איך יוצרים רב מכר? "הבחורה על הרכבת"
קשה לעמוד על האיכויות שהזניקו את הרומן "הבחורה על הרכבת" לראש רשימות רבי המכר בעולם. מה יש בספר על בחורה אבודה שנוסעת לשומקום שמצליח לרתק את הקוראים? כנראה כל מה שצריך
ברומן "הבחורה על הרכבת", הסופרת פולה הוקינס מסיעה את הקוראים שלה בתוך ראשה של רייצ'ל, גיבורת הספר, בכל בוקר מחדש. רייצ'ל צופה אל העולם שבחוץ מבעד לחלון רכבת מקרטעת ועמוסת נוסעים, שעוצרת בכל בוקר באותו הרמזור בשעה 8:04, בדיוק לפני הבית שבו גרה פעם רייצ׳ל עם טום, מי שהיה בעלה בחייה הקודמים - לפני שהפכה לבחורה האלכוהוליסטית, האלימה והמובטלת שהיא עכשיו.
יום ביומו נוסעת רייצ'ל למקום העבודה הקודם שלה ממנו פוטרה כבר מזמן, עובדה אותה היא מסתירה משותפתה לדירה ומאמה המנוכרת, ואגב כך מתבוננת בתפאורת חייה לשעבר, הממשיכים להתקיים כמו לפני שפלטו אותה החוצה מתוכם, רק בלעדיה.
טום האקס ממשיך להתגורר בבית שהיה ביתם עם אשתו החדשה אנה ובתם התינוקת, כבבואה לחלומה הלא ממומש. ובבית הסמוך, בית מספר 15, שבחלוף הבקרים מסעיר את דמיונה והופך למקור האובססיה שלה בחייה הריקים, גרים ג'ס וגייסון, שמות שהמציאה לשכניה לשעבר שאותם מעולם לא הכירה, מייצגים עבורה את כל מה שהיא וטום יכלו להיות אם היו נשארים ביחד: צעירים יפים ומאושרים. הם מבלים את הבקרים שלהם בשתיית קפה בחצר ואת הערבים מאחורי זגוגיות המטבח החמים ומלא ההבטחות. פנטזיה זו מקיימת את עצמה כאנטי תזה לחייה של רייצ'ל, ומפרה את מעין רחמיה העצמיים כעניין שבשגרה, עד שבוקר אחד היא רואה את ג'ס מנשקת בחצר גבר אחר, שאינו ג'ייסון.
ימים ספורים לאחר מכן כשתמונתה של ג׳ס מתנוססת על העיתון כנעדרת, עולמה של רייצל המעורער גם ככה נכנס למערבולת. נתונה לתסריט שרקמה בראשה היא מחליטה להתערב בפרשה ויוצרת קשר עם ג׳ייסון ועם המשטרה, שמתייחסת לעדותה כמטרידה ומפוקפקת, שהרי בהשפעת האלכוהול היא נתונה לבלק-אאוטים תמידיים ולאובדן זיכרון ולא ברור לאיש, גם לא לעצמה, אלו מהאירועים התקיימו באמת ואלו מהם היא בודה בראשה המעונן.
קריאת גיבורה מבולבלת ומעורערת שולחת את הקורא לתחושת אי-וודאות תמידית, שיכולה להתאפשר רק כאשר המספרת עצמה אינה מהימנה כלל, בסיפור שבו כל עובדה ניתנת בערבון מוגבל. אחת החוזקות של הרומן והמרכיב שהופך אותו לספר מתח נהדר היא ההצפה התמידית של נושא הבגידה כקרקע מושלמת בחוסר יציבותה, שעליה ניתן לבנות אינספור מגדלי קלפים העלולים להתרסק בכל רגע: בגידת המוח והזיכרון יוצרת מציאות חלופית שהאמת המוחלטת בה אינה אלא נורה מהבהבת חלושות, לצד בגידות קונקרטיות של שתי דמויות מרכזיות בסיפור, שיום אחד נוכחו לדעת שהמציאות היפה שבה חיו היתה בעצם אשליה גמורה.
הוקינס משקיעה במתן תשומת לב לפרטים הקטנים ביותר, שבסופו של דבר הם אלה הלוקחים את הקורא בביטחון עמוק אל תוך העלילה. כך מצליחה הסופרת במהלך אינטליגנטי לערער את האמון מחד, ולחזקו מאידך. עוד מצליחה הוקינס לבנות דמויות מהודקות, ולמרות שהחוט המקשר ביניהן הוא ברור, כל דמות נשארת נאמנה לעצמה לאורך כל העלילה.
הסיפור מסופר בשלושה קולות: רייצ׳ל, גיבורת הסיפור, אנה, אשתו הנוכחית של טום אשר מוצגת כהיפוכה הגמור של רייצל ובכך מחזקת את דמותה האפורה והנכשלת, ומייגן, מי שמכונה בדמיונה של רייצ׳ל ג'ס, אשר אמנם נעלמת בתחילת העלילה באופן מסתורי, אבל נוכחותה כמספרת אינה כרונולוגית והיא חוזרת כל כמה פרקים ומביאה את סיפורה. עושר נקודות המבט הנשיות והשונות לגמרי זו מזו מקדם את העלילה בצורה קצבית ומעניינת, ומצד שני קשה להתעלם מהדרך שבה בוחרת הסופרת להאיר את העולם הנשי בדרך מאוד חד-ממדית ואנכרוניסטית, הצמודה תמידית לתכתיבי החברה. מה שמגדיר את הנשים בסיפור בעיני עצמן והאחת בעיני השנייה הוא השתייכותן לבעליהן ותיפקודן כאימהות, עובדה הסותרת את היותן אקטיביות בתחומי חיים נוספים.
הבולטת מביניהן היא רייצ׳ל, אשר מנגנת הלוך ושוב את נבגדותה ואת אימהותה המפוספסת, כמו כן את הופעתה החיצונית המגושמת, ובכך הופכת את כל אלו לדברים שמערערים על הנשיות שלה ועל הרלוונטיות שלה כאשה בעולם:
"הרגשתי מבודדת באומללות שלי. נעשתי בודדה, לכן שתיתי קצת,
ואחר כך עוד קצת, ואז נעשתי בודדה יותר, כי איש לא אוהב להיות בחברת שתיינים. איבדתי ושתיתי ושתיתי ואיבדתי. אהבתי את העבודה שלי אבל לא היתה לי קריירה נוצצת, וגם לו הייתה לי, צריך להגיד בכנות: עדיין מעריכים נשים בזכות שני דברים בלבד - המראה שלהן והתפקיד שלהן כאמהות. אני לא יפה ואני לא מסוגלת ללדת. אז מה אני? חסרת ערך".
רב המכר הזה אינו נושא עמו עומקים נוספים פרט לעולמן המתעתע של הדמויות שנעות בחשכה בחסות פרשיית רצח פרברית. אפילו תיאורי הנוף הפיוטיים אליהם אנו רגילים מסיפורי רכבות נעדרים ממנו כמעט בכלל, שכן הסופרת בוחרת בכל נסיעה מחדש להראות לא את הנופים הנצפים מהחלון בנסיעה אלא את ההדהוד שלהם בראשה של הנוסעת, תחושה שמתקבעת עוד בתחילת הסיפור, עם ההבנה שזוהי למעשה רכבת סרק שאינה מגיעה לשום מקום.
מי שמחפש עומק אינטלקטואלי או היסטורי לא ימצא אותו ב"הבחורה על הרכבת", שכן מדובר ברומן יחסית שטוח שאינו זורק את הקורא אל מעבר למציאות היומיומית של הדמויות. אבל זו לאו דווקא חולשה. על ידי תפירה מהודקת של הדמויות ובניה נכונה של הרצף העלילתי, מצליחה הוקינס לייצר סיפרו מתח קליל וכייפי שמגיש לקורא חוויית קריאה פשוטה ומרתקת.
“הבחורה על הרכבת", מאת פולה הוקינס. מאנגלית: הדסה הנדלר. הוצאת כתר, 312 עמ’.
לפנייה לכתב/ת 
