"הטרובדור": קלאסיקה ישנה לשנה החדשה

בצדק אומר המנצח, דניאל אורן, שהאופרה הזו בנויה כולה על זמרים. תפקיד התזמורת פה הוא שולי, והכל קם ונופל על איכות הזמרים. מבחינה זו הצוות שראינו אמש היה הצלחה ברורה. התנשאה מעל כולם, מזהירה ממש, הסופרן האזרבייג'נית דינארה אלייבה (כוכבת תיאטרון הבולשוי והאופרה הממלכתית של וינה). כבר מזמן לא הופיעה על במת האופרה הישראלית סופרנית מעולה שכזו. קול נקי ומושלם, צירוף מאוזן של שירה לירית ודרמטית כאחד, קלות מזהירה בהפקת הקולית וגלישה חלקה לאורך המנעד כולו, גם בצליליו הגבוהים ביותר והדקים. ומעבר לכל- שירה מרגשת ונוגעת ללב.

 

אני מעדיף לאין-ערוך את הליאונרה המעט-שברירית אך נחושה שהיא מגלמת, על-פני הלאונורות "הבריוניות" שראיתי בהפקות אחרות. ואני סקרן מאוד לשמוע כיצד יבוצע התפקיד הזה בידי שתי הלאונורות בקאסטים המקבילים (אחת מהן אירה ברטמן - כוכבת האופרה הישראלית). גם המצו-סופרן שראינו אמש היתה נהדרת: האמריקנית מריאן קורנטי, כוכבת הלה-סקאלה והמטרופולין. קורנטי תפורה ממש לתפקיד הצוענייה אזוצ'נה - דמות טראגית עם סיפור חיים נורא - שמבוצעת על-ידה באופן רגשי וסוער עם כשרון משחק דרמטי ומשכנע. תפקיד המצו-סופרן מבוצע כולו בחלק הנמוך של מנעד הקול המעניין הזה ולקורנטי זה מתאים מאוד.

 

 

אשר לגברים - הבריטון הרומני ג'ורג' פטאן בתפקיד הרוזן היה מעולה. קשה למצוא בריטונים שיש להם יכולת לשיר קל שוטף ומלודי כאילו היו טנורים, אך זה בדיוק מה שפטאן יודע לעשות. תענוג לשמוע אותו. מי שיגיע לקונצרט עם הקאסט השני ישמע את יונוץ פאסקו, אף הוא רומני, זמר מצוין שכבר פגשנו על במת האופרה בתל אביב כמה פעמים בעבר. לעומתו הטנור הארגנטינאי גסטבו פורטה, שלא כשמו, הוא טנור נרפה משהו ולא יציב בהפקה הקולית שלו. מדובר אמנם בזמר ותיק, מנוסה, עם רקורד מצוין. אך אמש לא התרשמתי שהוא מסוגל באמת להתמודד עם התפקיד התובעני הזה, והוא גם מבוגר מדי לתפקיד המאהב הלוהט.

 

דניאל אורן כדרכו מניע את כל ההפקה בתנופה עזה בסגנונו המוכר והאהוב. ומילה טובה, שוב בפעם המי יודע כמה, למקהלת האופרה הישראלית. הפעם חזינו בה בצורת תת-מקהלות המייצגות קבוצות מובחנות: חיילי הרוזן, חיילי הטרובדור, מחנה הצוענים, מקהלת נזירות - מקצתם כשכל המקהלה שרה באותו צליל (אוניסונו). המקהלה שרה מצוין ומשמשת רקע אמין ויציב לכוכבים שבחזית.

 

עיצוב הבמה ראוי לשבח מיוחד. נעשה כאן שילוב מעניין של תפאורה קודרת שפעורה אל מסך עם עבודת וידיאו מעובד של מיכל רובנר.  רובנר מציגה, ורטיקלים ולהבות אש אדומות-כתומות לוהטות, נוף גבעות מרוחק, מסתורי, ברושים נעים ברוח ודמויות ערפיליות נעות במרחק. המאפיינים המוכרים מעבודות אחרות של רובנר מתקיימים גם כאן - דימויים מינימליסטיים, מבט מרוחק, ויז'ואל מטושטש לעיתים, תחושה של מסתורין מאיים - וכל אלה הולמים את עיצוב הבמה להפליא ומעניקים להפקה כולה עומק ואפקטיביות.

 

בסך הכל ערב אופראי משובח, מהנה ואיכותי, ופתיחה דרמטית לשנת אופרה חדשה.