברון(צילום: EPA)

אפשר להסתכן ולומר כי גם הגל הזה יידעך בעוד כמה ימים מפני שהוא יותר תוצאה של אווירה והלך רוח מאשר התקוממות עממית. כמו שההצלחות מעודדות ניסיונות חיקוי, ככה הפגיעה השיטתית בדוקרים ונטרולם, לאט לאט יש לו אפקט על גל הדקירות. התיעוד הבלעדי שבו נראה קצין מערך ההגנה האווירית של חיל האוויר רודף אחרי המחבל בתל אביב, מצנן מאוד את היצרים המשלוהבים של דוקרים פוטנציאליים. לכן גם זו לא אינתיפאדה אלא "רק" גל טרור וגלי טרור מטבעם שוככים, בעיקר אם לא מלבים אותם בקורבנות פלסטיניים שאינם טרוריסטים.

 

אפשר להניח שתפילות יום השישי מחר בהר הבית, בגלל המגבלות הרבות והכוחות הרבים שיהיו בירושלים, יעברו בשקט יחסי ואם הציבור ימשיך לגלות ערנות, ואם בכל זירת פיגוע ימשיכו להיות אנשים אמיצים שינטרלו את המחבלים, אז גם הדקירות ידעכו בתוך זמן לא רב.

 

עם זאת, צריך להעביר מסר למתיישבים ביהודה ושומרון. נדרש כרגע מהם וגם מהתושבים בירושלים איפוק מקסימלי כי מעשיהם עלולים להפוך, מה שנראה כגל טרור שכנראה יילך ויידעך, להתקוממות עממית רבתי. האחריות שמוטלת על כתפי המתיישבים היהודים ביהודה ושומרון לביטחון כולנו היא כרגע עצומה ומעשים פרובוקטיביים מצידם עלולים לעלות לכולנו ביוקר.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים