מוציא שם רע למקצוע

המקושר | קלינגר פועל בכל החזיתות

מוזר. לפני מספר שבועות פורסם שאם אמיר כבירי לא ימצא מאמן זר, ניר קלינגר הוא המועמד המועדף. המאמן עצמו מיהר להעביר מסר פומבי לבעלים: "אשמח מאוד לאמן את הפועל תל־אביב". והנה עכשיו, מאמנים השיבו בשלילה, המוקצה אלישע חזר לתמונה ושמו של קלינגר התאדה. אז מי העביר לתקשורת שהוא היה הראשון בתור?

לא ברור, אבל בשבת האחרונה התברר שהמאמן עצמו פועל בחזית נוספת. כמה ימים אחרי פגישתו עם יואב כץ, הודיע קלינגר לציבור כי ב"שיחות" דובר על תפקיד המנהל המקצועי בהפועל חיפה. ומה עם הלויאליות לקולגה שעובד שם?

"אחד הדברים בשיחות עם יואב היה שטל יישאר המאמן", חשף קלינגר והוסיף: "אני מאוד מעריך אותו. הוא היה שחקן שלי ואני חושב שהוא מאמן טוב". כשנשאל אם בנין מצוי בסוד העניינים, התפתל קמעה: "לא יודע, אני חושב שכן. הוא יודע את זה מיואב. האנשים שידעו מזה זה אני, יואב ואפרים גבאי. שלושה אנשים ידעו, וטל בנין כמובן". שמתם לב? בתחילת המשפט ניר לא ידע אם עידכנו את טל, אחר כך אמר "אני חושב שכן", ובסוף החליט שבנין ידע "כמובן!"

"טל לא צריך להיות מודאג שמישהו חותר תחתיו, אני בטח שלא", המשיך קלינגר להיתמם. "אם הייתי מועמד להיות מאמן הפועל חיפה, הייתי מרים לו טלפון". כמובן, וכמועמד להתמנות למנג'ר מעליו, אין צורך לצלצל.

לא נורא, העיקר שניר "מאוד מעריך" את טל, ומדובר כנראה בחיבה ארוכת ימים. ב־2005, אחרי שנזרק ממכבי ת"א, בנין אפילו אמר בראיון ל־ynet: "המנהיגות של קלינגר נובעת מתוך פחד שמישהו אחר יקבל את הבמה. יצר השתלטנות שלו גורם לכל הבעיות במכבי. זה קרה לו עם עוד כמה שחקנים, ואי־אפשר לרמות את כולם". קלינגר מצידו הגיב: "לא ראוי שלשחקן כזה יקראו כוכב ושהוא ישמש דוגמה לשחקנים אחרים". הערכה הדדית זו לא מילה.

נחזור למוצ"ש. "זה לא הבשיל בינתיים", דיווח קלינגר על מצב השיחות עם כץ. "יכול להיות שיבשיל, יכול להיות שלא". כמה סבלנות יש לבנאדם! גם כשהודיע כי ישמח לאמן בהפועל ת"א, הוא הדגיש: "הם לוקחים את הזמן לקבל החלטות, זה נכון וזה בסדר". סיבה טובה להיזכר בצורה שבה עזב את הפועל חיפה לפני כשנתיים.

זה קרה בתום עונה קשה, שבה הצליח לשרוד בליגה ברגע האחרון. בתקשורת פורסם שהוא צפוי להמשיך, אך יום בהיר אחד קלינגר חתם אצל ג'קי בן־זקן, והסביר: "לא אהבתי איך שמרחו אותי. עם כל הכבוד ליואב כץ, אני לא איזה מאמן טירון". והנה היום, כשאין עליו קופצים, אין לו בעיה שמורחים אותו.

איך זה נגמר באשדוד כולם יודעים. התרסקות טוטלית וירידת ליגה, שנוספו לשרשרת כישלונות, פיטורים והתפטרויות בעשור האחרון. וכשהתוצאות עגומות, צריך קשרים. הנה, שלשום פורסם שהטאלנט מועמד גם לתפקיד המנהל המקצועי במכבי שעריים מליגה א', שהוא זה שהמליץ לראשי הקבוצה למנות את עידן בראון למאמן, ושמינויו למנג'ר עשוי להתבצע בעונה הבאה, אם שעריים תעפיל ללאומית. עדיף ככה. הרבה יותר מסקרן להיווכח לאילו רמות המאמן מסוגל לרדת, דווקא כשאין לו קבוצה.

הרגשן | מה גלעדי חירטט על דגלו

רבות דובר השבוע על הופעת ספורטאי איגוד הג'ודו הבינלאומי בתחרות באבו־דאבי, שבה כידוע לא השתתפה ישראל. כרגיל ברגעים המביכים כאלה, ממנה עצמו לאפוטרופוס מטעם עצמו חבר הוועד האולימפי הבינלאומי, אלכס גלעדי, שמטיף לכולנו איך להתנהג כאילו שמישהו כאן בחר בו.

עכשיו קבלו סיפור שהתרחש לפני 20 שנה. ביולי 1995 נערכה באינדונזיה תחרות חשובה בחץ וקשת. את ישראל היה אמור לייצג ספורטאי בשם ירון קולסניק, שכבר קיבל ויזה למדינה המוסלמית. זמן קצר לפני היציאה, הודיעו המארגנים כי קולסניק יוכל להתחרות ללא כל זיהוי ישראלי. כן, בדיוק כמו שקרה השבוע.

אלא שאז, מי שתפס פיקוד לא היה אופורטוניסט דוגמת יו"ר איגוד הג'ודו משה פונטי. היה זה יו"ר ההתאחדות לספורט, יחזקאל הרמלך, שהודיע: "בלי דגל, לא מתחרים". ומי הכניס את המערכת לפאניקה? נכון, האדון גלעדי, שהצהיר: "אם קולסניק ייסע ולא יתחרה נחזיר את הספורט הישראלי לשנות ה־50". במשרד החוץ התעלמו והודיעו "לא ניכנע להשפלה", קולסניק נשאר בארץ, וכלום לא קרה.

והנה עוד סיפור. לפני שש שנים נערכה בברלין אליפות העולם באתלטיקה. גלעדי, שהגיע לשם במסגרת עיסוקיו, ערך יום לפני התחרות ביקור באצטדיון האולימפי ואף פירסם על כך טור ב"ידיעות אחרונות". וכך הוא כתב: "214 דגלי המדינות המשתתפות התבדרו ברוח הקלה. מעל למושבי העיתונות, ממש בהמשך לקו הגמר, חבוק בין דגל איסלנד משמאל ודגל איטליה מימין, מצאתי את שביקשתי. דגל ישראל. עברה בי צמרמורת והשפלתי את עיניי מטה ושמאלה מעל לתא הכבוד. משם, לפני 73 שנה, הכריז גדול צוררי האנושות על פתיחת המשחקים". 

"נזכרתי במחקר שערך ד"ר עמי אלפרוביץ', המגלה שהוועד האולימפי של פלסטינה הוזמן ב־1934 ליטול חלק במשחקים", המשיך וכתב גלעדי. "היו"ר דאז, קולונל קיש, הודיע שלא נשתתף כי אין לנו ספורטאים ברמה נאותה. חשבתי לעצמי כי אילו אני הייתי אז היו"ר, הייתי מגיע אפילו עם ספורטאים לא מוכנים, כדי לצעוד שם עם דגלנו".

והנה הפינאלה של הטור: "אנחנו כאן, ודגל התכלת־לבן, ובליבו מגן דוד גדול, הוא העדות. לא יהירים, לא שחצנים, אבל לבטח גאים. הבאנו עימנו את הניצחון שלנו. דגל מדינת ישראל".

השבוע, גלעדי נשאר למרבה הצער בלונדון, וכך לא יכולנו להתרשם מהתרגשותו למראה דגלי 89 המדינות המשתתפות שהתנוססו באולם באבו־דאבי, וביניהם - חבוק בין דגל הודו משמאל לדגל איראן מימין - הדגל הלבן עם העיגול הצבעוני של התאחדות הג'ודו הבינלאומית.

המתקפל | כבירי העניק חנינה לאלישע

לאחר שערך סקר בין האוהדים, כך פורסם אתמול, החליט אמיר כבירי לפנות לאלישע לוי. בידיעה לא נמסר כמה בתי אב הקיף הסקר, והאם מדובר באוכלוסייה של גילאי 17 וחצי ומעלה בלבד (שנולדו לפני משחק השרוכים). גם לא אם נכללו בו שאלות נוספות כמו: האם אתה בעד מינוי איתן טייב לעוזר? אבל אילו הייתי אוהד אמיתי של הפועל ת"א, סופו של הזגזוג הכבירי שנמשך כבר מספר חודשים היה מרתיח את דמי.

אלישע אמנם בחור נחמד, על כישוריו אפשר בהחלט להתווכח, אך מי שישב קפוא על הספסל כאשר שחקניו התבטלו בפני בית"ר ירושלים, ותרם באדישותו לגזילת האליפות מהפועל ת"א, אינו ראוי לשום חנינה. יש אמנם כאלה שאומרים: "אבל לקשטן ולאבוקסיס סלחו". שטויות. שני אלה עשו ברגעי השפל ההם ככל יכולתם כדי לעזור לקבוצתם, בית"ר ירושלים. אלישע לא עשה דבר כדי למנוע את הבושה.

השאלה: מה קשור? מעולם לא הייתה כל כך מיותרת.

השכונה | לעזאזל הליגה, תחי הספורטיאדה

כמדי שנה, גם השבוע נאלצו קבוצות בליגות הנמוכות לדחות משחקים מיום שישי לשני בצהריים כדי שלא לפגוע בספורטיאדה באילת. למי אכפת שבאמצע היום של אמצע השבוע, חלק ניכר מהאנשים נמצאים בעבודה? הליגה למקומות עבודה חשובה יותר מהליגה של ההתאחדות, וזה הזמן להכריז על עופר עיני כיו"ר ההסתדרות לכדורגל.

וגם ענפים אחרים יש בספורטיאדה. כמה זה עולה למשק אפשר להבין ממה שקרה השבוע עם עובדי חברת החשמל, שנאלצו לבטל השתתפותם בטורניר הוועדים בעקבות מכת החושך שנפלה על המדינה. בכמה עובדים מדובר? תעשו חשבון: החברה הזמינה 250 חדרים (100 במלון רימונים ו־150 בהילטון מלכת שבא), בכל חדר משתכנים בדרך כלל שניים, בכל מלון יש חמישה כוכבים, והספורטיאדה נמשכת חמישה ימים.

עכשיו לפחות תושבי אזור השרון מבינים הרבה יותר טוב את חשבונות החשמל שלהם. כשמופיע שם המחיר לקוט"ש, הכוונה כנראה לקטרגל וטניס שולחן.

מילה זו מילה

"חסר לנו רק ה'משהו', נמצא אותו"

זיו אריה, מאמן הנוער של מכבי ת"א, אחרי ההפסד לפורטו. למשהו הזה, אגב, קוראים כדורגל