אלמנת הנרצח במינכן: "גוננתי על בנותיי מתמונות הזוועה"

"הדרמה הייתה גדולה מאוד, הייתי צריכה לגונן על בנותיי". יום לאחר חשיפת הפרטים המחרידים מסרט דוקומנטרי חדש והדיווח ב"ניו יורק טיימס" על אודות העינויים שעברו י"א חללי מינכן, התייחסה הבוקר (יום ד') אילנה רומנו, אלמנתו של יוסף רומנו, לתמונות הקשות. "המשימה שלי בעצם היא לאזכר ולזכור את שאירע במינכן", אמרה האלמנה בראיון לאולפן ynet.

בראיונות מקבילים לסרט הדוקומנטרי "מינכן 1972 ומעבר" ולעיתון האמריקני, חשפו רומנו ואנקי שפיצר, אלמנתו של מאמן הסיף אנדריי שפיצר, פרטים מזעזעים שלא היו ידועים עד כה לציבור, ובכללם היקף העינויים שעברו 11 הנרצחים.

י"א חללי טבח מינכן

רק 20 שנה אחרי הטבח העבירו הרשויות בגרמניה לקרובי הנרצחים מאות מסמכים ותמונות מהרגעים האחרונים בחיי יקיריהם. "עורך הדין שלנו פנחס זלצר נסע ב-1992 לגרמניה וקיבל את המסמכים והתמונות", סיפרה רומנו. "הדרמה הייתה גדולה מדי, לא רציתי לאפשר גישה לתמונות. ראינו את התמונות".

על השאלה מדוע החליטו האלמנות לחשוף את המידע 13 שנה לאחר קבלתו השיבה רומנו כי "אני משתפת פעולה כי אני מבינה שאין דרך אחרת. אני מוכרחה להוציא את הקלף הקשה ביותר - מה שנמנעתי לעשות המון שנים. המשימה היא לא לתת אפשרות לשכוח את הטרגדיה הנוראית הזאת וללחוץ על הוועד האולימפי לקיים דקת דומייה באולימפיאדה. אחרי לבטים קשים ושיחות עם אנקי לתוך הלילה קיבלנו החלטה לחשוף את הפרטים".

"קשה מאוד למי שלא חסון בנפשו"

על הרגעים שבהם נחשפה לתמונות הקשות סיפרה רומנו כי היא "זוכרת שזה היה בשבת, שלושה ימים לפני חופתה של בתי. נפגשתי עם עורך הדין והוא אמר לי 'אילנה, אני לא מציע לך לראות, בואי נזמין רופא'. אמרתי לו 'פנחס, אני אראה', והדמיון משתולל לי. ברגע שפתחו את התמונות, ראיתי אותן והשתתקתי. הייתי בשוק".

רומנו אמרה עוד כי "התמונות היו קשות. ראיתי סבל אדיר ותמונה מזעזעת, שהחלטתי שפה אני גונזת ואני לא מכניסה אף אחד לתוך הכאב הזה כי זה קשה מאוד למי שלא חסון בנפשו ומסוגל להתמודד. כשחזרתי הביתה בנותיי שאלו 'נו אימא, מה ראית?'. אמרתי 'בואו נסכם ככה: מסמכים ותמונות זוועה. אבל עם זה אנחנו סוגרים את הסיפור ואל תשאלו יותר'. ככה היה".

"הביאו לי את יוסי כועס וכואב". אילנה רומנו. לצדה תמונת הבעל יוסף(צילום: דנה קופל)

לדברי האלמנה, זיכרון התמונות המזעזעות נשאר איתה: "אלה תמונות שבהן מחקו את החיוך של יוסי והביאו לי את יוסי כועס וכואב. זו התמונה שאני רואה וזו התמונה שלא נותנת לך אפשרות להרפות, אלא לשאוף

להגיע ולהזכיר לעולם שהטרור התחיל בשנת 72', והוא ממשיך והולך ונעשה מזוועה לזוועה וכשהיינו צעירות שזה קרה, בגיל 26, הודענו קבל עם ועולם שהטרגדיה היא אמנם טרגדיה שלנו, אבל רצח הספורטאים הוא הצלחה לטרור, ואם לא ימגרו אותו, הטרור ינצח".

טבח הספורטאים במינכן בוצע ב-5 בספטמבר 1972. בפעולת טרור הותקפה משלחת ספורטאי ישראל למשחקים האולימפיים, שבמהלכה נרצחו דוד ברגר, יוסף גוטפרוינד, משה ויינברג, אליעזר חלפין, מארק סלבין, זאב פרידמן, יוסף רומנו, קהת שור, אנדריי שפיצר, עמיצור שפירא ויעקב שפרינגר.

סביב 4:30 לפנות בוקר עברו חמישה מחבלים פלסטינים מארגון "ספטמבר השחור" מעל הגדר שסביב הכפר האולימפי במינכן. הם לבשו בגדי ספורט והסוו את כלי נשקם בתיקים גדולים, ואף שנצפו על ידי עוברי אורח, לא עוררו חשד. בתוך שטח הכפר האולימפי חברו החמישה לשלושה מחבלים נוספים, שהחזיקו באישור כניסה לכפר. הם פרצו לחדרי המשלחת הישראלית ושם לקחו תשעה בני ערובה. משה ויינברג ויוסף רומנו, שני חברי משלחת נוספים, נרצחו במקום. במהלך ניסיון חילוץ של ממשלת גרמניה תוך משא ומתן עם המחבלים, נהרגו תשעת בני הערובה.