האם האינטרנט מחזיר אותנו לימי הביניים?

בטורים האחרונים אני מבטיח לכם גן עדן. אני עושה את זה כנציגו של העתידן האמריקאי ג'רמי ריפקין. אני מציג את הספר שלו "חברת העלות השולית האפסית" (The Zero Marginal Cost Soceity). בספר שלו, ריפקין טוען שהקפיטליזם הפך ליעיל כל כך עד שהוא ניצח את עצמו.

לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס

הקפיטליזם הדיגיטלי, ריפקין מסביר, משכפל מוצרים (דיגיטליים) בעלות כמעט אפסית. מדובר על קבצים כמו קבצי מוזיקה.

אבל הטענה העיקרית של ריפקין היא שמהפכת הקופי פייסט שמאפשרת את השכפול החינמי עומדת לצאת החוצה לחיים האמיתיים.

ריפקין חוזה חברה שבה מדפסות תלת מימד ידפיסו באמצעות חומרים ממוחזרים, מוצרים חינמיים כמעט. הוא מתאר תשתית לאינטרנט של אנרגיה, כזה שמתבסס בעיקרו על ניצול אנרגיות טבע; שמש, גובה ומים ומאפשר מסחר בעודפים בין מקומות שונים בעולם.

למשטר הכלכלי החדש הוא קורא בשם Creative Commons. והוא אמור לתפקד במקביל ואולי במקום הקפיטליזם של ימינו. מדובר בעולם שבו שפע מוצרים יעמדו לרשותנו כמעט בחינם.

אבל האם זה הכיוון שאליו הולכת האנושות? האם זה הזוי? ובכן, הנבואה ניתנה לשוטים וגם עתידנים לא מתיימרים לנבא, אלא להציג מגמות אפשריות. ג'רמי ריפקין מציג בעצמו הסתייגויות מהתחזית שלו עצמו. נציג אותן בטור הזה.

אנימציה היסטורית

לפני שאציג את דבריו של ריפקין, בואו נדמיין ביחד גרסת אנימציה של ההיסטוריה הכלכלית פוליטית של מאות השנים האחרונות. זו תהיה היסטוריה מהירה שתציג על קצה המזלג כמה אפיזודות בולטות במסע שהביא אותנו מימי הביניים להווה שלנו.

נתחיל במשטר הפאודלי. מלכים שהנהיגו את שותפיהם האצילים במלחמות כבשו אזורים חדשים. כדי לגמול לאצילים, המלכים השאילו להם שטחי אדמה ללא הגבלת זמן. האצילים היו צריכים להתפרנס מהקרקע ולממן צבא שיצטרף למלך במלחמותיו הבאות.

(צילום: Gettyimages)

אבל האצילים לא יכלו לעבד בכוחות עצמם את הקרקע. לכן נוצר הסדר בין האצילים למעמד של איכרים. האיכרים יורשו לגור על הקרקע שהושאלה לאציל. הם יורשו לעבד אותה ולהתפרנס ממנה, אבל יתנו חלק לאציל. ההסדר התקיים מאות שנים.

עכשיו אנחנו קופצים לאפיזודה הבאה. מסופם של ימי הביניים (המאות ה-15-16) נוצר תהליך חדש בחלקאות הבריטית (כמשל). בעלי האחוזות התחילו לגדר חלקים מאיזורי השדה שאותם עיבדו האיכרים. האצילים הפכו אותם לשדות מרעה לצאן.

הדבר הלך והתגבר והגיע לשיאים בזמן המהפכה התעשייתית. אז גידול הכבשים להפקת צמר היה מאוד רווחי. בעלי הקרקע הלכו והשתלטו על קרקעות שעליהן ישבו איכרים ואפילו השתלטו על קרקעות ציבוריות.

מקובל להגיד שכאן נוצר המעמד החדש של הפועלים; הפרולטריון. אלה היו איכרים שנאלצו לעזוב את השדות ששימשו את המשפחות שלהם מאות שנים, וכדי לא לרעוב ללחם הם נהרו לערי התעשיה ועבדו בבתי החרושת בשכר אפסי.

ומה קרה אחר כך? היתה מהפכה צרפתית. הגיע תורם של האצילים ללכת. ואחר כך, בהדרגה, התפתחה הדמוקרטיה המערבית הקפיטליסטית ליברלית. עד כאן סרטון האנימציה שלנו.

כל הסיכומון הזה נעשה לצורך תרגיל מחשבה. בואו נדבר על החיים הדיגיטליים שלנו ונשווה את אופן ההתארגנות שלהם להתארגנויות העבר. זהו משל שיכול לתת לנו נקודת מבט שונה על העולם שלנו.

נאו פאודליזם

ישנם סוציולוגים בני זמננו שמקבילים את ההסדרים שנוהגים בעולם הדיגיטלי שלנו - לעולם הפאודלי; העולם של האצילים והאיכרים בימי הביניים. מארק צוקרברג, במשל הזה, הוא בעל האדמות הגדול (הוא בעלים של פלטפורמה). הוא לא יכול להרוויח ממנה בלי העבודה שלנו (אנחנו ממלאים את פייסבוק משמעות בפוסטים שלנו) ולנו אין רשת חברתית אחרת בעלת עצמה כזו.

אותו המבנה קיים ביחסים שלנו עם גוגל. יש כאן פלטפורמת ענק שלא שייכת לנו. אנחנו רשאים להשתמש בה בחינם, אבל העבודה הזאת שלנו שמועילה לנו כמובן, היא זו שנותנת משמעות ונפח למנוע החיפוש. תחשבו, מנוע חיפוש ללא אתרי אינטרנט (האתרים שלנו) וללא החיפושים שלנו - יהיה חסר ערך.

(צילום: Shutterstock)

כרגע נראה שכל הצדדים מרוצים מההסדר. אבל השאלה הגדולה היא מה צופן לנו העתיד. וזו שאלה שמטרידה גם את ריפקין. האם אנחנו צפויים להיות מגורשים מהפלטפורמות החינמיות, ולהפוך למעין פרולטריון? ואם כן, איך עולם כזה יכול להיראות?

האם אנחנו מדמיינים מהפכה צרפתית או מהפכה דמוקרטית שבה יסולקו בעלי הפלטפורמות לטובת בעלות משותפת על הפלטפורמות האלה? בתרגיל המחשבה הזה שלנו כל האפשרויות פתוחות. נחזור אל כולן בעתיד, אבל נתחיל בהסתיגויות של ריפקין.

גן העדן של ריפקין

ריפקין חושב על העולם העתידי שהוא מתאר ומנסה לבדוק מה יכול לפגוע בו. במילים שלנו, הוא שואל, האם אנחנו הולכים לעבר עולם דיגיטלי דמוקרטי-חופשי, שהפלטפורמות הגדולות שלו שייכות לציבור כולו, או שאנחנו עומדים לחזור ולהפוך לפרולטריון דיגיטאלי?

ריפקין מתייחס לשתי האפשרויות האלה, ומשתמש במושג של "האינטרנט האדיש". הכל תלוי, כך הוא אומר, במודל הנגישות שלנו לאינטרנט. כרגע המודל הנהוג הוא מודל של אינטרנט אדיש. אנחנו משלמים דמי כניסה או דמי התחברות או דמי שהות (ברשת) לספקיות הגדולות, ובפנים אנחנו יכולים לעשות כרצוננו.

אנחנו יכולים לגלוש לכל מקום שפתוח בפנינו. לא את כל המוצרים שבחנויות (האתרים) אנחנו יכולים לרכוש, אבל הרחוב הדיגיטלי נגיש לכולנו ואנחנו יכולים לטייל בו.

אבל, מה יקרה אם המודל האדיש יוחלף? מודלים שמסכנים את החופש שלנו הם המודלים שמבקשים לתמחר באופנים שונים שימושים שלנו בתוך האינטרנט. הם רוצים לגבות דמי שימוש שונים בכבישים השונים בתוך הרשת. כך תוכלנה חברות גדולות לגבות סכומי כסף גדולים יותר עבור שימושים מבוקשים שכולנו עושים ברשת. וכך יוכלו להיווצר גם מעמדות בתוך העולם הדיגיטלי.

באופן (לכאורה) דמוקרטי, כל הרשת תהיה פתוחה. אבל רק בעלי אמצעים יוכלו להגיע למקומות מסויימים. והנה, שכונות ועולמות לעשירים בלבד. ומה זה אומר על החיים שלנו? נמשיך בתרגילי המחשבה האלה בעתיד.