גם בגיל 86: האמא של אוהד נהרין לא מפסיקה לרקוד
את צופיה נהרין, אמא של אוהד נהרין, אפשר לראות רוקדת על הבמה עם להקת בת שבע. רינה קלמן למרות שאינה רואה לא מפסיקה לרקוד. "החיים נראים אחרת כשאתה רוקד" מסכימות השתיים
ריקוד הוא דרך לחיים בריאים. צופיה נהרין, אמא של הכוראוגרף המוכשר אוהד נהרין ורינה קלמן עברו כבר מזמן את גיל 80. שתיהן חיו ונשמו ריקוד במשך חייהן. היום, בגיל שכבר נתפס כגיל מבוגר, במיוחד בעולם הריקוד הן ממשיכות ליצור ולייצר. התנועה מבחינתן היא דרך חיים. דרך חיים לחיים בריאים.
עוד במדור 60 פלוס:
יצאתי לפנסיה ואני לא מפסיק לעבוד - כדי לגרום חיוך לאנשים
3 סימני האזהרה שמעידים על סוכרת בגיל המבוגר
איך הורידו בני וסילבי 80 ק"ג ממשקל גופם?
"החיבור של אוהד לריקוד ממני"
בסרט התיעודי "מיסטר גאגא", מספר אוהד נהרין כיצד סבתו הייתה רוקדת בפני אחיו התאום שלוקה באוטיזם, כדי לתקשר איתו. לאחר מותה תפס אוהד את מקומה והמשיך לרקוד בפני אחיו, יחד עם אמו צופיה.אוהד בעצמו כבר מזמן לא ילד, בן 63, אבל לא מפסיק ליצור ולרקוד. אמו עדיין רוקדת בביתה במגדלי הים התיכון ברמת השרון. "זה משהו שהולך איתך לתמיד", היא מודה. "לפני כמה חודשים אפילו עשו סרט שלם על הנושא הזה בחיי, וחזרתי לכל המקומות שבהם הייתי בנעוריי".
"החיבור של אוהד לריקוד הוא ממני", היא מוסיפה. "לא שרציתי שהוא יהיה כוראוגרף. הרי ידעתי שהחיים של כוראוגרף הם הכי קשים כי החומר שהם יוצרים זה בני אדם. אבל הוא בחר בזה. אז נכון, לא כיוונתי לזה, אבל בסופו של דבר הוא עושה מה שאני רציתי לעשות".
את עולם הריקוד על הבמות נטשה נהרין בגיל צעיר, עקב בעיות בריאות, אבל היא המשיכה לעסוק בהוראת תנועה והלחנה, ופה ושם עדיין אפשר לתפוס אותה במקרה על הבמות בהופעות של להקת בת שבע. וכשהריקוד הוא דרך חיים, גם החיים נראים אחרת.
הריקוד שומר על הנעורים
כמו התעמלות, הריקוד והתנועה הם דרך נפלאה לשמור על הבריאות, על הכושר ועל החיוניות גם בגיל מבוגר. למרות זאת, נהרין נזהרת מהמלצה גורפת. "לא תמיד זה טוב לגוף ומועיל לחיים", היא מבהירה. "אם אתה רוקד ריקוד קלאסי כל חייך אצל מורה טוב, זה נהדר. אולי היום יש יותר מורים טובים אבל בדור שלי המורים לא הסתכלו על הגוף אלא על הפוזות, על הקצוות. יש נשים שיצאו שבורות אחרי זה. בלרינות שכואב להן הגב, וכואב פה וכואב שם. אי אפשר להסיק מסקנות כלליות".
"אפשר לומר שאני פוגשת אנשים שנשארה בהם חיוניות בזכות הריקוד. מצד שני יש בנות, בגילי, שרקדו שנים והיום הן לא צלולות. אי אפשר לומר שהתנועה שמרה על כולן, מצד שני אני מסכימה שמי שהמשיכה להתנועע כל חייה, יש בה איזו חיוניות. יש כל כך הרבה סוגי ריקוד ותנועה, שזה עולם ומלואו".
וגאגא של אוהד, למשל? "למרות שזה עוד צעיר מכדי להסיק מסקנות, גאגא של אוהד זו בהחלט דרך חיים. זה מדבר על תחושות, על אמוציות, על הסתגלות לאחר, לאוויר, לסביבה המשתנה. זה משפיע על כל אדם שרוקד, כמו שמשפיע על כל רקדן בבת שבע. כן, גאגא זו בהחלט דרך חיים".
צפו באוהד נהרין מדבר על אמא צופיה ואהבתה לריקוד בשיחה פתוחה בקיבוץ מזרע
רוקדת לפי פעימות הלב
"אני רוקדת מאז ומתמיד", מספרת רינה קלמן, דיירת מגדלי הים התיכון בנורדיה בת 86. "אפילו זכיתי להיות תלמידתה של גרטרוד קראוס. הפסקתי ללמד, ממש עכשיו, רק מפני שהחלטתי לצאת לפנסיה כל עוד אני יכולה ליהנות ממנעמי החיים ולא להיות מוגבלת בעבודה. אם כי העבודה תמיד הייתה אצלי תענוג".
בעיות הראיה, לא השפיעו? "מאז שאיבדתי את מאור עיניי אני מאזינה לפעימות הלב. גם מבחינה פיזיולוגית, אגב, כשאתה רוקד אתה מעלה את הדופק, מזרים דם עם חמצן למוח וזה עושה רק טוב לאדם. כשהייתי תלמידה בווינגייט והייתי צריכה להגיש עבודת מחקר, שאלתי אנשים מה עושה להם הריקוד: והתשובות היו 'מביא לי שמחה', 'מאפשר לי לפגוש אנשים חדשים', 'הזדמנות להתלבש ולצאת מהבית'. אלה תשובות שאנחנו לא עוסקים בהן בדרך כלל אבל זה נכון. כל זה מתחבר ביחד למה זה ריקוד".
לפנייה לכתב/ת 
