הורים מודים: "הפחד השתלט עלינו"

"כבר שלושה ימים אני עומדת וצופה מהמרפסת כדי לוודא שהבן שלי עולה על ההסעה בשלום, עד כה לא עשיתי את זה. שני הקטנים לומדים בבית ספר ליד הבית, אבל אנחנו נמצאים בשכונה שהיא מלאה באתרי בניה.

"אני מעדיפה לעקוב אחריהם מהמרפסת עד שהם נכנסים לשער של בית הספר או להסיע אותם, גם אם מדובר במרחק של כמה עשרות מטרים", כך מספרת דניאלה ריבר מרמת השרון, אמא לארבעה בנים בגילאי 16, 13, 10, 9.

אולי יעניין אתכם גם:

מאיזה גיל אפשר לחשוף את הילדים לחדשות?

"ואם יבוא מחבל?" - 8 דרכים להרגעת הילדים

דניאלה ריבר: "צופה על הילדים מהמרפסת"

אירועי הימים האחרונים גורמים לכולם ללחץ וחרדה, ובמיוחד להורים שחושבים מה לעשות עם הילדים. בגנים אין מספיק אבטחה ולבית ספר הרבה ילדים הולכים וחוזרים לבד, מה שגורם להרבה דאגות ולבטים על הדרך הנכונה להתנהלות בימים אלו.

לפייסבוק הורים כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו

ריבר מספרת - "זה לא קל, בהתחשב שאני עובדת מחוץ לבית, ברמת גן. למשל, עכשיו ההסעה של אחד הילדים איחרה ברבע שעה ולא באו לאסוף אותו בזמן. כל הזמן הזה הייתי כאן בהיסטריה מוחלטת (ואני בן אדם שבדרך כלל לא נלחץ בקלות) – לא ידעתי אם מגיעה ההסעה הקבועה, האם הנהג השתנה, מי עוד מחכה איתו שם בתחנה. הדברים האלה בהחלט מחדדים אצלי את החושים".

- מה הילדים עצמם אומרים על המצב?

"הילדים הגדולים פחות לחוצים, הבן הקטן שלי אבל מאד דואג. למשל, אני עושה הרבה פעילות ספורטיבית, רוכבת על אופניים, אז הוא תמיד שואל: 'אמא, איפה שאת רוכבת, יש ערבים?'. אני משתדלת לא יותר מדי להלחיץ אותם, כדי שיישארו בשגרה. מה שביקשתי מהם זה להגביר ערנות, אבל הכל בפרופורציה".

"כל המשפחה נשארת בבית"

נטע אליאב משכונת גילה בירושלים, אמא לשלושה ילדים בני 16.5, 14.5 ו-13.5 מספרת שהפחד השתלט עליהם. "אנחנו פשוט פוחדים לצאת מפתח הבית. מאז שנגמר החופש הילדים היו בבית הספר רק יום אחד, וגם בחמישי הייתה שביתה. הבן הגדול שלי חזר היום מהמסע לפולין עם הכיתה ונשאר בבית. נכון לכרגע, עד להודעה חדשה אני משאירה את כולם כאן, כי כרגע, למזלי, אני נמצאת בבית".

נטע אליהב: "פוחדים לצאת מהבית"

- זה לא קצת משגע את כולכם?

"הבן הגדול והבת הקטנה אוהבים להיות בבית. הבת האמצעית קצת מבואסת מהמצב כי היא אוהבת ללכת לחברים ולבלות בחוץ. אבל כרגע, כאמור אין ברירה. כל המשפחה נשארת בבית. אנחנו משתדלים מצד אחד להרגיע, אבל מצד שני, אי אפשר להסתיר שגם לנו יש מתח. הם מרגישים אותנו ואנחנו מרגישים אותם".

חשבתם בסוף שבוע לעזוב קצת את העיר, להתאוורר?

"אם ההסלמה הייתה רק בירושלים, אז אולי באמת היינו נוסעים, אבל עכשיו המצב לא רגוע בכל מקום. באופן כללי, אני מרגישה הכי בטוחה כשכולנו נמצאים בבית".

"בלי נסיעות מיותרות"

גם משפחות שמנסות לשמור על שגרה מוצאות את עצמן חושבות פעמיים על כל דבר. לימור ברק מנשר, אמא לשלושה ילדים בני 13.5, 9.5 ו-6.5 מספרת: הילדים שלי מגיעים לבית הספר בהסעות מטעם העיריה ולכן אין לי צורך לפזר או לאסוף את הילדים. השינוי היחיד שהבן הגדול נוהג לפעמים לפגוש את החברים בקניון או ללכת לחבר ישר אחרי בית הספר ולאחר מכן לחזור הביתה באוטובוס עירוני. בימים אלה ביקשנו ממנו לחזור רק עם ההסעה, בלי נסיעות מיותרות בתחבורה ציבורית.

לימור ברק: "חושבת פעמיים לפני כל דבר"

- עד כמה הילדים מודעים למצב?

"אנחנו משתדלים לשמור על שגרה "מהודקת" כל עוד ניתן. לדעתי, להשאיר אותם בבית עד שהמצב יירגע זה פשוט לא ישים ולא סביר. אני עובדת מהבית אז תמיד אהיה שם כדי לקבל אותם ולבדוק שהגיעו בזמן ובשלום. אתמול כשהיינו בדרך לספריה, בעלי התבדח שכדי לשמור על עצמנו, נצטרך ללכת עם הגב לקיר.

"לא הייתה ברירה ודיברנו עם האמצעי על המצב. בזמן אחרון הוא מאד מתעניין בנושאים פוליטיים, כגון למי שייכת המדינה, ומי היה כאן קודם והאם עדיף שאני אלך מלפניו או אחריו, איך נשמע את צעקות המחבל (הוא יודע ש'הם תמיד צועקים משהו').

"הנושא מאד מורכב ואין לי תשובות חד משמעיות. הקטנה עדיין לא כל כך מבינה מה קורה והבן הבכור פחות מדבר איתנו על הנושא. אפילו אני, שמגדירה את עצמי כמכורה לחדשות, כבר לא יכולתי לשמוע כלום אתמול בערב ובחרתי במקום החדשות, לצפות בסדרה בערוץ אחר".

המסר - פשוט לברוח

איריס שמואלביץ' מביתר עילית, אמא לחמישה ילדים בני 3 עד 12 אומרת שהיא מרגישה כל בוקר את הפחד מחדש: "הבנים נוסעים באוטובוס בתוך היישוב, מהתחנה ליד הבית ועד בית הספר, בערך עשר דקות, והבת הגדולה, בת ה-12, נוסעת למעלה עמוס, שזה יישוב שנמצא ממש בתוך האזור הערבי, אחרי תקוע. היא נוסעת לשם באוטובוס ממוגן. אמנם אני לא מבקשת מהם להתקשר אלי כדי לדעת אם הם הגיעו, אבל יש לנו הרבה מאד פועלים ערבים בעיר ולכן קיים החשש".

איריס שמואלביץ': "החשש קיים"

- מה אמרת לילדים לעשות אם עולה חשד כלשהו?

"אנחנו כל הזמן מדברים על המצב. אנחנו מחנכים אותם כדי שיהיו ערנים כל הזמן, לא רק לערבים. הם יודעים שאסור להתקרב לזרים, לדבר עם זרים ולקחת דברים מזרים. באופן כללי ההנחיה היא שהגבר היחיד שמותר להם לדבר איתו הוא האבא שלהם.

"אם מישהו מתקרב אליהם, אנחנו מבקשים – פשוט לברוח. לא נשארים לדבר או לברר אלא בורחים. מבחינת הרגשות, אני מאד מעדדת אותם לדבר על הפחד. הם תמיד משתפים ברגשות, במיוחד הבת, אבל גם הבנים. אני תמיד מדובבת אותם, כדי שלא יחזיקו את הפחד הזה בפנים".

מה צריך לקרות כדי שתחליטי שהילדים נשארים בבית?

"בתור חרדים אנחנו שואלים שאלת רב – איך לנהוג. היום דיברתי עם בעלי שאולי נעשה שאלת רב, האם לא כדאי להשאיר את הילדים בבית, כי המצב הוא קריטי. אמנם הילדה, למשל, נוסעת באוטובוס ממוגן לבית הספר, בית הספר עצמו נמצא ביישוב שמוגן רק על ידי שומר. השאלה, עוד כמה זמן זה יימשך, הרי אי אפשר לעצור את החיים. אני עצמי עובדת בירושלים, עוברת כל יום במלכי ישראל, במקום בו נהרג בן אדם מהפיגוע.

"אני בחרדה עצומה וגם משתפת את הילדים בפחדים שלי. אני מראה להם שהפחד הוא חלק מהחיים. לא עוצרים את הכול רק כי מפחדים. למה יש פחד? כדי להראות שיש סכנה. כמו שהכאב מצביע על כך שיש מחלה. זאת המדינה שלנו ואלה החיים שלנו".

אחרי הגן חוזרים ישר הביתה

מאיה לוי מרחובות, אמא לבן מספרת שהם שינו את שגרת אחר הצהריים שלהם – "אם עד כה היינו כמעט באופן יום-יומי הולכים לג'ימבורי בקניון ליד הבית (קניון פתוח, ללא שמירה בכלל), אז כמובן, את התוכניות האלה ביטלנו. ישר אחרי הגן חוזרים הביתה".

מאיה לוי: "ביטלנו את התוכניות"

- האם דיברת איתו על המצב?

"לא, הוא עדיין קטן מדי ולכן כל עוד אני שומרת כמה שיותר על השגרה שלו (כי זה יותר נוח מבחינתו, שהוא יודע שיש גן והכל כרגיל), אני מעדיפה לא לשתף אותו ביותר מדי פרטים. מקלה עלי העובדה שכרגע אני בתור עצמאית עובדת מהבית ולכן אם חלילה קורה משהו, אני תמיד יכולה ללכת לאסוף אותו. אם המצב יחמיר, כמו בשנה שעברה, עם הטילים והירי, כמובן שאשאר איתו בבית. אבל בינתיים, כאמור, אשמור על השגרה שלו בכל כוחי".

חדשות מלחיצות על בסיס יומי. צפו באוטובוס בירושלים לאחר הפיגוע: