הסדרה הדוקומנטרית "עסק משפחתי", שעוקבת אחרי שלושה עסקים משפחתיים בישראל, לא אחידה ברמתה - אבל הטאץ' של הבמאי צביקה בינדר ונקודת המבט הייחודית שלו הופכים אותה למצחיקה ונוגעת ללב
משפחה ועבודה. כנראה שני גזלני האנרגיה הגדולים ביותר של הקיום. אי אפשר איתם, אי אפשר בלעדיהם והכי פרובלמטי זה לערבב את שניהם. "עסק משפחתי", דוקו-ריאליטי שעלה אתמול (ד') ב- yes דוקו, עקב אחרי האנשים האמיצים שהיישירו מבט אל השילוב הקטלני הזה, והוא השפיל את עיניו. במשך שלושה פרקים ליווה הבמאי צביקה בינדר שלושה עסקים משפחתיים, והתמקד בנקודה שבה המטה במירוץ השליחים הזה עובר לדור הבא.
משפחת וייסבורד מתמודדת עם העברת השליטה במפעל אביזרי החשמל שהוקם עוד בתקופת הבריטים. אף שהדור השלישי כבר עמוק בפנים, הדור השני נאחז בעקשנות בקרנות המפעל ומסרב לשחרר את הכסאות ולפרוש. אצל משפחת סמיונוב, יצרנית המצבות, כבר אין כל כך מה להעביר – הקבורה בתאים חיסלה את הביקוש למצבות והבנות לורן וקארין מנסות להפריח את התחום מכיוון אחר – הפקת לוויות.
מפיקות לוויות(צילום: yes דוקו)
לעומת זאת אצל חווה זינגבוים, הקוסמטיקאית הרפואית, הכל מושלם. זיגבוים אמנם הגיעה רק לשלב החדרת הדור השני לעסק, אבל היא שולטת ביד רמה במפעל הרווחי שלה, מרעיפה מטובה על עדרי קוסמטיקאיות שנוהות אחריה, ומשלבת את הילדים ואת בעלה בעסק בצורה חלקה. זיגבוים היא דמות צבעונית ומוחצנת שמכניסה הרבה צלצולים לדוקו-ריאליטי, אבל הסיפור שלה פחות מורכב מהסיבה הפשוטה – החיים של חווה זיגבוים מושלמים ומתוקתקים, ובהתאמה היא מעוררת פחות עניין.
בינדר הוא במאי נפלא. הוא מעמיד סטים נהדרים שמבטאים מערכות יחסים בלי מילים, הוא יודע לצבוע כמעט כל סצנה בדוק של הומור, ומצד שני יודע ללכוד ולערסל בעדינות רגעים רגשיים. הציטוטים האינטימיים שהוא מקבל מהמרואיינים שלו מעידים שהוא בילה איתם הרבה שעות או שהוא פשוט מדובב נהדר או שניהם. טביעת האצבע שלו (שהתעצבה כבר ב"טוקבקיסטים" המצוין), הגיעה אחרי ליטוש ושכלול והיא ניכרת בכל פריים של "עסק משפחתי". יש לו חיבה נהדרת למצבים אבסורדיים (אחד המעסיקים של הבנות סמיונוב מחמיא להן ש"כל לוויה שהגעתן אליה היתה חגיגה") והוא מתענג על כל הרבדים הסמויים שבמפגשים אנושיים.
"עסק משפחתי". חיבה לאבסורד(צילום: yes דוקו)
שלושת הפרקים של "עסק משפחתי" לא אחידים ברמתם. הפרק הראשון מהודק וקולע. השני קצת פחות והשלישי נופל משניהם. הסגירה של הסדרה לא הרמטית – ספוילר – סמיונוב והבנות שלו, למשל, מחליטים לעזוב את הארץ ולעבור לארה"ב, לקרובי משפחה שמחכים להם שם. לא לגמרי ברור איך נסללה הדרך להחלטה הזאת, והתחושה היא שהמעבר מעיד יותר על הסיטואציה הכלכלית בארץ ופחות על זו של העסק הפרטי. בעסקים של וייסברג וזיגבוים אנחנו לא מקבלים קלוז'ר, אפילו לא בצורת כתוביות, והסיפור שלהם נותר פתוח. יחד עם כל זה, הטאץ' של בינדר ונקודת המבט הייחודית שלו הופכים את "עסק משפחתי" לסדרה זורמת ומצחיקה אבל גם אמפתית ונוגעת ללב, ובהחלט מצדיקה את הצפייה שלכם.
רוצים לצחוק קצת? תראו את "קטסטרופה"
