תל אביב, חנקת אותי! רק דרמות וסקס ישן
אולי יש הרבה דגים בים, רק שבתל אביב שבסיפור הזה בטוח אין ים אלא אקווריום ורדרד, בו שטים להנאתם אותם דגים מסוקסים יום אחר יום
כפי שלמדנו בטורים קודמים, תל אביב היא עיר קטנה. אם נוריד מכלל האוכלוסייה שלה את הסטרייטים, נישאר עם הקהילה הגאה. ואם בתוך הקהילה נעשה זום אין לגילאי ה-30, נבין מהר מאוד שאולי יש הרבה דגים בים, רק שבתל אביב שבסיפור הזה בטוח אין ים אלא אקווריום ורדרד, בו שטים להנאתם אותם דגים מסוקסים יום אחר יום.
זה מתחיל מאתרי ההיכרויות, שבהם פעם אחר פעם אצפה באותם פרצופים מחייכים אליי ומשרבבים מולי דאק פייס מושלם. כן, הזוויות משתנות, התמונות מתעדכנות, אך אלה תמיד אותם דגים שמביטים בי מבעד למסך.
עד שיגיע היהלום
כשאני מכיר בחור חדש או נתקל בדמות לא מזוהה במכ"מ שלי, אני מיד פונה לסוכן המודיעין שלי בשטח, המקור המעודכן ביותר שיש ברשותי - חברי הטוב אלון. אלון ניחן בזיכרון צילומי נדיר. לצד התמונות שהוא מתעד בראשו, הוא כותב לעצמו חוות דעת כללית מלווה בפרטים יבשים על הדמות, ומתייק את המידע עמוק אי שם במוחו.
כל מה שאני צריך לעשות זה לשלוח לו שם של מישהו או תמונה ומיד זורמת אליי האינפורמציה. לפעמים זה מניסיון אישי שלו עם אותה הדמות, ולפעמים בעזרת מודיעין מדויק אותו הוא אוסף בנקודות מפתח ברחבי העיר, כמו מכון השיזוף או חדר הכושר, הכותל המערבי של יקירי הקהילה.
אלון שולח לי דו"ח מפורט במי מדובר, במה הוא עובד, מי האקס שלו ומתי הם נפרדו, אם הוא בעניין של זוגיות או סקס ועוד פרטים פיקנטיים למיניהם. כך אני בורר את הדגים שלי. כשאני מוצא מישהו שסוכן השב"כ האישי שלי לא מכיר, אני מתרגש ומרגיש שמצאתי יהלום שהיה חבוי עמוק-עמוק באדמה. לרוב לא מדובר ביהלום, אלא בעוד איזה דגיג שהצליח להסתתר לרגע מתחת לאיזו אבן.
בטורים הקודמים של ג'יי קובס:
הצילו. לא קיבלתי הודעת 'ער' כבר חודשיים
אין זמן טוב למפגש מביך ולא צפוי עם האקס
כשהפנטזיה הפכה למציאות, איבדתי עניין
משולשי האהבה של הסצנה
כתוצאה מהתפוצצות האוכלוסין הגאה בעיר, בשילוב עם מיעוט מקומות הבילוי לגייז, יוצא כך שבכל מועד או חג מתאספים כולם חגיגיים, מבושמים וחטובים באותה שעה ובאותו מקום. הנה צצים להם מתוך המסך כל הפרופילים המוכרים מאטרף, מצמיחים רגליים ואישיות, ונראים כמו קלפי משחק ענקיים שהתעוררו לחיים ותוקפים לכל כיוון.
לצופה הסטרייט מהצד שיקלע לסיטואציה, יראה מחזה זה כמו אירוע משפחתי. נשיקות שלום רטובות מתעופפות לכל עבר, כאילו זה עתה כל הבחורים המתוקתקים האלה מודים לכל המוזמנים שיכלו להגיע לחגוג עימם את כניסתם לעול המצוות. אבל עין מיומנת יודעת כי אלה לא נשיקות "תודה שבאתם!", אלא יותר נשיקות "עברת לי פעם במיטה" או לחילופין "שייפת לי פעם את הלב".
בין כל הנשיקות והחגיגות, יש גם קצת דרמות, וכך אני מוצא את עצמי בתוך "המשולש המפתיע": מימיני עומד הבוס שלי מהמשרד, שבמחווה לקלארק קנט זנח את המשקפיים והחולצה המכופתרת, עלה על מדי א' ומפזז בפראות על הרחבה. משמאלי נמצא חברו הטוב, שהוא מסתבר גם במקרה הסטוץ ההוא שאני מנסה לשכוח שהיה לי באחד מלילות החורף בשנה שעברה. אחרי שלום דיפלומטי לשניהם, אני ניגש לבר לשתות דרינק ויפה דקה אחת קודם.
שם אני נקלע ל"משולש זוגי" - אני פוגש את הזוג החמוד הקבוע שהיה בא קבוע למסעדה שהייתי ממלצר בה. חמוד-חמוד עד שהציע לי יום אחד להצטרף אליהם ללילה של תשוקה. גם פה אני מחייך וממשיך לדרכי, בדיוק כמו שחייכתי והמשכתי לדרכי באותו היום.
אני מרגיש שהאתגר האמיתי של הערב עוד לפניי. עוד סוג מטריד במיוחד של משולש הוא משולש ה"חברים הטובים". זהו מקרה קלאסי בו מדובר בשני בחורים בעלי קשר ניטרלי ואפלטוני ביניהם, שממש במקרה עם שניהם יצא לך להיות. רק כשאתה עומד מולם אתה מגלה להפתעתך (ולחרדתך) שמדובר בחברים הכי טובים, צילי וגילי. אחרי שלום מנומס ומביך רצוי להתעופף מהמקום ולהיעלם כמה שיותר מהר, כי כנראה ברגע הקטן הזה שנפגשתם כולכם יחד, האסימונים נפלו והם עולים על זה ששניהם שכבו איתך. אוף, מה הייתי עושה כדי לשמוע את השיחה שלהם עכשיו.
אך הדובדבן שבקצפת לקינוח הוא המשולש הקטלני ביותר: "משולש שווה צלעות". משולש זה מורכב בעצם משלושה אנשים שהיו כולם בסיטואציה רומנטית כזו או אחרת, אחד עם השני, בזמן כזה או אחר. תמיד אחת מהצלעות תרגיש לבד ומיותמת כשהשתיים האחרות מתמשקות.
אני מקבל עליי בגבורה את תפקיד הצלע המיותמת כשאני נתקל באחד האקסים שלי עם נושא הכלים הקבוע שלו. לפני שנושא הכלים קיבל את התפקיד הנ"ל, שני אלה שיחקו בדברים אחרים לגמרי. כמה שנים אחרי המשחקים ביניהם, אני והאקס עשינו את שלנו ונושא הכלים נעלם לו אי שם בין הצללים. כשנפרדנו והתפצלנו איש איש לדרכו, אני והעוזר הנאמן למדנו להכיר גם זה את זה מקרוב, והיום מסתבר לי, בזמן שאני בצללים, שהם הפכו זה מכבר לחברות הכי טובות. התבלבלתם? גם אני.
מפגש כזה עלול לבלבל מאוד את כל המעורבים בו, והפעולה הראשונה והחיונית שיש לנקוט היא לקצר את משך האינטראקציה המשולשת לכמה שפחות ולהתרחק מהמקום במהירות. ככה זה כששוחים באקווריום קטן מדי. אז או שמישהו יגדיל את המרחב הימי פה טיפה - נגיד יבטל את רמת גן ויישב את תל אביב על שטחה, או שמישהו יחליף כבר את המים, כי די, אני נחנק!
לפנייה לכתב/ת 
