האם קורבן שיימינג יכול לתבוע בבית המשפט?
התאבדות אריאל רוניס, טיסת השוקולד או כל מקרה אחר של "לינצ'טרנט": מתי מערכת המשפט תתערב? פאנל של עורכי דין ניסה למצוא תשובה
מדי יום מפציע ברשת כוכב חדש שלא בטובתו. פעם זה רכב משטרתי שמתועד חונה בחניית נכים, פעם אלה גיבורי טיסת השוקולד,
ופעם זה נותן שירות כזה או אחר שזוכה לפוסט עוקצני, דוגמת זה שפורסם על מנהל סניף משרד הפנים בתל אביב אריאל רוניס,
שככל הנראה הוביל לבסוף להתאבדותו. כל מה שצריך זה להעלות תמונה או סרטון או פוסט, והרשת כבר תעשה את שלה. מאות ואלפי גולשים ישרשרו את הפרסום עד אין קץ, כל אחד יביע את דעתו, מי לחיוב מי לשלילה, חלקם בגידופים וכתובות נאצה. ומה על ה"כוכב" שבויש? הוא נותר ללא יכולת להתגונן.
כמו כן, כל חברי הפאנל הסכימו שגם אם קללות ונאצות לא מקימות לכשעצמן עילת תביעה, הרי גם לחופש הביטוי יש גבול, וכאשר הוא נחצה בדברי הסתה למיניהם - בהחלט ראוי וניתן להגיש תלונה במשטרה כנגד המסית והוא יטופל על ידי מערכת אכיפת החוק.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- ההרשעה בוטלה כי התוקף אכל פטריית הזיה
- הסיתה הילדים נגד האבא - ותשלם 15 אלף ש'
- הטריד מינית שוטרת: "הפליקו לך על התחת"
- ישלמו לשכנים 67 אלף שקל בגלל נזקי רטיבות
נשאלת השאלה האם מי שבויש – בצדק ובעיקר שלא בצדק – יוכל לתבוע את מביישיו? שאלה זו, שעדיין לא הוכרעה בפסיקה הישראלית, זכתה לאחרונה לכנס שערכה לשכת עורכי הדין בנוגע להתמודדות מערכת המשפט בישראל עם התופעה שזכתה לכינוי "שיימינג", מלשון "בושה" באנגלית, או בעברית – "בִּיוש".
מרבית משתתפי הפאנל, שהורכב מבכירי עורכי הדין העוסקים בתחום לשון הרע ומשופטת בית המשפט המחוזי אביגיל כהן, שישבה בעברה בתביעות לשון הרע רבות, היו תמימי דעים ששיימינג, על אף שמו, הוא דווקא לרוב בגדר תופעה חברתית מבורכת. אף שמבחינה פורמלית היא עשויה להיחשב לעיתים כלשון הרע, מערכת המשפט איננה המקום לטפל בתופעה זו, וספק רב אם בכוחה להסדיר ולאכוף את הקשקשת ברשת.
מרבית חברי הפאנל עמדו על כך שלרוב הפרסום הראשוני אינו בגדר לשון הרע, מכיוון שהוא חוסה תחת הגנת "אמת דיברתי", כך אפילו באותו מקרה טרגי של רוניס. ספק אם משרשרי אותו פרסום, שאף הוסיפו עליו כהנה וכהנה תגובות, עברו עבירה של לשון הרע, וממילא, תביעה נגד שרשור של מאות או אלפי גולשים אינה ישימה.
תביעה
כתבה "אנס" בפייסבוק ונתבעה על לשון הרע
עו"ד מיכל שחר
בקבוצה שנפתחה נגד "המרכז לאומנות הפיתוי" כתבה גולשת למשתתף בדיון: "אין לי צל של ספק שאנסת כל חייך". היא תשלם לו 25 אלף שקל
השופטת כהן טענה שבית המשפט אינו יכול להיות הגננת של הרשת וכי התבטאויות שגובלות בקללות ונאצות, הגם שאין ספק שאינן ראויות, אינן מקימות עילה לתביעה. היחיד ממשתתפי הפאנל שסבר אחרת היה עורך הדין רון לוינטל, שטען שצריך וניתן להגיש תביעות לשון הרע במקרה של שיימינג, וכי יש בכוחה של מערכת המשפט להסדיר ולטפל בתופעה.
עו"ד לוינטל דימה את שרשור הגולשים לתאונת שרשרת. כפי שבתאונת שרשרת כל הרכבים מחויבים בתשלום פיצוי למי שפגעו בו מאחור, כך גם בתופעת השיימינג, לטעמו צריך וניתן להיפרע מהמשרשרים למיניהם.
עם זאת כל חברי הפאנל היו תמימי דעים שככל שהפרסום הראשוני אינו אמת, הרי מדובר בלשון הרע ובהחלט ניתן לתבוע את המפרסם, אם כי גם במקרה זה ספק אם ניתן לתבוע את המשרשרים של אותו פרסום.
אריאל רוניס ז"ל
האם ניתן לתבוע פלטפורמות כגון פייסבוק?
שאלה נוספת שעלתה לדיון הייתה אם ניתן להגיש תביעה כנגד הפלטפורמה האינטרנטית (למשל נגד פייסבוק) שבאמצעותה נעשה השיימינג. גם על שאלה זו השיב הרוב המכריע של משתתפי הפאנל בשלילה. עם זאת, הייתה תמימות דעים כי יכול ותקום עילת תביעה כנגד הפלטפורמה האינטרנטית במידה שהאדם המבויש יפנה בבקשה להסרת הפרסום ובקשתו תידחה. כמו כן, המשתתפים הסכימו שמערכת המשפט יכולה לתרום את חלקה בכל הנוגע להסדרה של הסרת הפרסום הפוגע.
גם אני נוטה להסכים עם דעת רוב חברי הפאנל שלפיה שיימינג היא תופעה חברתית שלא צריך (וספק אם בכלל ניתן) להסדיר באמצעות מערכת המשפט. כל אדם צריך לזכור שבימינו יש מצלמות בכל מקום, ומעשיו והתנהגותו עשויים להיות מתועדים, בין אם בתמונה, בין אם בסרטון ובין אם רק בפוסט מילולי. מי שלא רוצה שיביישו אותו ברשת, צריך פשוט להימנע ממעשים מביישים. זוהי ההגנה הטובה ביותר מפני שיימינג.
מן הצד השני נראה שגבול הטעם הטוב נחצה כבר ממזמן. אנשים נשפטים בחומרה בכיכר בעיר המודרנית גם על מעשים של מה בכך. אז עם כל הפיתוי שיש בהצטרפות לגל שיימינג וההנאה המוזרה שיש למשרשרים בשיתוף העוולות שהגיעו לידיהם, נראה לי שכל גולש וגולשת צריכים לחשוב טוב לפני שהם משתפים, או קל וחומר מוסיפים תגובה משלהם.
בסופו של דבר יש לזכור שמאחורי כל פוסט כזה עומד אדם, וגם אם מדובר באדם שחטא, ספק אם הוא צריך להיענש במה שמכונה "לינצ'טרנט". וגם אם אנחנו רוצים למתוח ביקורת, אין הצדקה לקללות ונאצות. ביקורת אפשר להשמיע גם בנחת ובמילים מתונות.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד אבי חימי
עוסק במשפט פלילי
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
