ההופעות הכי חמות בארץ רצות היום בפייסבוק

"אני רוצה שעם הדגלים נראה להם שאנחנו יותר חזקים מהם, שאנחנו יותר מאוחדים, יותר אנושיים ויותר שמחים מהם!", אמר אייל גולן בחודש שעבר במהלך הופעה בקיסריה, כתגובה לגל הטרור שהתחיל באותו השבוע.

הזמר התייחס לכך ששירו "מי שמאמין" שימש השראה לסרטון לעידוד פיגועים שיצר החמאס, וברגע שללא ספק סחף את כל באי ההופעה הוסיף: "תתפוצצו', כך אני רוצה (להגיד) לאלה שמעתיקים שירים וגם לא יודעים להעתיק שירים".

כמובן שהרגע גם תועד היטב והפך ללהיט רשת, בדומה לאופן בו נאום ה"אני מאשימה" שנשאה מאיה בוסקילה בהופעה בהרצליה, שטען לסיכול ממוקד שמבצעת תחנת הרדיו גלגלצ בה וביצירה הנשית - הפך למחרת לשיחת היום בתעשייה.

בחודשים האחרונים ידעה הרשת שלל קטעים ספונטניים יותר או פחות, שהתרחשו במהלך הופעה חיה - מהסוג שהייתם חייבים להיות שם כשזה קרה. ואם לא הייתם? לא נורא, הנה הקטע המתועד מופץ בוואטסאפ ובפייסבוק הקרוב לביתך.

כמובן שכמו כל דבר בשואו ביזנס, גם כאן מדובר בתופעה מיובאת. מנהג יצירת ה"רגע" בהופעה והפיכתו לויראלי הפך נפוץ מאוד בעת האחרונה - בקרב האמנים הגדולים בעולם. מי שהפגינה לאחרונה צורך כמעט כפייתי בחברה גבוהה היא כמובן טיילור סוויפט.

מדי ערב, במהלך סיבוב ההופעות הנוכחי שלה לקידום האלבום "1989", העלתה סוויפט לבמה רכבת של שמות מוכרים - מחבריה לפסגת מצעדי הפופ (כמו ג'סטין טימברלייק,  הוויקאנד ו לורד), דרך הברקות מפתיעות (ג'וליה רוברטס עם ג'ואן באאז או ליסה קודרו, פיבי בופה מ"חברים" בשבילכם, עמה ביצעה את "Smelly Cat") ועד מיק ג'אגר.

כמוה גם הפו פייטרז למשל, יכולים לעשות ללהקות רבות בית ספר ביח"צון ושיווק סיבוב הופעות - וזה עוד לפני שדייב גרוהל נפל מהבמה במהלך הופעה, המשיך לנגן עם רגל שבורה והפך ללהיט הויראלי התורן. מאז יצאו הפייטרז לטור שמקדם את אלבומם האחרון "Sonic Highways", הופצצו אתרי החדשות בשלל ידיעות אודות אירועים אבסורדיים ברמות משתנות, שהתרחשו בהופעות הלהקה.

אחד האחרונים דיווח על הופעה בה אירח דייב גרוהל חבר ילדות שהביס אותו בתיכון בתחרות להקות צעירות, וכעת מצא את הזמן "לנקום בו". חודשים ספורים לפני כן שבר כאמור גרוהל את רגלו במהלך הופעה חיה אך המשיך להופיע - רגע ויראלי-הירואי משמים, שהכין את הקרקע ונסחט עד דק בזכות פתרונות שהצטלמו נהדר, כמו כס מלכות ממנו ניגן גרוהל כשרגלו מגובסת או מופע בו אירח את הרופא שטיפל בו.

גם U2, להקה שמזה שנים מתעדכנת בתמורות טכנולוגיות, דואגת שהופעה של ערב אחד תתורגם לקליפ הויראלי של הבוקר למחרת. רוב הזמן זה עובד להם, כמו למשל בקטע הבא, בו העלה בונו לבמה כפיל (טוב, יותר נכון - כפיל בונו מסביבות 2001). השניים ביצעו יחד שיר, כשהקליפ מפליא להתאים מראה, קול ומניירות ונראה לרגע אפילו טוב יותר מהדבר האמיתי. אפילו בזירת ה-WWE, בה רוב המתרחש נקבע מראש, נעצר לאחרונה קרב לטובת הצעת נישואים בקהל. היא אמרה כן, אם תהיתם.

ומה בארץ? שלמה ארצי פוגש מדי שבת מוזיקאי מפורסם בקהל ומעביר אליו את המיקרופון לביצוע ספונטני משותף. לאחרונה זה קרה עם עומר אדם, והיה גם את הראל סקעת, ריטה ושלום חנוך. מולו, בחרו רמי קליינשטיין ואביב גפן להישאר קרוב לבית, כשהראשון העלה לבמה את בתו נועם בת ה-14 לשיר משותף, בעוד גפן העלה את בנו דילן ואת חבריו לשיר ולקפץ על הבמה לצלילי "עונות".

"זה לגמרי חלק ממערך של יחסי ציבור לקידום אמן היום", מסביר עופר מנחם, מנהל משרד יחסי ציבור גדול בתחום המוזיקה. "לפעמים, במהלך ההופעה יש איזשהו רגע של קסם עם הקהל, משהו שיוצא פשוט כל כך מיוחד ויפה שאתה לא מתכננן אותו. אז אתה אומר 'אני חייב להוציא אותו', כי זה היה כזה מדהים".

יש מחשבה לפני המופע של יצירת רגע במכוון כדי להפיץ אותו ברשת ולהפוך אותו ויראלי?

"לפעמים כן, תלוי מי האמן ובאיזה אופן. לפעמים מצלמים הופעה ל-DVD ואז יש המון מחשבה סביב מי יתארח, סביב הפן הוויזאולי. כולם רוצים שזה ייראה הכי טוב, לפעמים זה מצריך מחשבה לפני. תראה, אם אתה יודע על אירוחים מראש אז לפעמים זה שווה לתכנן, ואז מוציאים אחרי. אבל לא תמיד יש תכנון מראש. הקטע של עומר אדם ושלמה ארצי, למשל, זה לא תוכנן".

כך או כך, זה כלי יעיל ליצירת באזז היום.

"אני חושב שבתקופה האחרונה מרגישים את זה מאוד, את כל הקטעים שיוצאים מהופעה - גם מתוכננים וגם לא מתוכננים. יש צורך כזה כל הזמן לספק מידע, לדעת הכל פה במדינה. זה גם תורם לאמן, במיוחד אם זה יוצא טוב".

"אנחנו חיים בעידן הווב-טיים, עידן האינפלציה של ריגושים. כל המדיה החברתית בנויה על קטע של 'בוא תרגש אותי' ומה שלא מרגש לא שווה", מסביר פרופסור יאיר עמיחי המבורגר, חוקר מדיה חברתית וראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי בהרצליה.

"אנחנו נדרשים להוכיח את הערך העצמי שלנו ולהציב ריגושים חדשים וזה גולש לכל תחום בחיים. אידיאולוגיית הריגושים עוברת גם לבידור וגם להופעות - הקטע הוא כל הזמן להפתיע אותך. הצופה המשתתף באיזשהו ריגוש חדש, שכמובן ככל שהוא יותר ספונטני ככה הסיכויים שלו להפוך להיות יותר ויראלי גבוהים יותר. אנחנו לא אוהבים שעושים עלינו מניפולציות, אז לכן הכל קורה 'במקרה'".

ואם לא הצלחת לייצר קטע ויראלי - זה כאילו מעולם לא הופעת בעצם?

"כמעט לא קיים, כן. אנחנו כל הזמן צריכים לדאוג שהדברים שאנחנו עושים יהפכו לויראליים. התופעה הזו מחייבת יכולת ליצור מפץ גדול מבחינה ויראלית. אם לי יש את האוטו הכי טוב למכור אז אני לא צריך להשתמש בגימיקים אבל אם יש לי אוטו קצת פחות טוב או שיש לי אוטו מעולה אבל אני לא כל כך בטוח בעצמי - אז אני משתמש במה שאני יכול כדי למכור אותו. אני לא חושב שכל זמר עדיין נמצא במגרש הזה, וזה מצער אותי שיש אמנים שאני נורא מעריך אותם שגולשים לשם, אבל זה שם המשחק. קהל זה דבר מאוד מלחיץ ולהיות אמן זה דבר מאוד מלחיץ. היום מאוד קשה להיות במיקוד ושליטה ולהאמין בעצמך עד הסוף".

דילן ואביב גפן. ילדים זה תמיד וויראלי

בסופו של דבר זה עובד.

"אני לא חושב שלייצר איזשהו מפץ קטן באמת משרת את האמן לאורך זמן", ממשיך פרופ' עמיחי המבורגר. "אתה משתף פה פעולה עם תהליך לא הפיך. כל מה שעשית אתמול לא יירגש כבר מחר. ומכיוון שאף אחד הוא לא אי בודד אז כולם לומדים את כל הטריקים אחד מהשני. לטווח הארוך ברגע שכולם נכנסים למשחק זה הופך אותו לאינסופי ולמעשה חסר משמעות לאורך זמן".

"איך שאני רואה את זה מהצד, היום את הכסף הגדול מרוויח האמן בהופעות. הרווחים מדיסקים לא כאלה גדולים", מסכם איש יחסי ציבור מוכר בתעשייה. "אם אתה עושה הופעות מכורות לוועדי עובדים, חברות ודברים מהסוג הזה אז הכסף שם מאוד גדול. עבור אמנים גדולים זה יכול להגיע אפילו לכמה מיליונים בשנה. המופע היום זה כלי שיווקי ואמצעי הכנסה מאוד משמעותי לאמן, אז כן, מאוד חשוב שזה ייראה טוב וחשוב שידברו על המופע שלך".