מילואי מג"ב נענו בהמוניהם: "כל אחד מקריב"

אלון עם אשתו והבת שנולדה. "ההחלטה שלה יותר אמיצה"

אחד מהלוחמים הללו הוא מומי אלון (36) מנתיבות, נשוי ואבא לילדים, שביום הגיוס למילואים ילדה אשתו את בתם השלישית. "אנחנו רגילים שהמצב הביטחוני תוסס. עוד לפני שידענו מתי תהיה הלידה דיברתי עם אשתי וסיכמנו שאם יש גיוס - אני הולך. שלשום, ביום שהתגייסתי למילואים, היא ילדה בת. אשתי בבית חולים סורוקה בבאר שבע עם הילדה, אני הולך לשחרר אותה וביום ראשון חוזר לגזרת ירושלים. ההחלטה של אשתי לתת לי להתגייס היא יותר אמיצה מההחלטה שלי אבל אני לא מופתע, גם היא לוחמת משמר הגבול לשעבר, הכרנו במהלך השירות. אנחנו לא חוששים, זה דבר שאנחנו רגילים אליו ומכירים את העבודה".

ססטיארי. "יש דברים יותר חשובים מאשר לחגוג יום הולדת"

פלוגות המילואים כיום מורכבות מצעירים שרק סיימו את שירותם, וגם מאלה שהשתחררו לפני יותר מעשור. "אני מרגיש צעיר ויכול עדיין לתת", אומר אלון, שבשירות סדיר היה בגבול הדרומי. "עוד שנה אני מקבל פטור אבל רוצה להמשיך ולתת באהבה, כל אחד לומד מהשני דברים שלא חווה בשירות שלו. יש מורל גבוה, זו שליחות".

עידן ססטיארי יחגוג היום במילואים, יחד עם חבריו שהתגייסו עמו, את יום הולדתו ה-31. בימים אלה הוא מוצב בגזרת ירושלים ונמצא בנקודות החיכוך. "כבר עשור אני עושה מילואים ובאתי בשמחה, אחרי שחזרתי מחופשה רק יומיים לפני כן. נחתתי בארץ ביום חמישי שעבר, קיבלתי טלפון בשישי וביום ראשון כבר הייתי במילואים. אני לא הולך לצאת השבת וזה אומר שאת יום ההולדת שלי אני חוגג על מדים, עם החבר'ה. בינתיים יש דברים יותר חשובים מאשר לחגוג יום הולדת. יש כאן בפלוגה גרעין של לוחמים שעושים מילואים כל שנה ובכל פעם שקוראים לנו אנו מגיעים ונותנים מעצמנו. התוכניות של כולם כאן מחכות עד שיגיע השקט".

טריגנו. "העיקר זה להגן על האזרחים פה"

ססטיארי הוא רווק שמתגורר באזור ירושלים, העיר בה גדל, כך שהוא בעצם שומר על הבית. "שלפו אותי מפרויקט 'מסע' שמביא לארץ אלפי משתתפים ממדינות ברחבי העולם. הם באים לארץ לפיתוח קריירה ולאקדמיה, לצד התנדבות. בימים האלה אני עסוק מאוד כי זו גם פתיחה של שנת הלימודים האקדמית, אבל קודם כל חשוב שיהיה כאן שקט ובטוח".

"אימא מודאגת אבל גאה"

שרה טריגנו בת ה-23 עלתה לפני כמה שנים מצרפת, התגייסה בנובמבר 2014 למשמר הגבול ומשרתת בפלוגה בעיר העתיקה בירושלים. "אני כבר שש שנים בארץ, סיימתי את הלימודים

ועשיתי את בחינות הבגרות שלי פה. אחר כך עשיתי שירות לאומי במשך שנה בבית חולים שערי צדק, עבדתי בחדר ניתוח. אחרי זה למדתי בשנקר ויש לי תואר ראשון באופנה. התגייסתי כי הרגשתי שאני רוצה לתרום למדינה, באתי לפה מאהבת ארץ ישראל, ציונות מגיל קטן יש לי, אז באתי לתרום למדינה".

איך עוברים עלייך השבועות האחרונים?

"אנחנו מקבלים את זה כמו לוחמים, אנחנו לא בלחץ, לא מפחדים ומתפקדים באירועים כמו שצריך, כמו שלמדנו. אנחנו ערניים וזהירים, העיקר זה להגן על האזרחים פה".

איך האזרחים מגיבים, מה הם אומרים לך?

"הם אומרים שהם גאים בנו, אומרים לנו תודה רבה, מביאים לנו אוכל. זה נותן לנו הרבה הרבה כוחות. אנחנו מרגישים שאנחנו פה בשביל האזרחים ושאנחנו עושים את העבודה שלנו בצורה טובה".

המשפחה בבית דואגת לך?

"המשפחה בצרפת אבל אימא שלי פה. היא דואגת אבל ממש גאה בי ונותנת לי הרבה כוחות".