יהודי טורונטו: חיים באנגלית, חולמים ברוסית, מתגעגעים בעברית

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>  

גם בקרב רבים מיוצאי חבר העמים שמתגוררים בקנדה, חי חלום ישן-חדש: לחיות בארץ, או לכל הפחות – לגדל בה את ילדיהם. אבל ההצלחה שלה הם זוכים בצפון-אמריקה, לצד החשש מפני מצב הביטחוני בישראל, דוחים את התוכניות למועד בלתי ידוע, כנראה אחרי שבועז יסיים את הקולג'.

קראו עוד בערוץ היהדות :

• בר מצווה לנער שנפצע אנוש: "נאור הוא נס גלוי"
• היום שבו הבנתי שאני פסול, כי יש לי אייפון/ אליעזר היון
• מעמנואל שריקי ועד מים ביאליק: הדוסיות והדתל"שיות של הוליווד והסביבה
  

לאחרונה נערך בטורונטו שבקנדה כנס "לימוד FSU" (יוצאי מדינות חבר העמים), ששאב מאות צעירים יהודים מקומיים לסוף שבוע של הרצאות, אירועי תרבות, אמנות ואוכל יהודי. כאורח של העמותה, כבר הייתי בעבר בכנסים דומים שנערכו ברוסיה ובאוקראינה, אבל הכנס בקנדה שונה לחלוטין.

האחיות מרום מתגעגעות למולדת

זה לא רק המיקום – אלא בעיקר ההרכב האנושי. בעוד שכנסי לימוד במזרח-אירופה פונים לקהל יהודי מקומי, המחפש חיבור לשורשיו לאחר שנות ניתוק ארוכות בצל הקומוניזם - הרי שהאוכלוסייה הקנדית המקבילה כוללת, בין היתר, מבוגרים וצעירים שעלו לישראל מחבר העמים, ואחר כך היגרו לצפון-אמריקה. ודווקא משם הם רוצים ואפילו מתעקשים להיות מחוברים גם למורשת היהודית וגם לתרבות הרוסית.

"הייתי רוצה לגור כמה שנים בישראל, כדי שהילדים יידעו מה זה להיות ישראלי". האחיות מרום(צילום: יצחק טסלר)

מאות-אלפי יהודים יוצאי חבר העמים חיים בטורונטו, ומהווים את אחד הריכוזים הגדולים בעולם, בעיר שחיים בה כ-200 אלף יהודים. כך, נרשמה עלייה השנה במספר המשתתפים בכנס (שעלותו איננה זולה) ל-450 משתתפים, שזכו לטיפול צמוד של מספר מתנדבות מקרב הקהילה.

האחיות דליה וליאורה מרום (23 ו-22, בהתאמה) מדברות עברית כשפת אם. הן "צבריות" שנולדו לאב מבלרוסיה ולאם ממוסקבה, שעלו לארץ הקודש בעלייה הגדולה של 1991.

בשנת 2007 היגרה המשפחה לקנדה, ואחרי תקופה קצרה של התאקלמות הן התאהבו במדינה שבה אמנם נשבעים אמונים למלכת אנגליה הקשישה, אבל ראש הממשלה הוא גבר צעיר ונאה במיוחד, בן 45, שתומך בלגליזציה של מריחואנה.

דליה מספרת שהיא מתכוונת להתחיל בקרוב את לימודי הרפואה, ואילו ליאורה לומדת משפטים וכלכלה. הגעגועים למולדת נוכחים שם כל הזמן, אבל הנוחות גוברת על הכל.

המצב הביטחוני מרחיק את הצעירים

דליה מספרת בחיוך רחב, כי קינאה מאוד בחבריה שהחלו לשלוח תמונות שלהם מהשירות הצבאי. אבל היא והוריה הבינו, לדבריה, ששירות צבאי יעכב את הסיכוי שלה להשתלב בשוק העבודה בקנדה, ולכן הרעיון ירד מעל הפרק.

גם ההצעה ללמוד באוניברסיטה ישראלית נכנסה להקפאה, עם תחילת אינתיפאדת הדקירות. "אבל חשוב שהילדים שיהיו לי יגדלו ויילמדו בעברית", היא אומרת, "חשוב לי שהם ישמרו על התרבות היהודית ועל הדת, ולא יתבוללו. לכן גם באנו לכנס של 'לימוד'".

בזמן שדליה אמרה את המשפט האחרון, ליאורה חייכה חיוך ממזרי, ותוך כדי שיעול מזויף לתוך השרוול היא לחשה באנגלית: "צבועה". שתי האחיות פרצו מיד בצחוק מתגלגל, וליאורה הסבירה שאחותה האהובה דווקא יוצאת כרגע עם גבר שמאמין בשילוש הקדוש.

"לי חשוב לחזור לארץ בעתיד", ליאורה אומרת, "למרות שאני רואה את עצמי עושה קריירה בקנדה. אבל הייתי רוצה לגור כמה שנים בישראל, כדי שהילדים יידעו מה זה להיות ישראלי".

אנטישמיות? על אש קטנה

גילויי האנטישמיות נמצאים כרגע על אש קטנה, והמקומיים אינם חוששים להסתובב בעיר התחתית של טורונטו עם כיפה על הראש, בניגוד מוחלט, למשל, למצב בבירת צרפת או בלגיה. 

רומן קוגן, מנכ"ל "לימוד FSU", מספר כי מתנדבי הארגון המתגוררים בטורונטו הם שארגנו את הכנס כולו, לפי היכרותם על האוכלוסייה שאליה ייעדו את האירוע. "התפקיד שלנו", מסר, "הוא לסייע, אבל לא לקבוע עבורם".