חינוך מיני לילדים: לא רק קונדום וגלולות
אל תחכו לשיחה המביכה כדי להסביר למתבגרים שלכם על מיניות ואל תעשו את הטעות שרוב ההורים עושים כשהם מתייחסים לנושא. אז על מה בכל זאת מדברים ואיך גורמים להם באמת להקשיב?
השבוע הגיעו אליי לקליניקה הורים לילד בן 11, לחוצים ונסערים. הם גילו בהיסטוריה של הדפדפן כי בנם גולש באתרי פורנו. אחרי התדהמה הראשונית ("איך זה יכול להיות? הגוזל שלנו! הוא רק בן 11!"), זעזוע ("זה נורמלי? אולי חס וחלילה משהו עבר על הילד?"), האשמות עצמיות ("מה עשינו לא בסדר?") ותחושה של "איפה היינו?", הם נרגעו והתפנו להתבונן ביחד ולנסות לחשוב מה עושים. ויש הרבה מה לעשות. הורים רבים מוצאים את עצמם תוהים, מובכים, מבולבלים ושואלים את עצמם מה "נורמלי" ומה לא.
עוד בערוץ הורים:
תפסיקו לשאול את הילדים "איך היה"
טעויות שאתם עושים כשהחבר של הילד מגיע
הילדים של היום נמצאים כבר בגיל 9,10 בפתחו של גיל ההתבגרות. הם מתפתחים מינית, מתלבשים ומדברים "כמו גדולים", וורבליים, דעתניים, ו-כן, מתחילים גם להתעניין בבני המין השני ובסקס - חלק מרכזי ומהותי מגיל ההתבגרות.
אם נחשוב על זה רגע - זה לא ממש מפתיע. ילדים חשופים היום להמון מידע ומסרים מיניים, גלויים וסמויים, הזורמים אליהם מכל עבר, ומגיל צעיר. פרסומות, אינטרנט, סרטונים, סדרות בטלוויזיה. בלחיצת כפתור אחת יכול כל ילד להגיע למידע ולתכנים, כאלה שמתאימים לגילו וכאלה שממש לא.
הילד תמים הופך ליצור מיני
למה כל כך קשה לנו מול ההתבגרות המינית של הילדים שלנו? בראש וראשונה - זה מביך אותנו. קשה לנו לראות את הילדון המתוק והתמים שלנו, הופך ליצור מיני. ההתבגרות של ילדנו מעלה שאלות חדשות בהורות: אם הילדון החמוד שלנו כבר "גדול" ומתעניין במין - מה התפקיד שלנו כהורים? ואם הוא כבר לא ילד - מתי עלינו לכבד את פרטיותו, ומתי עלינו להבין שלנוכחות שלנו יש תפקיד מהותי (גם אם המתבגר/ת משדרים לנו שהם מסתדרים יופי בלעדנו).
הילדים שלנו משתנים לנו מול העיניים, וזה מחייב אותנו להבין שהם גדלו. ולא רק הם גדלו – מסתבר שגם אנחנו התבגרנו, ועלינו להשתנות ביחד איתם ולהתאים את האופן בו אנו תופסים אותם, למציאות. חלק מההורים מתעלמים מהנושא. אחרים בולשים ועוקבים בסתר, מנסים לגלות אם הילד מחביא משהו. הורים רבים רוצים לדבר עם ילדיהם, אבל לא בדיוק יודעים איך.
אז מה עושים? מדריך בסיסי להורה הנבוך:
1. תזכרו שכל מה שעובר על הילד שלכם זה טבעי - נכון, עכשיו אנחנו בצומת שיכולה להיות מבלבלת עבור כולם, אבל בעצם הכל בסדר, הילד מתפתח בהתאם לגילו.
2. חינוך מיני הוא לא "שיחה אחת" - כשהיינו בכיתה ו', אחות בית הספר כינסה את הבנות לדבר על "זה". לא היה כאן דיאלוג, ולא הפנמה של מיניות כחלק טבעי השזור בחיינו.
חינוך למיניות הוא לא "זבנג וגמרנו". הוא חלק טבעי מחיי היום-יום, שמלמד את ילדינו, ממש מרגע היוולדם, מהי אהבה, מהו עונג, מהי חושניות ומגע. למעשה, חינוך מיני מתרחש בכל בית: מגיל צעיר ילדים מביטים בקשר הפיזי והרגשי שבין הוריהם, חשים מהן עמדות הוריהם כלפי עירום וכלפי גופם, ערים לאופן שבו ההורים מחבקים ונוגעים. אנחנו כהורים יכולים, ממש מגילאים צעירים, לייצר שיח שמאפשר לשאול, להתעניין ולדבר.
3. גם אם זה מביך, זה חלק מהתפקיד שלנו כהורים - לדבר ולהסביר. לעזור בשיעורי בית זה חשוב, אבל לדבר על מין זה חשוב לא פחות. למרות שהמידע זמין ונגיש מכל עבר, לילדים שלנו ברוב המקרים אין ידע מהימן בנושא. קל מאוד למצוא הזדמנויות לדבר על הנושא: סרט שראינו יחד, פרסומת מינית, אירוע חריג. גם מקרי אונס שלצערנו מדווחים בתקשורת לעיתים קרובות, הם הזדמנות לדבר על אירועים, שממילא מגיעים לידיעת המתבגרים ומעסיקים אותם. לפעמים הם רק מחכים שמישהו סופסוף יתעניין בדעות שלהם, בפחדים שלהם.
לפייסבוק הורים של ynet כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
אז נכון, המילה "שיחה" אולי תהיה מוגזמת לפעמים, כשכל מה שהם יאפשרו לכם זה שתי דקות של חסד, אבל אם אתם מאמינים שזה חשוב וזה הכרחי, אל תוותרו, תנסו, תשקיעו, תהיו יצירתיים, תמצאו דרך להגיע אליהם. אצל הרבה ילדים, מאחורי חזות מבטלת כלפי ההורים, מסר של "לא צריך/ה אתכם" ו""אויש נו די אמא", עומדת נפש פגיעה ומבולבלת, שאם תצליחו להגיע אליה ולראות אותה באמת, הרווחתם את הילד שלכם בגדול.
4. כשאתם מדברים איתם, תיזהרו לא לעשות את הטעות הכי נפוצה של הורים - גישה של התנזרות או הטפה צדקנית, קיצונית ומיושנת. קיצוניות ושליליות לא רק שיובילו לאטימות והסתגרות, הן יכולות גם להשיג את התוצאה ההפוכה ולהביא ליצירת עולם מיני מעוות ורחוק מהמציאות.
5. קשה כל כך להגיע אליהם, לדבר איתם - אל תהפכו את ההזדמנות לדבר עם המתבגר שלכם לסוג של "הרצאה" משמימה. הרצאה שכזו יוצרת ריחוק, והצורך האמיתי של הילד, וגם המסר שלכם, יתפספס. במקום הרצאה על מה שמטריד אתכם, כדאי לנסות לזהות מה מטריד את הילד שלכם ומה הוא מבקש לדעת. וכמובן לענות בכנות.
6. ברור מאליו אבל בכל זאת צריך להגיד - לא משנה בני כמה הילדים שלכם, חשוב שתתנו להם את ההרגשה שתמיד אפשר לבוא לדבר עם אמא או עם אבא, ולשאול כל מה שרוצים. ואת זה יש סיכוי להשיג רק אם תקשיבו לילד, תתנו לו אפשרות לשתף, ולא תהיו מונעים מהחרדות שלכם (והן ברורות וטבעיות כמובן).
יש סיכוי גדול יותר שהילד שלכם יבחר לשתף אתכם במה שעובר לו בראש, אם הוא ירגיש שאתם באים ממקום מקבל, דואג, קשוב ולא שיפוטי. שיחה יכולה להתחיל ככה סתם, ויכולה להתחיל ממשהו שראינו או גילינו (למשל: "ראינו שגלשת באתר פורנו"). חשוב להביע הבנה לסקרנות ולעניין שלו או שלה בנושא הסקס - זה הרי טבעי לגמרי. אם תצליחו לקיים שיח פתוח, תאפשרו לילדכם לספר ולשאול וגם אתם תוכלו להביא תמונה מאוזנת ומידע מהימן.
7. על מה בעצם מדברים? הבסיס הוא כמובן ידע על פיזיולוגיה של הגוף, מחזור חודשי, יחסי מין, מחלות מין, אמצעי מניעה. אבל חינוך מיני אמיתי כולל הרבה יותר מזה, למשל:
- על התמונה המעוותת שמשקפים סרטי פורנו והמרחק שיש בינם לבין המציאות.
- על גבולות נפשיים ופיזיים. איך אנחנו מגיבים כשמבקשים מאיתנו משהו ואנחנו רוצים לסרב? איך אנחנו מרגישים כשמישהו לא מכבד את הגבולות שלנו? איך מציבים גבולות לסביבה? גבולות בתחום המין, כמו בכל תחום בחיים, קשורים לכבוד שהילד רגיל לחוות בסביבתו הקרובה. אם אנחנו מכבדים את גבולותיו, מאפשרים לו לחוות נפרדות ופרטיות, סביר להניח שכך גם הוא ינהג ויצפה מאחרים לנהוג כלפיו.
- על המשמעות הרגשית של קיום יחסי מין בגיל צעיר.
- על תופעות חברתיות כמו זנות, סרסור, ניצול נשים ומעמדן של נשים בחברה.
- על לחץ חברתי – תופעה שכל ילד נתקל בה.
- על יחסים, על זוגיות, על אינטימיות, הדדיות וקירבה.
8. חינוך לקבלת החלטות שקולה - נרצה או לא, המתבגרים שלנו לא תמיד ישתפו אותנו בהחלטות שלהם ופעמים רבות הם גם עלולים להיקלע לסיטואציות שלא ניתן לצפות מראש.
אם הילדים שלכם ידעו איך לבחון מצבים בחיים, אם הם יכירו את עצמם ויהיו ערניים גם לרגשות הסובבים אותם, הם ירכשו כלים שיסייעו לקבל החלטות שקולות בחיי היום יום וגם במצבים חריגים.
9. מודעות לסכנות - נדמה שרובנו כבר הפנמנו את הסכנות הטמונות באינטרנט, ברשתות החברתיות ובווטסאפ. האם גם הילדים שלנו הפנימו את זה? לא תמיד. אף פעם לא מאוחר להסביר שוב על הסכנות ועל נורות האזהרה.
חלק מההורים מחליטים גם להוציא את המחשב מהחדר הפרטי של המתבגר לחלל הציבורי. למרות ההתנגדות שצעד זה מעורר, אם אתם חשים שזה הכרחי, אולי אין ברירה אחרת. כשהמחשב נמצא במקום בו כל בני המשפחה נמצאים, יש פחות סיכוי שהילדים יגלשו לאתרים פוגעניים.
10. לשחרר - הילדים שלנו גדלים, מתפתחים, בונים את עצמם, את עצמאותם ואת חייהם. חלק ממה שקורה להם הם יבחרו לא לחלוק איתנו, וזה יישאר שלהם, פרטי ואישי. אנחנו כהורים לא נדע הכל, לא נוכל לפקח על מעשיהם ועל קבלת ההחלטות שלהם, ועם כל הקושי, טוב שכך. הנפרדות היא חלק טבעי וחשוב בהתפתחות. התפקיד שלנו הוא לצייד אותם בכלים טובים לחיים, להעביר להם מסר שאנחנו כאן בשבילם, לקוות שאכן יפנו אלינו כשיצטרכו, ולקבל אותם בזרועות פתוחות גם כשעשו משהו שאנחנו לא ממש מסכימים איתו.
ומה ילדים קטנים חושבים על הנושא? צפו בילדה שמנסה להסביר איך באים ילדים לעולם:
