ביה"ד: גם אב זכאי לעבוד במשרת אם
אב לארבע בנות ביקש להכיר בזכאותו ליום עבודה מקוצר, אך המדינה התנגדה בטענה שהוא לא עומד בחלק מהתנאים. ביה"ד דחה את טענותיה
משרד החינוך יפצה מורה בעל ותק של 22 שנה, בעבור שנים שלא הכיר בו כמי שזכאי ליום עבודה מקוצר על אף היותו אב לילדים. כך פסק היום (ג') בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.
לכתבות נוספות בערוץ קריירה
המורה הוא אב לארבע בנות, שאשתו עובדת כאחות ב-80% משרה. בתביעה שהגיש דרש להכיר בזכאותו ליום עבודה מקוצר, אולם המדינה התנגדה בטענה שהוא לא עומד בחלק מהתנאים. האב טען כי פנה למדינה במהלך השנים בבקשה לממש את זכאותו לקיצור יום העבודה, אולם כל פניותיו נענו בשלילה, שכן לעמדת המדינה הוא אינו זכאי להטבה מאחר שבת זוגו אינה מועסקת במשרה מלאה.
עוד הוא טען, כי מתן ההטבה למורים שהם אבות רק אם בת זוגם מועסקת במשרה מלאה, בזמן שמורות אימהות זכאיות להטבה שעה שהן עצמן מועסקות ב-80% בלבד, היא הוראה מפלה. בנוסף, ביקש האב להורות למשרד החינוך לשלם לו פיצוי רטרואקטיבי עבור שנים בהן היה זכאי לטענתו ליהנות מההטבה – מאז היום בו נולדה בתו הבכורה בשנת 2002.
המדינה טענה, בין היתר, כי הדרישה שלפיה על בת הזוג של מבקש ההטבה לעבוד בהיקף משרה מלא מתיישבת עם הוראות תקשי"ר משרד החינוך, שמפנה לטופס, ובו התנאי שבת זוגו עובדת עד השעה 15:30. לשיטתה, מכיוון שיום עבודה בשירות המדינה מתחיל בשעה 7:30, הרי שצירופה עם הדרישה לעבודה עד השעה 15:30, יוצר יש מעין דרישה חדשה לעבודה במשרה מלאה. המדינה הוסיפה כי הדרישה שבת הזוג של מבקש ההטבה תעבוד במשרה מלאה מופיעה במפורש בנהלי "אופק חדש" (הרפורמה משנת 2008 ).
הנחיות מנוגדות לחוק
חוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע, כי בענייני הורות כל הטבה שניתנת לאישה במקום עבודתה תינתן גם לגברים. כך למשל, זכאות לקיצור יום עבודה תינתן גם לעובד, כל עוד זוגתו מועסקת ואינה מנצלת בעצמה את הזכאות. זכותן של מורות שהן אמהות לילדים עד גיל 14 עוגנה בהסכמים קיבוציים שונים, וחלו אך ורק על מורות אמהות.
נשיאת בית הדין, השופטת אורלי סלע, קבעה כי לתובע יש זכות לקיצור יום עבודתו, ותנאי ההעסקה של זוגתו אינם גורעים מזכות זו. השופטת העירה למדינה, כי אין שום חובה שבת זוגו של מבקש ההטבה תהיה עובדת מדינה, כך שלא ברור מדוע יש לצאת מנקודת הנחה שהיא בכלל מתחילה לעבוד בשעה 7:30.
בנוסף, השופטת סקרה את התקשי"ר והבהירה, שהוראותיו אינן כוללות דרישה לעבודה במשרה מלאה של בת הזוג. בנוגע לנהלי אופק חדש, השופטת הסבירה כי מדובר בהנחיות פנימיות בלבד, שאינן יכולות "לעמוד" כשהן מנוגדות להוראות החוק. "דרישת הנתבעת בהתאם להנחיותיה אינה עולה בקנה אחד עם דרישת המחוקק", כתבה השופטת.
עוד ציינה השופטת, כי התנית ההטבה בכך שבת זוג שכירה תהיה מועסקת במשרה מלאה, בזמן שאין הוראה דומה לעניין עובדת אם, מהווה הפליה אסורה. בנוגע לפיצוי כספי רטרואקטיבי, השופטת קבעה כי התובע זכאי לפיצוי רק החל מדצמבר 2012, שהוא המועד בו הגיש את מלוא המסמכים, כולל אישור המעסיק של אשתו על כך שהיא לא מקבלת קיצור יום עבודה בגין הורות.
בסופו של דבר נקבע כי המדינה תשלם לתובע פיצוי על אובדן זכאותו לקיצור יום עבודה החל מסוף 2012, ובהתאם להסכמות הצדדים בנוגע לשוויה הכספי של ההטבה. היות שהמדינה הביעה נכונות לערוך "בחינה מחודשת" של נהליה ואף הגיעה להסכמות בעניינים שונים עם התובע, השופטת החליטה שלא לפסוק לחובתה הוצאות משפט.
לקריאת פסק הדין המלא - לחצו כאן
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
