"אף אחד כבר לא זוכר שהוא לא בננו הביולוגי"
"כשהבאנו את יונתן הביתה בפעם הראשונה, הוא שכב בעריסה שקנינו לו ובכה. פחדנו להיקשר אליו וחשבנו אולי נחסוך מעצמנו את הקרע הרגשי, אבל ההחלטה התקבלה והוא כבר שלוש שנים איתנו". לקראת יום הילד הבינלאומי - על משפחות עם עתיד לא ברור
עוד בערוץ הורים:
נחשפות מול המצלמה עם הצלקת של הקיסרי
לטפל בתינוק שנולד במשקל 800 גרם
10 עצות להורה הממהר: התארגנות בוקר עם הילדים
להיות משפחה לתינוק שרק נולד. כיצד זה ישנה את חיינו? וכיצד נעמוד באתגר? יותר מכך, נאמר לנו שמדובר באומנה לחודש אחד בלבד. כלומר, אחרי חודש, ייתכן שהתינוק יחזור להוריו הביולוגיים. חשבנו לא מעט אך די מהר החלטנו לתת לזה סיכוי. כל תקופה, אפילו קצרה במיוחד, שנוכל לסייע לנפש קטנה שזקוקה לנו, תהיה חסד, וזה יהיה שכרנו.
"פחדנו להיקשר אליו"
כשהלכנו לבקר את יונתן בבית החולים, מצאנו תינוק קטן, קילו ו-600 גרם, לבוש בגדים לבנים עם סמל של בית חולים. קשה היה להישאר אדישים אליו. הוא נראה תמיד חסר מנוחה, אגרופיו הקטנים קפוצים וצמודים לעיניו. למרות הטיפול המסור של האחיות, בליבו הקטן והטרי הוא כנראה הרגיש שזה לא מספיק, שמשהו חסר. גם כשהחזקנו אותו, הוא לא נרגע. בוודאי חש את ידינו האוהבות והחמות, אך חש גם שהן היו חוששות.
התחיל לחייך
מהר מאוד מצאנו את עצמנו עסוקים מעל הראש. פתאום העולל הקטן הזה מנהל לנו את סדר היום, מתעורר בלילה, מבקש "על הידיים" גם באמצע עבודות הבית, מצריך ריצות לקופת חולים ולטיפת החלב, וגם, איך לא, פגישות קבועות עם מנחת האומנה, שתמיד הייתה שם לסייע. במובנים רבים, היינו כמו כל זוג שהופך להורים בפעם הראשונה. עמוסים, עייפים והמומים. חיינו השתנו מקצה לקצה.
לפייסבוק הורים של ynet כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
בשלב מסוים, הודיעו לנו שיונתן יישאר אצלנו לתקופה של יותר מחודש, ושכנראה מדובר באומנה ארוכת טווח. אט אט, יונתן נרגע, והבנו שגם אנחנו רגועים ובטוחים יותר. הוא גדל והתפתח, התחיל לחייך ולגרגר והראה לנו את אהבתו גם ללא מילים. יום אחד, הוא בחר לשחרר לגמרי את האגרופים הקפוצים שלו. שמחנו על כל התקדמות שלו,על כל צחוק ובכי בריאים ומשוחררים, ועל כל הבעה חדשה שהבנו שהיא בשבילנו ובזכותנו. פתאום היה לנו בבית מישהו שעיניו נשואות אלינו, מישהו שקופץ ברגע שאנחנו נכנסים בדלת, מישהו שאנו עבורו הכול.
תמיד קיימת אי הוודאות
לצד האושר הגדול הזה, תמיד קיימת אי הוודאות שבמצבנו. כשהגיע הזמן להעביר את יונתן מהעריסה למיטת תינוק, מצאנו את עצמנו תוהים האם כדאי לקנות מיטה חדשה או לקבל מיטה מאחד האחיינים שלנו. הרי ייתכן שהוא אפילו לא יזכה ליהנות מהמיטה הזו לזמן רב.
בסוף קנינו מיטה חדשה. החלטנו שלא ניתן לעובדה שאין לנו עתיד בטוח עם יונתן להשפיע על חיי היום יום שלנו. אנו יודעים שאנו בשבילו הכול, ולכן עושים בשבילו הכול. לא חסכנו בשום דבר, החל מחיבוק ויד מנחמת, וכלה בכל צעצוע, בגד וריהוט שיעשו לו וכמובן גם לנו את ההרגשה הכי טובה והכי מתוקה בעולם.
יונתן אצלנו כבר שלוש שנים. הוא פעוט רגוע, שמח ואוהב, שכל מי שנמצא בסביבתו מתחבר אליו מיד. המשפחה המורחבת שלנו קיבלה אותו בזרועות פתוחות. אף אחד כבר כמעט לא זוכר שהוא לא בננו הביולוגי. גילינו, שיותר מאשר אנו עושים ליונתן חסד, הוא עושה לנו. החלטנו שאנחנו רוצים ילד נוסף ונרשמנו בעמותת "אור שלום" שוב כמשפחה המעוניינת לקבל ילד אומנה.
אנחנו רוצים שיהיה ליונתן אח או אחות וכבר מכירים ביכולת ובכישורים שלנו כהורים. אך בעיקר, טעמנו את הטעם המיוחד של הנתינה ללא תנאי ואנו רוצים לסייע לילד נוסף. משפחה אומנה זהו מושג שעד לפני שלוש שנים היה חדש וזר לנו. היום אנו יודעים, שזה החיים שלנו. לפני יונתן, ידענו שיש לנו חיים מקסימים ומאושרים למרות החוסר בילד והשתדלנו למלא אותם בסיפוקים רוחניים וגשמיים. היום החיים שלנו מלאים וגדושים מעצמם.
לא צריך הרבה כדי לגרום לילד להיות שמח. צפו בסרטון של אב ובנו:
משפחות המעוניינות לקבל פרטים נוספים, מוזמנות לפנות לאור שלום בטלפון: 03-5417000 או במייל omna@orr-shalom.co.il
לפנייה לכתב/ת 
