איך שכחנו את הילד

היום,20 בנובמבר, חל יום הילד הבין לאומי. ב- 1989 אישרה עצרת האו"ם את אמנת זכויות הילד. מדינת ישראל הצטרפה וחתמה על האמנה בשנת 1991. ביום זה פועלת התקשורת בכל העולם למען קידום המודעות לזכויות הילד, לרווחתם ובריאותם של כל ילדי העולם. אני אתייחס כאן לשני סעיפים רלוונטיים במיוחד - "בכל פעולה הקשורה לילדים, טובת הילד היא השיקול החשוב ביותר" ו"לא יופרד הילד מהוריו בניגוד לרצונם, אלא רק במקרים מסוימים כגון התעללות, הזנחה וכו'".

עוד בערוץ הדעות:

מבחני המיצ"ב רחוקים מלשקף את המציאות

דה-קלרק, רבין ונתניהו - ומה שביניהם

בידינו לשים סוף לבריונות ברשת

סימון המוצרים - בניגוד לעקרונות השוק החופשי

דאעש והפלסטינים - זה לא אותו דבר

המשמעות המעשית של שני הסעיפים הללו היא שצריך להציל ילדים רבים ככל האפשר מלגדול אצל הורה אחד או מלדלג בין שני בתים ברוטציה. לשם כך צריך להציל את הזוגיות של הוריהם (כאשר שניהם אנשים טובים וראויים), בכדי שיזכה לגדול בבית נורמטיבי להורים בזוגיות רומנטית.

מפני שטובת הילד לנגד עיננו, בוודאי תסכימו שלפני הכול, באופן עקרוני בהחלט, חיוני למנוע את רעתו של הילד. כל עוד רעתו נמנעת, שאלת מהי טובתו הטובה ביותר של הילד פחות דוחקת ואפילו פחות עקרונית. כאשר הרעה החולה הופכת למציאות חייו של הילד, כבר מאוחר מידי למנוע את הטרגדיה. בשלב זה מנסים לאסוף את השברים. מנסים למזער את הנזקים. ללמד את הילד איך לחיות עם המציאות שנכפתה עליו מלמעלה. משל היתה גזרת גורל מצערת ולא תוצאה של בחירה אומללה של אם ו/או אב לחיסול היחסים כבני ברית והמרתם ליחסי ניכור ואפילו הדרה ואפילו איבה סמויה עד גלויה.

באנלוגיה - מניעת תאונה קשה תחסוך חיי אדם ושנים של נכות וסבל של ברי המזל שנותרו בחיים. המדינה משקיעה משאבים (לא מספיק) למניעת תאונות בדרכים, בצבא ובעבודה בהכרה חותכת שגם כך המחיר גבוה, שאם לא נהיה אסרטיביים במניעת תאונות נשלם מחיר יקר כל כך, שלא נוכל לעמוד בו.

לגופו של עניין - ילד להורים הנלחמים זה בזה נפצע מאש צולבת. גם ניתוק יחסי עד מוחלט של הילד מאחד ההורים כמוה כעקירת מחצית השורשים של שתיל רך. ילד החשוף לשנאת הורה אחד את משנהו, נפשו מזדהמת בהתמדה. לא די בכך שאינו חווה את אהבת ההורים זה לזה בזוגיות בריאה ומשרה ביטחון (תמיד בלשון זכר, לטובת כל הזוגות, לרבות החד מיניים), הילד חווה מלחמה עקובה מדם רע על גבו, כאילו בזדון רצו הוריו להוסיף חטא על פשע. לעתים, רק בתת המודע חש הילד, שטובתו אינה לנגד עיני ההורה/ים, השולל/ים את ההורה שמנגד, אלא רק לכאורה.

רעת הילד

לרוב, ילדים להורים ניצים, מצוקתם קשה וניכרת בעליל. לא רק שזו לחלוטין אינה טובתו של הילד - זוהי רעתו המוחלטת. רוב הילדים יקבלו את יחסי האיבה מבלי לקבול עליהם, יחפשו נחמה פורטה ובמקצת המקרים אפילו ימצאו בהם איזה יתרון לכאורה לשמוח בו (קל יותר לתמרן את ההורים. הגבולות פרוצים וכו'). חילופי האש מובילים לרוב את הילד לבחור צד בסכסוך - מן הסתם בצד שהוא חי בחזקתו, אם כי ידועים גם חריגים לרוב. שנות הילדות מעצבות את תפיסת העולם של הילד שיחיה לאורם בבגרותו.

בילדותו ספג התנהגות בין הורית שלילית כלגיטימית - מקובלת - מוצדקת. הסטטיסטיקה ב-40 השנים שחלפו מצביעה על מגמה מתמשכת ומתגברת מדור לדור של עליה בשיעור זוגות הורים המנהלים יחסים מתוחים ועכורים בתוך ביתם פנימה כאשר הם נשואים או נלחמים בדו קרב משפטי אכזרי ואפילו מנוול בהיכלי משפט ה"צדק". רק אנשים טובים, שלא יהפכו את עורם מאוהבים לאויבים חלילה, ראויים לחיות בזוגיות ולהיות הורים, אשר יתמידו להיות בני ברית מהימנים.

הדינמיקה של החיים ביחד, תוך התמודדות עם קשיים טבעיים, מציבה מכשול מורכב, שבהיעדר ידע אמיתי מעמיק את הפיזיקה של הזוגיות, מתוך פרספקטיבה רחבה, מכשיל רבים וטובים. הללו מגיעים מתוך אי הבנה מצערת למבוי סתום לכאורה, המרפה את ידיהם ובזאת מייאש אותם. ביניהם רבים שידרדרו גם למעשי איבה. במצוקתם פונים לעזרתם של "בעלי מקצוע".

 במצב החוקי דהיום, מתערבים ביחסים האלה יועצי נישואין (חסרי מעמד רשמי), רבנים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מגשרים ועורכי דין לענייני משפחה. כולם בוחשים בקדירה. למהלך בלימה והפיכת המגמה ההרסנית והמסוכנת אנו ממליצים למדינה בתוקף ליישם בחוק שורה של צעדים:

הסדרת מעמד יועצי הנישואין והזוגיות. רגולציה כמו למגשרים. יועצי נישואין יהוו גורם מקצועי רשמי מוסמך, המחייב בני זוג לאיחוי זוגיות חולה, בטרם יפתחו בהליכי גירושין. עובדים בארגונים גדולים יקבלו ייעוץ זוגי מסובסד על חשבון המעסיקים. כל שאר העובדים וגם עצמאים יקבלו ייעוץ זוגי מסובסד על חשבון משרד הכלכלה מתוך אינטרס כלכלי לחיזוק העסקים הקטנים המתמודדים עם משבר עסקי. חייבים לקבוע יעד לאומי לתוכנית לימודים סדורה במערכת החינוך, בצבא ובארגונים גדולים, על כללי התנהגות ערכיים במערכות יחסים בכללותם, בעבודה, עם חברים, במשפחה ובפרט בזוגיות. על מדינה לתקצב קמפיין ארצי לאומי על בסיס קבוע המנחיל את כללי האצבע של הזוגיות. המעודד להתמודד עם קשיים טבעיים בהעלאת המודעות והכוונה מקצועית ובמקביל מצביע על התנהגויות פסולות המצדיקות משבר

רן דניאל, מרצה בכיר ומכשיר יועצי זוגיות בשיר"ז - איגוד היועצים והמרצים לזוגיות