כתומים מבושה: על הקריסה של הולנד
פרנק דה בור מבכה את המצב ("לא רוצה לקרוא לזה אסון, אבל זאת ההרגשה"), העיתונאים תולים את הכישלון הקולוסאלי בשחקנים ("הדור הזה פשוט לא עמד בציפיות") ובנו של המאמן דני בלינד ממהר לסנגר עליו ("צריך להמשיך בתפקיד"). נדב יעקבי מנתח את הקטסטרופה של נבחרת האורנג', רגע לפני שהיא חותמת קמפיין מסויט ומוצאת את עצמה מחוץ ליורו
כשאופ"א החליטה להגדיל את מספר הנבחרות המשתתפות באליפות אירופה מ-16 ל-24, התחושה הכללית הייתה שהשינוי מבטיח לכל הנבחרות הגדולות הופעה בטורניר. כי במצב שבו כמחצית מכל הנבחרות באירופה עולות ליורו, אין מצב שנבחרת איכותית באמת תיכשל במשימה.
ההערכה הזו התבררה ככמעט נכונה ב-100 אחוז. כל הנבחרות הנחשבות גדולות ישחקו בקיץ הקרוב בצרפת. גם כאלו שקירטעו והפסידו פה ושם, השיגו בסופו של דבר את הנקודות הנדרשות.
אולם יש נבחרת אחת שנמצאת כרגע עם רגל וחצי מחוץ ליורו ורק נס יציל אותה מהדחה מבישה – הולנד. זה כמעט בלתי נתפס שנבחרת שהביסה את ספרד 1:5 בפתיחת המונדיאל בברזיל לפני פחות משנה וחצי, ושסיימה במקום השלישי בעולם אחרי ניצחון 0:3 על ברזיל, מצויה כעת במצב כמעט סופני.
הולנד נמצאת כעת רק במקום הרביעי בבית 1, עם 10 נקודות בלבד מתוך 24 אפשריות. להעפיל אוטומטית היא כבר לא יכולה. איסלנד וצ'כיה כבר הבטיחו את עלייתן מהבית הזה. הסיכוי היחיד של הולנד להעפיל ליורו הוא אם תסיים במקום השלישי ותעשה את הדרך לצרפת דרך משחקי הפלייאוף.
הבעיה היא שטורקיה מקדימה את הולנד בשתי נקודות, ואם הטורקים ינצחו בשני המשחקים שנותרו להם, בשבת נגד צ'כיה וביום שלישי מול איסלנד, הולנד תהיה בחוץ.
ההולנדים צריכים לנצח בשבת את קזחסטאן, ביום שלישי את צ'כיה ולהתפלל שהטורקים יפסידו לפחות באחד מהמשחקים שלהם.
מה שמדהים הוא לא רק עומק הנפילה של נבחרת הולנד מאז גבהי המונדיאל בברזיל, אלא גם הקלות שבה היא הייתה רגילה לצלוח את שלבי המוקדמות בשנים האחרונות. בשלושת הקמפיינים הקודמים קיימה הולנד 28 משחקי מוקדמות, ניצחה ב-26, סיימה אחד בתיקו והפסידה באחד.
והנה, עתה יש לה כבר ארבעה הפסדים בשמונה משחקים, כולל פעמיים מול איסלנד, כולל תבוסה 3:0 לטורקיה. פרנק דה בור, מאמן אייאקס וכוכב נבחרת הולנד לשעבר אומר: "יש לנו שחקנים מספיק איכותיים כדי לנצח את איסלנד ואת טורקיה. אני לא רוצה לקרוא לזה אסון, אבל זו ההרגשה".
מגע הקסם אבד
דה בור משווה את הכישלון העכשווי למה שקרה לנבחרת הולנד כשהוא עדיין שיחק בה: "במונדיאל 1998 הגענו לחצי הגמר וביורו 2000 הפסדנו שוב בחצי הגמר רק בגלל חוסר המזל עם הפנדלים מול איטליה. ואז, אחרי חודש של מנוחה, התחלנו את המוקדמות למונדיאל. ופתאום, מבלי ששמנו לב, היינו בפיגור של 5 נקודות".
דה בור מוסיף ומסביר: "יכול להיות שלא היינו מרוכזים מספיק כדי להיות מוכנים. כי אם אתה מאבד נקודות בתחילת הדרך נגד איסלנד, הלחץ רק גובר וגובר".
אז נכון, הולנד פתחה את הקמפיין עם שני הפסדים רצופים, מול צ'כיה ואיסלנד, אולם נראה שההסבר הזה של דה בור הוא פשטני מדי, וכנראה שהסיבות להתמוטטות הן עמוקות יותר.
הסיבה העיקרית היא כנראה השינוי הטוטאלי באווירה בנבחרת אחרי עזיבתו של לואי ואן חאל, שעבר לאמן את מנצ'סטר יונייטד אחרי המונדיאל, ומינויו של חוס הידיניק.
הרקורד של הידיניק מרשים. הוא היה זה שהוליך את הולנד לחצי גמר המונדיאל ב-1998 וארבע שנים לאחר מכן הדהים את העולם כשהגיע לחצי גמר המונדיאל דרום קוריאה. הוא הצליח גם עם נבחרת אוסטרליה (עלה למונדיאל ב-2006) ועם נבחרת רוסיה (חצי גמר יורו 2008).
אולם בשנים האחרונות הידינק איבד את מגע הקסם שלו. הוא נכשל עם הנבחרת הרוסית ולא העפיל למונדיאל בדרום אפריקה. גם עם נבחרת טורקיה, שלא העפילה ליורו 2012, הוא לא הצליח. כשהידיניק מונה ליורשו של ואן חאל בקיץ 2014 לא היו לו כמעט מתנגדים בהולנד, בעיקר בשל הישגי העבר שלו. אולם אז התברר שהבעיה קשורה בעיקר בשל האופי הנינוח שלו, השונה כמעט ב-180 מעלות מזה של רס"ר המשמעת ואן חאל.
צריך לזכור שואן חאל בנה לקראת המונדיאל בברזיל נבחרת חדשה וצעירה. לצידם של שלושת הכוכבים הוותיקים אריין רובן, ווסלי סניידר ורובין ואן פרסי, שולבו הכשרונות הצעירים: ממפיס דפאי, ג'ורג'ינו וינאלדום, ברונו מרטינס אינדי, סטפן דה פריי, דיילי בלינד ואחרים.
העיתונאי ההולנדי מיכיאל יונגסמה מסביר: "בסופו של דבר הפער בין ואן חאל לבין הידינק בכל מה שקשור באינטנסיביות ובהקפדה על הפרטים, היה גדול מדי. אותה סיבה שבגללה כמה משחקני מנצ'סטר יונייטד טוענים שואן חאל קשוח מדי, היא הסיבה שבגללה זה עבד כל כך טוב עם סגל צעיר ושאפתן בנבחרת. כאשר הידינק הגיע הסתבר שהשחקנים הצעירים לא היו בשלים למאמן נינוח יותר. וכאשר השחקנים המבוגרים לא היו טובים מספיק או פצועים, והצעירים לא היו בשלים מספיק כדי לקחת אחריות במשחקים החשובים והמכריעים, הגיע הכישלון".
הבן נחלץ לעזרת האבא
כל זמן שבסגל היה מספיק עומק וכישרון, יכול להיות שהבדלי הגישה בין שני המאמנים לא היו משמעותיים. אולם לכל ברור שהדור הנוכחי של הכדורגל ההולנדי פשוט לא איכותי מספיק.
כשאריין רובן כשיר, הוא עדיין אחד השחקנים הטובים בעולם, למרות שהוא בן 31. הבעיה שהוא פצוע יותר מדי זמן ועובדה: גם בשני המשחקים הקרובים הוא ייעדר, אחרי שנפצע במשחק נגד איסלנד.
סניידר בן ה-31 כבר הרבה מעבר לשיאו וכך גם ואן פרסי בן ה-32. עצם העובדה שהשניים משחקים בליגה הטורקית ולא באחת מהליגות החזקות באירופה, רק מדגישה את העובדה הזו.
בהולנד מדברים על הדור המצויין של ילידי 1980 עד 1984 (שהם היום בני 31 פלוס) ועל הדור הבא של ילידי 1990 עד 1994 (בני 25 ומטה) שגם הוא נחשב לאיכותי – אולם בתווך לא צמחו שחקנים איכותיים בקבוצת הגיל האמצעית. יוגסמה: "הדור שאמור היה לגשר בין דור הוותיקים ודור הצעירים פשוט לא עמד בציפיות".
הידינק התפטר ביוני, דווקא אחרי ניצחון 0:2 על לטביה, אחרי 10 חודשים בתפקיד. הוא הרגיש שאין לו את הכוחות להצליח במשימה ולא רצה להיאחז בקרנות המזבח.
ההתאחדות ההולנדית מיהרה ומינתה את עוזרו, דני בלינד בן ה-54, למאמן החדש. הביקורת לא איחרה להגיע, שכן בלינד (האבא של דיילי) לא ממש הצליח כמאמן. הוא אימן שנה וחודשיים את איאקס לפני כעשור, ירד לעמדת עוזר המאמן ולאחר מכן כיהן בשלל תפקידי ניהול, עד שעזב את המועדון אחרי סכסוך מתמשך. מאז 2012 שימש דני בלינד כעוזר מאמן הנבחרת.
דני בלינד נחשב לדמות אפורה, חסרת כריזמה וגם לא נתפס כאוטוריטה כמו כל קודמיו בתפקיד: ברט ואן מארבייק, ואן חאל והידינק.
עד כמה מעמדו רעוע אפשר להבין מהשאלות שנשאל אתמול לקראת המשחק מול קזחסטאן. בין היתר התבקש להגיד האם הוא מתכוון להתפטר אם הולנד לא תעפיל ליורו. וזה אחרי שני משחקים בלבד בתפקיד...
מי שנחלץ לעזרתו היה בנו, דיילי, שחקנה של מנצ'סטר יונייטד. בלינד ג'וניור אמר אתמול לתקשורת: "אני חושב שהמאמן צריך להישאר בתפקיד גם אחרי היורו, וגם אם הולנד לא תצליח להעפיל. אני תמיד תומך במאמן הלאומי. עשיתי זאת כשואן חאל והידיניק היו בתפקיד וכך אני עושה גם כשמדובר באבי. בואו לא נשכח שהוא נכנס לתפקיד בסיטואציה מסובכת. ידעתי שתהיה עליו ביקורת. אני יודע איך הדברים מתנהלים בכדורגל ובתקשורת. אבל כל זה לא מטריד אותי וגם לא את אבי".
עבר מפואר, הווה בעייתי
נו טוב, היה אפשר לצפות שדיילי יביע תמיכה באביו. אולם קשה להאמין שבלינד סניור יישאר בתפקידו בעוד שבוע, אם הולנד אכן תסיים במקום הרביעי בבית.
כדי להבין עד כמה מביש יהיה כישלון של הולנד אם לא תצליח במשימה, צריך רק להיזכר בהיסטוריה המפוארת שלה.
הפעם האחרונה שבה היא לא הצליחה להעפיל ליורו הייתה ב-1984, בפעם הקודמת שצרפת אירחה את אליפות אירופה. אלא שאז השתתפו בטורניר שמונה נבחרות בלבד. אז המשימה הייתה הרבה יותר קשה.
ארבע שנים לאחר מכן הנבחרת של מרקו ואן באסטן, רוד חוליט ופרנק רייקארד זכתה באליפות הבלתי נשכחת בגרמניה, בניצוחו של המאמן המהולל רינוס מיכלס. מאז הולנד משחקת בקביעות ביורו, שבע פעמים ברציפות.
בשבת ב-19:00 (שעון ישראל) תתייצב הולנד למשחק החוץ מול קזחסטאן ב"אסטנה ארנה", כשהיא חייבת לנצח. הקזאחים לא ניצחו ב-11 משחקיהם האחרונים וכל תוצאה אחרת למעט ניצחון הולנדי תיחשב לסנסציה מטורפת.
כמה שעות לאחר מכן תוכל טורקיה להבטיח לעצמה את המקום השלישי אם תנצח בפראג את צ'כיה, במידה והולנד לא תנצח. אבל גם אם הולנד תלקט כצפוי את 3 הנקודות, הכל יוכרע ביום שלישי. טורקיה תארח את איסלנד והולנד תילחם על חייה ב"אמסטרדם ארנה" מול הצ'כים.
התחושות בהולנד בימים האחרונים קשות. מעטים מאמינים שהנבחרת הנוכחית מסוגלת לצאת מהבור העמוק שאליו נפלה. אף אחד לא מאשים את דני בלינד במצב, אולם לכולם ברור שלא הוא האיש שיצליח לשקם את הנבחרת אם היא אכן תחמיץ את יורו 2016.
למרות שהחוזה שלו הוא עד 2018, ברור לחלוטין שדני בלינד לא יישאר בתפקידו אם לא יצליח לחולל את מה שמוגדר כרגע כ"נס". והשם החם ביותר המוזכר כמאמן הבא של הולנד הוא רונלד קומאן, מאמנה המצליח של סאות'המפטון.
מה שבטוח זה שנבחרת הולנד נמצאת במשבר. ואם זה לא מספיק, לא נראה שיש באופק כשרונות גדולים תוצרת בית שאמורים לשנות את המצב. הולנד זכתה באליפות אירופה לנבחרות צעירות ב-2006 ו-2007, והגיעה לחצי הגמר ביורו הצעירות שנערך בישראל ב-2013. אבל ליורו עד גיל 21 שנערך הקיץ בצ'כיה, הולנד הצעירה לא העפילה. יכול להיות שזה היה הסימן לכך שמצבו של הכדורגל ההולנדי כולו בכי רע.
לפנייה לכתב/ת 
