yed300250
הכי מטוקבקות
    רובי ריבלין
    ספורט • 23.12.2015
    דווקא ריבלין  
    בגלל שהוא אי של מתינות בים ההתלהמות האגרסיבית, בגלל שהוא נוסע ברכבת ומוותר על המחלקה הראשונה ובגלל שהוא של כו–לם. נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין הוא איש השנה של קרן פלס
    קרן פלס

    בעולם של רובוטים ויועצים פרלמנטריים ושל חיוכים פוטוגניים למצלמה שתמיד יוצאים עקום, הוא נשאר בן אדם. אמנם לא ישבנו אף פעם לקפה, אבל יש לי תחושה שהוא איש שיחה מצוין. פשוט כי הוא הוא, לא איזה הד קלוש של קול אחר או טקסט שמישהו לעס והוא רק מגיש. קר. בגלל שיש בו, ברובי ריבלין, איזו מין חמימות שקשה לחשוד בה שהיא מזויפת.

    פגשתי אותו ממש ערב הכתרתו. זה קרה באולפני נווה־אילן, בתוכנית "המעגל של דן שילון", שצולמה במשך מבצע "צוק איתן". עמדנו בחדר כולנו, משתתפי התוכנית, והרגשתי שאני עומדת להתעלף. באותו קיץ היו לי התקפי חרדה בלתי פוסקים, ובדרך לאולפן תפסה אותי האזעקה בנתיבי איילון. כשהוא הגיע, נרגעתי. תחושת ביטחון אפפה אותי, כי היי, אני בחדר אחד עם 20 מאבטחים. רובי הנשיא שבדרך הביא אותם לשמור עליי.

    השידור התחיל ואתם יודעים איך זה במעגל. מושיבים קיצוני אחד ליד קיצוני אחר, הפך מול הפך, מים מול אש, הכל בשביל שייווצר קונפליקט ותתלקח שיחה מעניינת. ובגלל שהייתה זו עת מלחמה, מצב הרוח באולפן היה אפילו לוחמני מהרגיל. בתקופה שבה הפחד שולט, יש לכאורה מין עילה לאלימות מילולית. כאילו מותר לך לנבוח, בעיקר כשיושב מולך מישהו מהמחנה הנגדי. אבל נראה שהנשיא לעתיד לא זכר בכלל לאיזה מחנה פוליטי הוא משתייך. הוא פשוט היה, עוד לפני הכתרתו, נשיא המדינה, של כולנו, של כו־לם. באותה שלוות נפש, אני זוכרת, הוא השיב גם למתנחלת החריפה וגם לכתב הערבי עם הברק בעיניים. לא ביטל את זו, לא נכנס בזה ולא כיבס מילים.

    אחר כך, אני חייבת להודות, הרגשתי שריבלין באמת הקשיב לי כששרתי. הוא גם נתן כמה מחמאות והוסיף "אבל באמת". והאמנתי לו, באמת.

    בכלל, ריבלין מרגיש סוג של באמת, ואין הלא דבר ששנוא עליי יותר משקרנים, בעיקר כאלה שמשקרים על חשבוננו.

    אז בחרתי ברובי ריבלין לאיש השנה שלי. דווקא עכשיו, כשיש מי שמפנה כלפיו אצבע מאשימה, אחרי הכנס ההוא, עם האנשים ההם, ששברו שתיקה ומרגיזים לא מעט מאיתנו. כי הוא לא הם, הוא פשוט הנשיא. בין היתר גם שלהם. גם כי הוא יודע להתנצל על טעויות. גם כי הוא אי של מתינות בים ההתלהמות האגרסיבית. איש. אדם. אחד שנוסע ברכבת לפגוש את ברק אובמה ומוותר על המחלקה הראשונה במטוס. שלא מרשה לעצמו להתחזר, כשיותר מ־700 אלף ילדים במדינה שלו חיים מתחת לקו העוני. קצת בדומה לבגין שהתנהל אף הוא בצניעות מזהרת (אגב, שכרתי פעם את הדירה שלו ושל עליזה בתל־אביב והתגוררתי בה שנתיים. קטנה, צנועה ומלאת השראה. יצאו לי שם השירים הכי יפים).

    ולגבי הטענה שהוא עושה "דווקא" לראש ממשלה כזה או אחר? סליחה, מה הטענה פה בכלל? מישהו יכול להיות איש טוב "דווקא"? אין חיה כזאת "דווקא" כשמדובר בלהיות בן אדם. יודעים מה, בואו כולנו נהיה אדיבים זה לזה דווקא, סובלניים דווקא, ונחיה דווקא עד 120.

    אה, וחוץ מזה יש לו את התכונה הכי שווה שיכולה להיות לגבר. או לאישה. או לנשיא מדינה. חוש הומור!

    ועכשיו, תסלחו לי, אני נהיית מעריצה טינאייג'רית לרגע. פעם היה לי חבר סטנדאפיסט. הלכתי בזכותו לכל מופעי הסטנדאפ בארץ, אז אני מחשיבה את עצמי קצת מומחית בתחום. ככזאת, רציתי לספר לכם משהו שבטח אתם כבר יודעים: האיש נורא מצחיק. עד דמעות. יש לו יכולות קומיות משובחות וטונות של הומור עצמי, שזה בכלל מעיד על אינטליגנציה רגשית גבוהה.

    הקיצר, יש כבר חלומות על דאבל־דייט. אני, נועם, נחמה ורובי. תה לואיזה. אנחנו נביא את הדבש, הוא רק ידאג שיהיו שם 20 מאבטחים.

    ואגב, הוא גם צמחוני. לא אוכל חיות. נציג כל אזרחי מדינתו על אמת... יש יותר נשיא מזה? † 

     

     

    agvaniot@gmail.com 

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     


    פרסום ראשון: 23.12.15 , 20:07
    yed660100