כך אתם גורמים לילדים שלכם להפרעות אכילה
אומרים לידם שאנחנו חייבים לרדת במשקל, מזכירים בכל הזדמנות את המילה דיאטה ומתייחסים לפעילות גופנית כעונש. רוצים שהילדים יאהבו את עצמם בדיוק כמו שהם? תתחילו לחשוב על המשפטים שאתם אומרים
מתוך 111 ילדות עד גיל 5, נמצא ש-50% מהן כבר הספיקו להפנים את אידיאל הרזון, כך עולה ממחקר שפורסם לאחרונה במגזין international journal of eating disorder. ממצאי המחקר מצביעים על כך שישנה חשיבות מכרעת של הסביבה (בעיקר של מדיה ושל שיחות על המראה החיצוני) של ילדות בגילאים אלו על התפתחות דפוסי חשיבה והתנהגויות אכילה לא בריאות.
מסקנת המחקר לא מפתיעה. אני רואה אותה מתממשת מולי מדי יום בגן המשחקים השכונתי. בשבוע שעבר הייתה זו ילדה כבת חמש אשר פנתה אל אביה ושאלה אותו "אבא השמנתי?" תשובת האב הייתה: "חס וחלילה", כאילו שלהשמין זה סוג של קללה. מספר ימים אחרי זה שמעתי ילדות בנות ארבע משחקות ודנות מי מהן הכי רזה.
עוד בערוץ הורים:
דרושה מטפלת: בת 3 חודשים באה עם אבא לעבודה
מחנכת: 'אני לא גונבת לאף הורה את ימי שישי'
את עולם המושגים - "רזה", "שמן" ו"דיאטה" רוכשים הילדים כמעט מרגע בו הגיחו לאוויר העולם. והמורים הכי טובים למרבה האבסורד הם אנחנו. העובדה שאנחנו כהורים עסוקים בדיאטה, ברזון ובמשקל משפיעה גם עליהם. הם צופים בנו ולומדים שרזה זה שווה, שאסור לאכול מאכלים מסוימים, ולהיות שמן זה הדבר כמעט הכי רע שיכול לקרות לנו.
הם עוקבים אחרינו כאשר אנחנו אוכלים, קונים בגדים או עומדים מול המראה. והם לומדים. מפנימים שמשהו בהם לא ממש בסדר והם חייבים להשתנות. במובנים רבים אנחנו חברה בהפרעת אכילה והילדים שלנו מעתיקים אותנו ומשכללים את הטכניקות שאימצנו. במצב זה הסיכויים שלהם לגדול לתוך גוף ונפש בריאים הולכים וקטנים.
לפניכם שמונה טעויות נפוצות שהורים רבים עושים באופן בו הם נוהגים מול עצמם ומול ילדיהם, והדרכים בהן ניתן לעשות זאת אחרת:
1. מזלזלים בגופנו
הילדים שלנו נולדו לאהוב את עצמם. רק השבוע בתי בת השלוש אמרה לי: "אמא אני יפה". הם לא חושבים שגודל אחד טוב יותר מגודל אחר, עד אשר אנחנו המבוגרים אומרים להם שרזה יותר טוב משמן (בין אם בצורה ישירה או עקיפה). ילדך מעריץ אותך, מתבונן בך, מחקה אותך. הוא רואה הכול, גם אם נדמה לך שלא. אתם לא בוחרים מה הוא ילמד מכם ומה לא. אם הוא ישמע משפטים כמו: "אני חייב/ת לרדת במשקל לפני שאוכל ללבוש בגד ים", או "הג'ינס הזה משמין אותי", זה המסר אותו יפנים בתוכו.
2. מקדמים דיאטות
זה זמן שהמילים השגורות בחברה שלנו הן: "אני לא יכולה לאכול את זה, אני בדיאטה". גם אם אמרנו "אורח חיים", הרי שכולנו יודעים שזה סוג של מכבסת מילים לדיאטה. כאשר בשורה התחתונה, הכוונה היא ירידת משקל. פעמים רבות הילדים שומעים משפטים כמו "אל תאכלי את העוגייה, זה משמין" וכך הם קולטים שיש מאכלים מותרים ואסורים ושירידה במשקל היא מטרה ראויה וחשובה. זאת למרות העובדה הברורה שילדים המנסים לשנות את משקלם יהיו שמנים יותר מאלו שאינם.במקום זאת, הימנעו מלדבר על ניסיונות ההרזיה שלכם לפני הילדים, ועדיף שכלל לא תתעסקו בזה. הימנעו מכל דיבור על אוכל בהקשר של משקל. אל תתבלבלו בין אכילה בריאה והורדת משקל. הורים רבים נגועים בעצמם בבעיות של אוכל ודימוי גוף כי הם בעצמם ספגו כילדים את המסרים על הרזון הנחשק. לכן חשוב קודם כל להפנים את המסרים הללו על עצמכם, ולנסות לפתח יחסים בריאים עם האוכל על ידי הקשבה לאותות המולדים של רעב ושובע, ובחירה מתוך מגוון רחב של מזונות.
3. צוחקים מבדיחות על משקל גוף
אנשים שמנים היו ועדיין מהווים מטרה לבדיחות. בריונות בנושאי משקל היא הבריונות מספר אחת בבתי הספר. האופן בו נדבר על אנשים עם השמנה זה המסר שיעבור לילדים שלנו. אם נזלזל באדם זה מה שיעשו ילדנו. הם יזלזלו באחר, אך בסופו של דבר גם בעצמם במיוחד אם אינו תואם לאידאל הרזון.במקום זאת, הפכו את הבדיחות להזדמנות לחנך, ושתפו את ילדכם בערכים הנוגעים לשונות הטבעית בין בני האדם. נסו להסביר להם שמשקל לא מודד את הערך של האדם, לא את יכולותיו וגם לא את אופיו. הסבירו להם שבדיחות המתבססות על סטראוטיפים, גורמות להנחות שגויות על שמנים ומחזקות את הסטיגמה. ולסיום, ספרו להם בדיחה שלדעתכם באמת מצחיקה ויש כאלה המון.
4. מתייחסים לאוכל כטוב או רע
בעידן השפע בו אנו חיים קיים דגש גדול על אכילה בריאה. סיטואציה זו יכולה לגרום לבלבול רב בקרב הורים - יותר מדי שומן? יותר מדי פחמימות? ללא גלוטן? ועוד ועוד. חשוב לתת לילדים גישה לאוכל מזין, בדיוק כפי שחשוב לתת להם אוכל טעים. ילדים רבים הופכים להיות אובססיביים לאכילה בריאה (אשר ברוב המקרים היא רק תחפושת לדיאטה), וכך למעשה אינם נחשפים לכל סוגי המזון הקיימים.
זכרו שההתנסות, המשחק באוכל והסקרנות לגילוי חשובים כשלעצמם. לחילופין, ילדים רבים אוכלים את המאכלים ה"אסורים" כשההורה אינו בסביבה - בין אם הם רעבים אליו ובין אם לא. התנהגות זו פוגעת ביכולת שלהם להקשיב לקודים הפנימיים של רעב ושובע ולפעול מתוכם.
לפייסבוק הורים של ynet כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
במקום זאת, למדו את ילדיכם איך לקיים מערכת יחסים בריאה עם האוכל, ולא רק לאכול אוכל בריא. עזרו להם להכיר ולהקשיב למנגנוני הרעב והשובע שלהם על ידי מתן היצע רחב של מזונות ותנו להם להחליט - מה וכמה לאכול. דברו על מזונות בצורה לא שיפוטית ובלי הקשר של משקל, ולמדו את אותם שיש מזונות יותר מזינים אשר יכולים לעזור לגופם להתחזק, ויש מזונות פחות מזינים אך טעימים.
5. מתייחסים שונה לילדים בגלל משקלם
אפליה בין ילדים בגין משקלם הינה דבר שכיח. ילדים רבים מופלים על בסיס יומיומי. הם נדרשים להתאמן כל יום, בעוד אחיהם לא. הם לא יקבלו קינוח, בעוד אחיהם כן. סוג כזה של אפליה מוביל לרגשות של בושה ובעיקר לדימוי עצמי נמוך שנשאר לכל החיים.
במקום זאת, זכרו שאפליה בשל כל סיבה היא דבר מסוכן ופוגעני. אהבו את כל ילידכם ללא תנאי, בלא קשר למשקל גופם.
6. מתייחסים לפעילות גופנית כאמצעי לירידה במשקל
"אני חייב לעשות פעילות גופנית כי אכלתי יותר מדי", "אני צריך להתאמן יותר חזק כדי לרדת במשקל" - אלו משפטים נפוצים. הילדים שלנו קולטים ומפנימים שפעילות גופנית היא עונש על כך שאכלו אוכל לא בריא או משמין, והסיבה העיקרית לפעילות גופנית היא למטרת שינוי הגוף - כלומר הרזיה. מסר זה גורם לילדים לקשר בין פעילות גופנית להורדת משקל ולפחד מהשמנה, ומפריע לאהבה הטבעית שלהם להתרוצץ, לשחק וליהנות מתנועה.
במקום זאת, זכרו והיו מודל בריא לפעילות גופנית, המתאימה ליכולותיו של אדם. פעילות צריכה להיות מקור לשמחה ובריאות. השתתפו בפעילויות מהנות עם הילדים שלכם, כמו הליכה, שחייה, משחקי תופסת, גינון, רכיבה על אופניים. שקפו להם את ההנאה שהם חווים, כמו גם את ההנאה שלכם, כשעוסקים בפעילות גופנית. עודדו אותם, בלי קשר למשקלם, להשתתף בפעילויות המהוות להם מקור להנאה ואושר.
7. מחמיאים או מעירים לאנשים על משקלם
כולנו שמענו או אמרנו הערות כמו: "את נראית נהדר! רזית?" או "אני לא מאמינה כמה היא השמינה". כשהילדים שלנו שומעים מילים אלו הם לומדים שמשקל זה דבר נוראי. הם גם לומדים שזה ממש בסדר לשפוט את גופם של אחרים. אם נאמר לילדים שהם נראים נהדר כי יש להם גוף רזה, מה יקרה אם וכאשר יעלו במשקל? ואם נערה מתבגרת יורדת במשקל ואנו מחמיאים לה, מה יקרה אם וכאשר היא תעלה חזרה במשקל?
במקום זאת, עדיף לא לומר כלום! אם מישהו ממכריך ירד במשקל ומצפה למחמאה, אפשר לומר משהו בסגנון: "החברות ביננו לא קשורה למשקל שלך". אנו צריכים לשדר לילדנו שמראה הגוף ומשקלו הם לא באמת נושאים חשובים לשיחה. אם הם מעוניינים לדבר על נושאים אלה כי הם מעסיקים אותם כפי שהם מעסיקים את כולנו, צרו דרכים בטוחות לנהל איתם שיחה פתוחה ולא שיפוטית שמכבדת את השונות במשקל ובעיקר מאפשרת שיח ביוקרתי על התופעה החברתית הזו.
8. מתמקדים במשקל ילדנו
תשאלו כל מי שהיה שמן בתור ילד מה המבוגרים אמרו לו בנוגע לגוף שלו. סביר שתשמעו משפטים כמו: "את תהיי כל כך יפה אם תרזי", "אף אחד לא ירצה לצאת אתך אם תישארי שמנה". בושה היא חתרנית ופוגעת. כאשר אנו מעבירים לילדים את המסר שרזון הוא הדרך היחידה להיות מאושר ומוצלח בעולם, אנחנו פוגעים באפשרות שלהם לגדול באופן בריא ולהרגיש ראויים לאושר והצלחה.
במקום זאת, התמקדו בתכונות שלהם או בהישגים שלהם. אם אתם מעירים הערות מבוססות מראה, החמיאו להם על החולצה, על התספורת החדשה, על הטעם שלהם בבחירת הבגדים או כמה הם חזקים בזמן שהם עוזרים עם נשיאת המצרכים מהסופר.
חשוב להדגיש כי אינני מנסה לקדם השמנה, אלא את ההבנה שאנשים מגיעים בגדלים שונים, ואפשר להיות בריא בכל משקל. אם אתם חשים שאתם נושאים בעצמכם את הסטיגמה על השמנה, אתם לא לבד. זכרו שחמלה וקבלה עצמית הם נכסים יקרים, החשובים לעצמכם ועוד יותר מזה חשובים כדי שתוכלו להנחילם לילדכם.
למדו אותם לאהוב את עצמם בדיוק כפי שהם:
הכותבת היא BSc במדעי התזונה, "שפת האכילה", מרכז לטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה
