איש יקר, איזו מדינת ישראל אתה רוצה?

בשיתוף קואליציית "זוכרים את הרצח. נאבקים על הדמוקרטיה"

התיישבתי בתור לבנק וסיננתי לעצמי בקול "יואו, המדינה הזאת מתפרקת מקצת גשם". פתאום כמו משום מקום הגחת מאחורי הגיליון השחור של "ידיעות אחרונות", בחור צעיר יחסית, עם משקפיים עגולים. הצבעת על התמונה של רבין ואמרת לי בכעס: "כבר אז, לפני עשרים שנה הבנתי שהמדינה מתפרקת, אז הבנתי שהלכה לנו המדינה."

הפניתי לעברך מבט מופתע והמשכת: "'תראי איזה ייאוש', אמר, תוך כדי שהוא מדפדף באינטנסיביות בעיתון. "דוקרים אנשים ברחובות כבר מפחיד להסתובב בחוץ. עושים לינצ' בבנאדם סתם, אנשים צועקים מוות לערבים. תאמיני לי, אם לא הייתי לי כאן משפחה, מזמן הייתי עף פה."

אנחנו לא מכירים, והאמת שאין לי מושג למה פנית אלי, אבל כמו מתוך אינסטינקט שאלתי: "אז אתה בא בשבת לעצרת?" ענית ש"בשביל מה זה טוב?, פעם הייתי הולך", ואז הגיע תורי לגשת לפקיד ונפרדו דרכינו. לא הספקתי להסביר את עצמי וכנראה שלא ניפגש שוב, המילים הבאות מוקדשות לך: איש מיואש שאינני מכירה, אולי בעצם מכירה היטב.

נזכרתי במשהו של רבין שקראתי פעם עם חברים מתנועת דרור ישראל, "לפני 25 שנים נפגשו נשיא ארצות הברית וראש ממשלת ישראל. לינדון ג'ונסון שאל אז את לוי אשכול: 'אדוני ראש הממשלה, איזו מדינת ישראל אתה רוצה?' היום, 46 שנים אחרי הקמת המדינה, 26 שנים אחרי מלחמת ששת הימים, אולי הגיע הזמן להשיב על השאלה הזו: "איזו מדינת ישראל אנחנו רוצים?" (יצחק רבין 12.08.1993).

נדמה לי כי היכולת לענות לשאלה של יצחק רבין ז"ל הולכת ומתרחקת מאיתנו ככל שעוברות השנים מאז אותו יום ארור בנובמבר. רבין הציע שנברר את התשובה לשאלה הזו ביחד, בשיח דמוקרטי. הרוצח ותומכיו המסיתים ביקשו לא רק לעצור את דרכו המדינית של רבין, אלא גם לקבוע איזו מדינת ישראל הם רוצים - ע"י האקדח.

ההסתה הפרועה שהייתה כנגד רבין ככתובת עזה על הקיר, מתמשכת מאז, ואיתה גוברים הטרור יהודי, שנאה וגזענות. מורשתו של הרוצח ושולחיו היא כניעת החברה הישראלית לייאוש ולפחד, והשתלטות האלימות על כל חלקה טובה, מציאות שבה כל איש יכול להרים יד על הדמוקרטיה שלנו ולהפוך אותה למילה שחוקה יותר ממה שהיא גם כך.

איש יקר מהתור בבנק, הסיבות להתייאש רבות, במיוחד לנוכח גל הטרור הנוכחי והשכנוע העצמי, משמאל ומימין שאין תקווה לארץ הזו. גם אני נלחמת יום יום במחשבות שלא עוזבות את המאחורה של הראש, שכאן לא תהיה מדינת ישראל שאני רוצה לחיות בה, ואולי עדיף לחפש את הברלין, מדריד או ניו-יורק שאני רוצה. אבל בכל זאת, הייתי רוצה לבקש ממך, ואולי גם ממני - בוא נסתכל סביב, ונשאל את עצמנו, את חברינו ואת משפחתנו- איזה מדינת ישראל אנחנו רוצים?

אני מנסה לענות על אותה שאלה, מתוך חרדה עמוקה לעתידה ואהבה גדולה למדינת ישראל וחוסר מוכנות להיכנע לייאוש. כי התחושה הכל כך מוכרת הזו לכולנו, שזה לא משנה מה נעשה, זה הניצחון שאסור לתת לרוצח ולמסיתים. אנחנו אפשרנו להסתה הזו לגדול בקרבנו ועלינו לטפל בה.

מתוך כל אלו בחרנו ליצור קואליציה "זוכרים את הרצח. נאבקים על הדמוקרטיה", קואליציה שבה חברים ארגונים שונים מכל החברה הישראלית: תנועת דרור ישראל והצופים, בני עקיבא והנוער העובד והלומד, המחנות העולים, אנשי שמאל וימין, חילוניים ודתיים, יהודים,

ערבים ודרוזים. על דברים רבים איננו מסכימים, אך בחרנו ליצור ולחזק את המשותף בינינו - קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.

כך כתבנו בקול הקורא, שהוא הבסיס לעצרת: אנו החתומים מטה קוראים בזאת לכל שבטי ישראל ולכל חלקיה של החברה הישראלית להירתם למשימת דורנו בהבנה כי ישראל עומדת בפני הכרעות קשות הרות גורל והיסטוריות, הכרעות שיש לקבל אך ורק באמצעות ההליך הדמוקרטי וערכי המוסר. אנו מבקשים להציב את רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל כתמרור אזהרה בפני החברה הישראלית בעומדה בפני ההכרעות המתפקדות על דלתנו, ולהתחייב כי בכל מחלוקת שתהיה בתוכנו תכריע הדמוקרטיה.

איש יקר, איזה מדינת ישראל אתה רוצה? השותפות הזו היא תקווה. בניית מחנה חדש, אשר הדמוקרטיה נשמת אפו, אשר היהדות בליבו, שמוכן להיאבק יחד על הרקמה העדינה שלנו בארץ הזאת, כל זה הוא גם שלך.

ניצן רוזנוקס, מהנהגת תנועת דרור ישראל וממארגני העצרת "זוכרים את הרצח. נאבקים על הדמוקרטיה." העצרת ה-20 תיערך במוצאי שבת, ה31.10, במעמד נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין ונשיא ארה"ב ה-42, ביל קלינטון, בשעה 20:00, בכיכר רבין, תל אביב