הראלה ישי: "לפני החתונה נפרדנו 21 פעמים"
תמיד חשבתי שאתחתן רק עם אדם דתי, לא חילוני וגם לא מסורתי. רק דתי. ולמרות שאהבתי אותו עד עמקי נשמתי, לא ראיתי את עצמי מקימה איתו בית, ולכן נפרדתי ממנו שוב ושוב, עד שירד לי האסימון
לכולנו ברור שהרבה יותר קל לנהל מערכת יחסים זוגית עם מישהו שהוא פחות או יותר מאותו רקע דתי כמו שלנו. הרי בזוגיות יש מספיק נושאים לריב עליהם, אז ממש אין צורך להוסיף להם גם נושאים כגון כשרות, חגים, שמירת שבת וכדומה. באופן תיאורטי, אדם חילוני יתאים יותר לאשה חילונית, ואילו אדם דתי יתאים יותר לאישה דתיה, מהסיבה הפשוטה שהם מנהלים אורח חיים דומה ושהחיבור ביניהם לא ידרוש מהם וויתורים גדולים מבחינת סגנון החיים. על כן, אם אתם גולשים באתר היכרויות למשל, סביר להניח שתבחרו ליצור קשר בעיקר עם אנשים שמגיעים מאותו רקע דתי כמו שלכם. השאלה היא האם זה הדבר הנכון לעשות?
בעיני, בעולם אידיאלי כמובן שעדיף להיות עם בן/בת זוג מאותו רקע דתי כמו שלכם, ולו מהסיבה הפשוטה שיש לכם את אותם מנהגים, אמונות והשקפת עולם דתית, מה שמקל מאוד על התאמת החיים שלכם האחד לשנייה. אבל כידוע, אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי, ובעולם שלנו אנו לעיתים מקבלים החלטות לפי פרמטרים מסוימים כמו דת, ובסופו של דבר, עלולים להחמיץ אהבה גדולה.
לפני כמעט עשר שנים, היתה לי לקוחה בשם טלי שבאה מבית מסורתי. היא חזרה שוב ושוב וציינה בפניי כמה חשובה לה המסורת, חגים, שבת. חשוב לה שבן הזוג שלה יהיה חובש כיפה וישמור את כל המצוות, וכיבדתי את בקשתה, אף על פי שבתוך תוכי ידעתי בכל ליבי, שאם יגיע האדם הנכון, היא תוכל להסתכל על הדברים מפרספקטיבה אחרת, בדיוק כמו שקרה לי בצעירותי.
מי שמכיר את הסיפור האישי שלי יודע שנפרדתי מבעלי רחמים (שהיה אז חבר שלי) לא פחות מ-21 פעמים! אהבתי אותו מאוד, אבל תמיד חשבתי שאתחתן רק עם אדם דתי, לא חילוני וגם לא מסורתי. רק דתי. ולמרות שאהבתי אותו עד עמקי נשמתי, לא ראיתי את עצמי מקימה איתו בית, ולכן נפרדתי ממנו שוב ושוב עד שירד לי האסימון והבנתי שהאהבה שלנו חזקה ותשרוד הכל, ושנלמד להתפשר. ובאמת כך היה.
לקחתי סיכון גדול למורת רוחם של הוריי, והתחתנתי איתו. היו לנו וויכוחים ודיונים בענייני דת בהתחלה, אבל לאט לאט למדנו איך למצוא את עמק השווה בינינו, והיום, 26 שנים לאחר מכן, אני יכולה לומר בגאווה שכל מה שעברתי איתו היה שווה את זה!
ראש פתוח
חזרה לסיפור של טלי: באותה תקופה היו לי במאגר כמה לקוחות מסורתיים שהתאימו בדיוק לפרופיל שהיא ציינה. תוך כדי פגישת ההיכרות עמה, כבר הסתובבו לי הגלגלים במוח וחשבתי מי יכול להתאים לה, ואכן הכרתי לה כמה מהם, אבל זה לא הצליח. ואז הגיע אליי מישהו שהאינטואיציה שלי אותתה לי חזק: "הוא שלה, והיא שלו". אלא מה? לא רק שהוא לא היה מסורתי, הוא גם היה אתיאיסט מוחלט.
לא עצמתי עין באותה לילה וחשבתי לעצמי איך אני יכולה לחבר ביניהם. ידעתי שאם לא אצליח לגרום להם לפתוח את הראש ולתת צ'אנס אחד לשנייה, שניהם יחמיצו אהבה ענקית. אני לא יכולה להסביר את התחושה הזאת, אבל פשוט ידעתי. לאחר שהתלבטתי עם עצמי שוב ושוב, וקיבלתי את תוצאות הניתוח הגרפולוגי שלו שחיזקו את התחושות שלי, החלטתי שאני לוקחת סיכון. התקשרתי לטלי ואמרתי לה שמצאתי לה בחור של אחד למיליון, ושאני רק מבקשת שהיא תשמור על ראש פתוח. ניהלתי בדיוק את אותה שיחה עם הבחור, וכשניתקתי את הטלפון אמרתי לעצמי: "אני אתפלל שזה יצליח".
הם קבעו דייט. המזל היה שזאת בדיוק היתה תקופה של חורף, והוא הגיע עם כובע גרב, כך שלא היתה לה דרך לדעת מיד בהתחלה אם הוא חובש כיפה או לא. מסתבר שהיה להם דייט מדהים, אבל לקראת סופו הם הבינו למה התכוונתי כשביקשתי לשמור על ראש פתוח. הוא הבין שהיא מסורתית, והיא הבינה שהוא אתיאיסט.
למחרת בבוקר טלי התקשרה ואמרה לי: "הראלה, אני לא יודעת אם לברך אותך או לכעוס עלייך. הכנסת אותי לדילמה של החיים...". והבנתי בדיוק מה היא הרגישה כי אני בעצמי חוויתי את התחושות האלה על בשרי. סיפרתי לה את הסיפור עם בעלי, ולשמחתי זה הצליח להשפיע ולעשות לה סוויץ' במוח. היא הבטיחה לעצמה שתנסה לראות אם יש עתיד לקשר.
היום, כמעט עשר שנים מאוחר יותר, הזוג הזה הוא הדוגמה שאני נותנת לכולם לאיך אפשר לנהל זוגיות מדהימה גם כשמגיעים מרקע דתי שונה לחלוטין. היא מקפידה על שמירת מצוות, והוא מכבד אותה. אין ביניהם שום כפייה לכאן או לכאן, פשוט כבוד הדדי. עד היום היא צמה ביום כיפור, והוא לא צם. מה שיפה הוא שלפני הצום הוא מפנק אותה, הולך לשוק על הבוקר וקונה לה מצרכים טריים כדי לבשל לה ארוחה מיוחדת לסעודה המפסקת. וזאת למרות שהוא אדם מאוד עסוק עם תפקיד בכיר ולמרות כל עיסוקיו הוא בוחר להקדיש זמן לאשתו ביום המיוחד הזה כדי שהיא תוכל לעבור את הצום בצורה הכי טובה שיש.
בבית הם שומרים על כשרות, אבל בחוץ הוא אוכל שרצים והיא מקבלת את זה ומכבדת את רצונותיו. כמובן שיש לפעמים חילוקי דעות ביניהם, במיוחד בכל מה שקשור לחינוך הילדים, אבל מה שחשוב הוא שהם למדו איך להגיע לעמק השווה בצורה מכובדת ומכבדת. יש עקרונות שעליהם הוא מוותר, ויש עקרונות שעליהם היא מוותרת, אבל בסך הכל שניהם מתגמשים למען האהבה שלהם, וזה פשוט מעורר השראה.
שלא תטעו, לא כל זוג יכול לשרוד אתגר כזה. ראשית, האהבה חייבת להיות מאוד חזקה כי היא מצריכה המון וויתורים, ומערכת היחסים צריכה להיות כזאת שבה התועלת גבוהה מהעלות. יחסים כאלה אינם מתאימים לאנשים שהם מאוד עקשניים לגבי העקרונות שלהם. נדרשת מידה גדולה של גמישות ויכולת לוותר למען הבן/בת הזוג, ולא כולנו קורצנו מהחומר הזה.
אז לסיכום, אני תמיד אומרת שאף סטטוס דתי/משפחתי/סוציו-אקונומי/עדתי לא צריך לגרום לנו לפסול בן/בת זוג פוטנציאליים. תסלחו לי על הקלישאה, אבל כשהאהבה מספיק חזקה, הכל אפשרי. יחד עם זאת, חשוב מאוד לדעת להתפשר לטובת הצד השני, והכי חשוב - לעשות תיאום ציפיות ולראות על מה כל אחד מוכן לוותר כדי לממש את האהבה.
הראלה ישי היא שדכנית למעלה מ-20 שנה ובעלת רשת משרדי השידוכים "דו-לב"
לפנייה לכתב/ת 
