האותיות הקטנות בחוזה שיעקב אבינו פספס

פרשת ויצא עוסקת בהסכמים וחוזים. יעקב מגיע לחרן, שם פוגש את רחל, בתו של לבן הארמי אח של אמו רבקה. לבן עושה עסק עם יעקב של עבודה של 7 שנים תמורת בתו רחל. יעקב מסכים, לאחר 7 שנים של עבודה, לבן מחליף את רחל בלאה הבכורה. יעקב כועס, אך חותם על עסקה חדשה של עוד 7 שנים בעבור רחל.

טורים נוספים בפרשת שבוע כלכלית :

גם לקראת עזיבתו של יעקב חזרה לארץ כנען, הוא חותם עסקה עם לבן בה הוא ייקח מהעדר את כל הכבשים המסומנות (הנקודים והטלואים - כל הכבשים שאינן לבנות) שייוולדו, ואת הלבנות ישאיר ללבן. בפועל, יעקב מצליח להפרות את כל הצאן באופן שבו הרוב המוחלט נולד נקוד וטלוא ובכך יוצא עם מרעה גדול מאד. ובסיום הפרשה יש הסכם של ברית נוסף בין לבן ויעקב באשר לכך שאמנם הילדים של יעקב מרחל ולאה אמנם שייכים למשפחה המורחבת של לבן, אך יעקב ייקח אותם.

בעולם החוזים וההסכמים חשוב מאד לשים למספר עקרונות שניתן ללמוד אותם מהפרשיות הללו.

(צילום: shutterstock)

עיקרון ראשון: ירידה לפרטים

בפגישת יעקב ולבן, לבן מבקש מיעקב שינקוב לו שכר על עבודתו: וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ (פרק כט, פסוק טו).

כבר כאן יעקב מבקש להציג את מבוקשו בפרטי פרטים, וכפי המקובל גם היום לומר: וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" (פר' כט, פס' יח). כלומר, יעקב יודע על קיומה של לאה, יודע על המורכבות לחתן את הצעירה לפני הבכורה ולכן מבקש לפרוט שמדובר בבתו רחל, ובבתו הקטנה.

הביטוי "ברחל בתך הקטנה", המסמל ירידה לפרטי פרטים, מהווה עיקרון חשוב מאד בקריאת חוזים והסכמים. היכרות עם הפרטים הקטנים, תחנות יציאה, דמי ביטול, החזרת המוצר/השירות הינם חשובים מאד לחלק מתהליך ההסכם (להבדיל כמובן שלא מדובר על מכירת בתו של לבן, אלא כך מקובל היה שהאב נותן את בתו בהסכמה).

עקרון שני: עם מי עושים הסכמים

קשה להתעלם מהעובדה של שמו של לבן הארמי, שבשינוי אותיות ניתן לקרוא את שמו: נבל הרמאי. לבן חיפש דרך "כשרה" שההסכם יתפוס. ולכן: "וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה. מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת" (פרק כט, פסוק כו, כז). כלומר, אם היית באמת קורא את האותיות הקטנות, היית רואה שבתרבות שלנו מחתנים את הבכורה לפני הצעירה. וכיוון שלא עשית זאת, הרי אתה מחויב לעוד 7 שנים לרחל.

כאן יעקב מתחיל להבין עם מי יש לו עסק, ולאחר 14 שנות העבודה הוא מבקש להשתחרר מעבודתו בבית לבן, אך לבן עושה איתו הסכם חלוקת ממון ביניהם. גם לאחר שהגיעו להסכמה בדבר הכבשים שיחולקו בין יעקב ללבן, וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה:וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם (פרק לא, פסוק א) - יעקב מבין שההסכמים לא יעמדו לאורך זמן והוא מחליט לברוח.

לעתים גם כשירדת לפרטי פרטים, ברחל בתך הקטנה, יש לשים לב עם מי אתה חותם. ללמוד על הצד השני כמה שאפשר, הן בהסכמים קודמים מול גורמים אחרים, הן בשפת הגוף, באופן הדברים, בדיוקים שונים שמחשידים. לעתים, בלית ברירה ישנה סיטואציה בה אין ברירה אלא לעשות הסכם מול "לבן" כזה, או אז - יש לעקוב שלב אחר שלב בצדדי ההסכם ולראות בכל שלב את התקדמות הצדדים.

עקרון השלישי: ביצוע מלא של ההתחייבות שלך בהסכם

וכאן, אנו מגיעים לעקרון השלישי. כפי שיעקב מבצע. מיד לאחר גילוי הפרת החוזה מצד לבן: ו"ַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה" (פרק כט פסוק כט). יעקב ממלא את ההסכם בשנית בצורה מלאה. עיקרון זה של יושר ואמת הינו עיקרון מנצח באופן כללי ובפרט בהתקשרות בין צדדים. מצד האמת - יש פה אחריות על ההתחייבויות שלך, ומצד ההתקשרות - לא לאפשר פתחון פה כנגדך באף שלב.

יעקב מממש עקרונות אלה בתהליכי חתימת ההסכמים מול לבן, וממשיך משם הלאה עם כל משפחתו. חשוב מאד לזכור שבהתקשרות יש שני צדדים שכל אחד מרוויח משהו מההתקשרות. שמירה על העקרונות הנ"ל יאפשרו התקשרויות חיוביות שיולידו רק דברים טובים.