סוציאליזם חזירי
נאבקה שהתוספת תהיה אחוזית, כך שהעובדים שמרוויחים הרבה כסף יקבלו פי כמה וכמה יותר מאלו אשר מרוויחים מעט. ההסתדרות נאבקה דה-פקטו לשמר את פערי השכר במשק
נניח שאתם מנהלים משא ומתן על הסכם העסקה עם המעסיק שלכם. החוזה שלכם מורכב מכמה סעיפים ולכן אתם מתחילים עם החלק החשוב מבחינתכם והוא תוספת השכר. אתם מתעקשים לקבל תוספת גדולה ולבסוף כל הצדדים מתפשרים ואתם עוברים לדבר על תנאים נוספים.
עוד בערוץ הדעות:
יש אנשים שעבורם להיות חשמלאי זה חלום
ההשפעה של שייקספיר נמצאת בכל מקום
כעת, הרשו לי לשאול אתכם את השאלה הבאה. האם נראה לכם סביר שבזמן הדיון על הסעיפים הבאים, תנסו אתם, באופן עצמאי לחלוטין, להעביר כמה שיותר כסף חזרה למעסיק שלכם, מתוך הכסף שכבר הובטח לכם? אם התשובה שלכם לשאלה המגוחכת הזאת היא חיובית, אז ברכותיי, אתם יכולים להיות נציגי ההסתדרות במשא ומתן מול משרד האוצר.
זו לא בדיחה וזה בטח לא אמור להצחיק עובדים רבים במשק שמרוויחים שכר נמוך מאוד. למעשה זה די מדכא, והחלק העצוב ביותר הוא שעדיין לא הגענו לחלק העצוב. זה יגיע בעוד שש פסקאות בערך.
אתחיל בגילוי נאות. אני בעל תפיסת עולם שמאל כלכלית. זאת אומרת, אני מייחס עדיפות גבוהה לערך השוויון, גם על פני ערכים חשובים אחרים, אבל לא בכל מחיר. אני מבצע הפרדה מאוד ברורה בין האמונה שלי בזכות לשוויון לבין דברים שאני יודע ומבין מן המחקר הכלכלי. בנוסף, אני נמנע משימוש בשמות תואר כמו סוציאליסט או דומיו בגלל שהמושגים האלה מתעוותים כל הזמן במציאות הנוכחית, ואני לא מעוניין לעלות על הספינה מבלי לדעת איפה עוגנים.
בדיוק מהסיבה הזאת, אני לחלוטין לא מבין את ה-"סוציאליסטים" אשר תומכים בהסתדרות באופן עיוור. במשא ומתן האחרון בין ההסתדרות למשרד האוצר נוכחתי לדעת בפעם המי-יודע-כמה שיש סוציאליזם טוב, יש סוציאליזם רע, ויש סוציאליזם חזירי. לצערנו, ההסתדרות הוכיחה שוב שהיא דוגלת בסוציאליזם מהסוג האחרון.
המאבק החשוב
וכעת לפרטים. משרד האוצר וההסתדרות הסכימו תחילה על סכום הכסף הכולל שיחולק לעובדים ורק אחר כך התדיינו על כמה יקבל כל אחד. ההסתדרות רצתה סכום של 11 מילארד אבל בסוף התפשרה על 7.5 מיליארד בחלוקה לחמש שנים. לכאורה האוצר כיפף אותה בכמה מיליארדים וחסך לעצמו 3.5 מיליארד. רק לכאורה.המאבק על מי-יקבל-מה הוא המאבק החשוב באמת ולא רק בהיבט אי השוויון, אלא גם מבחינת הסכום נטו שיחולק. ניקח לדוגמה מצב שבו כל הסכום שציינתי מחולק לעובדים שמרוויחים 20 אלף שקל ומעלה. בתצורה כזאת, בגלל שמס ההכנסה בישראל הוא פרוגרסיבי, כל אחד מהעובדים ישלם מס הכנסה ישיר לאוצר בגובה של לפחות 34% על התוספת. קרי, לפחות שליש מהתוספת חוזרת ישר לידי האוצר בתצורה של מיסים ישירים.
לעומת זאת, אם הכסף יחולק לעובדים שמרוויחים שכר מינימום, נניח כל עובד יקבל תוספת של עוד 1500 שקל בחודש, אזי המס שישלם כל עובד על התוספת הוא, בקירוב טוב, אפסי. קרי, כל הסכום יעבור ישירות לידי העובדים החלשים במצב כזה ולמעשה האוצר לא יקבל אפילו שקל אחד חזרה במיסוי ישיר.
עכשיו מגיע החלק העצוב באמת. מי לדעתכם נאבק על העברת הכסף לעובדים החלשים? מי עושה מאמצים אדירים להעביר כמה שיותר כסף לאנשים כמו העובדים הסוציאליים שגם עם תואר שני מקבלים בקושי שכר חציוני? אם חשבתם שזו ההסתדרות - טעיתם. ההסתדרות נאבקה שהתוספת תהיה אחוזית, כך שהעובדים שמרוויחים הרבה כסף יקבלו פי כמה וכמה יותר מאלו אשר מרוויחים מעט. ההסתדרות נאבקה דה-פקטו לשמר את פערי השכר במשק.
כדי להעריך באמת את הסיפור הזה, צריך להפנים את התובנה הבאה. לו ההסתדרות סתם הייתה מעוניינת להחזיר כסף לאוצר על חשבון העובדים, מצבנו היה טוב יותר. כיום ההסתדרות מעוניינת להחזיר כמה שיותר כסף לאוצר ורק שלא, בטעות, יקבלו העובדים החלשים קצת יותר. יותר נמוך מזה קשה לרדת.
לפנייה לכתב/ת 
דוד לגזיאל
מומלצים
