"באנו לחולל שינוי": הפרויקטוריות של מהנדסות העתיד
הן רוצות לשנות את העולם ולהתחיל עם זה כבר עכשיו, כשהן עדיין בבית הספר. הכירו את הפרויקטים פורצי הדרך של מהנדסות העתיד - חלק א'
בשיתוף התעשייה האווירית
"באנו לחולל שינוי"
לא מעט תלמידות תיכון מצטיינות נרתעות מלימודי מדעים ולא מממשות את הפוטנציאל שלהן. הבנות שלפנינו מוכיחות שאפשר אחרת: תכירו את הקבוצה הראשונה של מהנדסות העתיד של ישראל ואת המנטוריות שלהן מהתעשייה האווירית, יעל טרמין וויקי אלמן. ביחד הן עובדות על פיתוח חדשני שימנע שכחת ילדים בהסעות
בקבוצה של המנטוריות יעל טרמין וויקי אלמן יש התרגשות גדולה. 10 הבנות, תלמידות י"א מצטיינות במגמות מדעים מכל רחבי הארץ שנבחרו בתום הליך מיונים ארוך, כבר מחכות לשמוע על הפרויקט ההנדסי פורץ הדרך שבו יעסקו בשבועות הקרובים.
"אני צמאה לידע," מתלהבת התלמידה מבשרת פיטוסי מבית-אל, "ובפרויקט הזה אלמד דברים שלא אוכל ללמוד בבית הספר. זה מעניין אותי וחשוב לי." גם מאיה אלביק ממודיעין מצטרפת להתרגשות: "בבית הספר אין מענה לחקר ולחשיבה עצמית."
כשהמנטוריות מגלות שהפרויקט עליו יעבדו הוא מערכת שתסייע למנוע שכחת ילדים ברכב הסעות, הן ממהרות לזרוק רעיונות איך היא תפעל. "לפי זיהוי משקל," מציעה אחת התלמידות. "לפי חום גוף," זורקת אחרת. "אולי תזוזות, או נשימה," מוסיפה שלישית. כולן מסכימות שמדובר במיזם חשוב ומציל חיים, במיוחד על רקע המקרים החוזרים ונשנים של פעוטות שנשכחו במכוניות בימים חמים ומתו בייסורים. "יש לנו פה הזדמנות לשנות משהו בחיים של אנשים," הן מתלהבות.
המנטוריות מסבירות שהמערכת שיתכננו תפעל באמצעות גלאי נפח ותספור את הילדים שעלו להסעה. כך תוכל להתריע במקרה שמספר הילדים שיירדו יהיה שונה ממספר הילדים שעלו. בהמשך הן מספרות לבנות על עצמן ועל המסלול שעברו. ויקי אלמן (38) היא מהנדסת חשמל באלתא.
"הגעתי לארץ בגיל 14 מאוקראינה," היא מספרת. "למרות קשיי הקליטה הצלחתי להשלים את הפער בלימודים, ועשיתי בגרות במגמת אלקטרואופטיקה עם מקצועות ריאליים מוגברים. באלתא אני כבר 13 שנים. התחלתי כמהנדסת תוכנה והיום אני ראש תחום הנדסת מערכת במנהל שמפתח מערכות בהיקף עסקי של כמיליארד דולר.
"אני מאוד מאמינה ביכולת של נשים להתקדם ולהתפתח גם בעולם ההנדסה. לדעתי מיעוט הנשים במקצועות המדעיים נובע מהתניות חברתיות ולא מיכולות מולדות מוגבלות."
יעל טרמין (52) מספרת לבנות שכבר מגיל שש ידעה שתלמד אלקטרוניקה. "בתיכון למדתי במגמת אלקטרואופטיקה בכיתה שבה היו 35 בנים ורק שתי בנות, ובצבא שירתתי כטכנאית אלקטרואופטיקה בטייסת של מל"טים. סימנתי לי את הדרך כבר מגיל צעיר, והתמקדתי בעשייה.
"בחרתי לעבוד במקומות שנמצאים בחזית הטכנולוגית וזכיתי לעבוד על פרויקטים חדשניים עם אנשים פתוחים וחכמים שלמדתי מהם המון. הבחירות שלי בדרך היו קלות ופשוטות, אבל המימוש והיישום שלהן היה מאתגר, במיוחד לאור העובדה שבחרתי במקצועות שהחברה תייגה אותם כגבריים."
הבנות שותות בצמא את דברי המנטוריות. גם הן מדגישות את החשיבות שהן רואות בקידום נשים בתחומי המדעים. "יש מחסור בנשים בתחום, והפרויקט הזה נותן לנו הזדמנות שאין בכל מקום," הן אומרות. "זה מרגש ומאתגר אותנו, והלוואי שבנות אחרות יראו אותנו וזה יעזור גם להן לא לפחד, לא להגיד שזה מקצוע של בנים, אלא להאמין ביכולות שלהן וללכת על זה בכל הכוח."
(אדוה כהן, ידיעות אחרונות)
לכו בעקבות החלומות שלכן
תכירו את קבוצת "מהנדסות העתיד" ואת המנטוריות שלהן מרגריטה סלבקין ולי אבוש. יחד הן ימצאו פתרון לבעיית חלקיקי המתכת שמתפזרים בקווי הייצור ומסכנים את מנועי המטוסים.
בעולם כולו מבינים שקווי הייצור של מנועי מטוסים חייבים להיות נקיים למשעי כדי למנוע נזקים לתוצר הסופי. הבעיה היא שרצפות ההאנגרים מלאות בחלקיקי מתכת קטנים, שאם יחדרו למנוע המטוס בתהליך ההרכבה הם עלולים לגרום לתקלות קשות שיסתיימו בסכנת חיים.
בימים אלה עמלה קבוצה של תלמידות י"א מצטיינות מכל רחבי הארץ על מציאת פתרון לבעיה, שיאפשר לשמור על קווי הייצור נקיים מחלקי מתכת. התלמידות, כולן ממגמות מדעיות ראליות, הן חלק מפרויקט "מדעניות העתיד" שיזמו התעשייה האווירית, ידיעות אחרונות ynet-ו.
המנטוריות לי אבוש ומרגריטה סלבקין מהתעשייה האווירית מלוות אותן במשימה. מרגריטה (43) היא בת להורים מהנדסי מכונות שהלכה בדרכם והיום היא ראש תחום הנדסת מנועי סילון אזרחיים במפעל למנועי מטוסים. היא מספרת לבנות על מסלול הלימודים שלה שהחל באוקראינה והמשיך באוניברסיטת תל-אביב, ומפרטת איך התקדמה ממהנדסת מתחילה למומחית שפותרת בעיות טכניות מסובכות לכל המפעל ומפתחת רעיונות חדשים.
"הגיע הזמן להיפטר מהסטיגמה של מקצועות שהם רק לגברים או רק לנשים," היא אומרת לבנות. "כל אחת יכולה לבחור את מה שהיא אוהבת ללמוד ואת מה שהיא רוצה לעסוק בו. לכו בעקבות החלומות הכי נוע- זים שלכן ותגשימו את עצמכן."
לי (37) מנהלת פרויקטים בתחום ההנבטה (שבו נובטים רעיונות לפרויקטים עתידיים), למדה פיזיקה ומתמטיקה ואחר כך עשתה תארים בהנדסת אווירונאוטיקה וחלל ובהנדסת מכונות. "אל תתנו לאף אחד להגיד לכן שאתן לא יכולות," היא מייעצת לבנות.
אחר כך שתיהן מספרות לבנות על הפרויקט שבו יעסקו בשבועות הקרובים. הן מציגות את הבעיה ומסבירות שכיום הפתרון היחיד הוא להפסיק את העבודה מדי פעם ולנקות את הרצפה. הבנות מופתעות שאיש עוד לא חשב על פתרון טכנולוגי ומתחילות לזרוק רעיונות בהתלהבות. הפתרון שנבחר לבסוף: אי-רובוט עם מגנטים שיסתובב על רצפת ההאנגר ויאסוף את חלקיקי המתכת. על זה הן יעבדו בשבועות הקרובים.
התלמידות עורכות ביניהן סבב היכרות קצר. יש שם בנות מירושלים, משוהם, מרמת-גן, מהודהשרון ואפילו מראש הנקרה.
"אני רוצה לרכוש ידע ולעשות דברים שישפיעו על העולם," אומרת ספיר יוסף מחולון, שלומדת פיזיקה והנדסת חשמל ואלקטרוניקה. "אני נמשכת מאוד לתחום ההנדסה ויש לי מלא רעיונות ורצון לתרום לאנושות. מכעיס אותי שיש אי שוויון בין נשים לגברים בתחום ואפליה אפילו בתחום המשכורות."
עדן רייסמן מפתח-תקווה לומדת הנדסת תוכנה ופיזיקה והיא גם מדריכה בצופים ומדריכת טניס. "אני חושבת שהשילוב של ריאליות ויצירתיות הוא המפתח ליזמות בתחום ההנדסה," היא אומרת. "השאיפה שלי מתחילת הדרך היא לפתח דברים חדשים ולכן אני שמחה שהצטרפתי לפרויקט."
(אדוה כהן, ידיעות אחרונות)
לרחף כמו פרפר, לעקוץ כמו דבורה
איך השפירית מצליחה לעוף לצדדים? איך זרעי הסביון מרחפים באוויר? והאם אפשר ללמוד מכל זה איך להצניח בבטחה מזון ותרופות מהאוויר באזורי לחימה? תכירו את הקבוצה השלישית בפרויקט "מהנדסות העתיד" של ישראל ואת המנטוריות שלהן אסנת בראל וענבל שטרנברג, שבעזרת מדע המבוסס על חיקוי בעלי חיים, יבנו דגם של מצנח חדשני שיציל חיים.
מה גורם לכנפי הפרפר להיות צבעוניות? איך מצליחה השממית להידבק למשטחים חלקים ותלולים? ואיך שומרים הטרמיטים על טמפרטורה קרירה וקבועה בקנים שלהם למרות שהם נמצאים בלב המדבר?
במשך שנים ניסה האדם להתבונן בטבע, לקבל ממנו השראה - ואז לנצל לצרכיו את הפתרונות שמצאו הצמחים ובעלי החיים. אחרי הכל, בעלי החיים והצמחים התפתחו במשך מיליוני שנים ונאלצו להתאים את עצמם לתנאי סביבה קשים ומשתנים, כך שוודאי אפשר ללמוד מהם דבר או שניים.
הרעיון של לימוד המנגנונים בטבע וחיקוי שלהם בעולם המודרני הוא הבסיס למדע הביומימטיקה (ביו = חיים, מימיקה = חיקוי), המבוסס על ההנחה שהטבע כבר פתר את רוב הבעיות שאיתן מתמודד האדם, ואנחנו רק צריכים להתבונן, ללמוד ולעשות התאמות.
בעשורים האחרונים, עם התפתחות היכולת לבחון מבנים מיקרוסקופיים ומולקולריים לצד עליית המודעות לנושא הקיימות, נעשים יותר ויותר מאמצים למצוא פתרונות לבעיות יומיומיות בדרך יעילה, חסכונית ולא מזהמת. כך, למשל, על בסיס הביומימטיקה פיתחו בשנים האחרונות מדענים צבעים ובדים המבוססים על רעיון הגבשושיות שוברות האור שעל כנפי הפרפר, המציאו דבק ללא כימיקלים רעילים המבוסס על הזיפים המיקרוסקופיים שברגלי השממית, ותיכננו מערכות אוורור למבנים ובניינים על בסיס התעלות ופתחי האוורור שבקני הטרמיטים.
גם בתעשייה האווירית מנסים ליישם את עקרונות הביומימטיקה כדי למצוא פתרונות חדשניים לבעיות מוכרות. בימים אלה עומלת קבוצה של תלמידות י"א מצטיינות מכל רחבי הארץ על פיתוח ותכנון דגם של מצנח המבוסס על עקרונות ביומימטיים. את המיזם, הנערך במסגרת פרויקט "מהנדסות העתיד" שיזמו התעשייה האווירית, ידיעות אחרונות ,ynet-ו מובילות המהנדסות אסנת בראל וענבל שטרנברג.
הבעיה שהבנות צריכות לפתור היא כיצד להצניח בבטחה שקית עם אורז מגובה של שני מטרים בלי שתיפגע או תיקרע ובלי שהאורז יישפך. ובאנלוגיה: כיצד להצניח מזון ותרופות באזורי לחימה או כיצד למקם גלאים למדידות שינויי אקלים באזורים שלא ניתן לנחות בהם. כדי לעשות זאת הן חוקרות מנגונים של בעלי חיים וצמחים - כמו יכולת הציפה של דג האבו-נפחא, יכולתה של השפירית לעוף לצדדים או יכולת זרעי הסביון לרחף כמו הליקופטר, לשהות זמן מקסימלי באוויר וכך להגיע למרחקים גדולים.
הבנות חוקרות את היתרונות והחסרונות של כל מנגנון מבחינת אווירודינמיות, חוזק, משקל ויציבות, לצד פרמטרים של עלות, אמינות ובטיחות, ומנסות להתאים אותו לדגם המבוקש.
המנטורית ענבל שטרנברג, מהנדסת כימית וביו-רפואית ומנהלת תחום הקיימות בתעשייה האווירית מספרת איך הגיעה להתעסק בתחום המרתק והמתפתח: "עשיתי תואר ראשון בהנדסה כימית עם התמחות בביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון, ואחר כך המשכתי לתואר שני בהנדסה ביו-רפואית. את ההשראה קיבלתי מדודי ז"ל שהיה מורה לביולוגיה, ומאבא של חברת ילדות שלי שהוא מהנדס כימי. בהמשך נחשפתי לתחום של עיצוב ופיתוח מוצרים למען הסביבה, שבו משלבים לתוך הנדסת המוצר גם שיקולים של איכות סביבה ואחריות חברתית.
"כיום אני מנהלת את תחום הקיימות בתעשייה אווירית, ועוסקת בהיבטים הנדסיים, תפעוליים וחברתיים של תהליכי קבלת ההחלטות בחברה. קיימות עוסקת במציאת איזון מתמשך בין ההיבטים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים של צורכי היום, תוך הסתכלות על התמונה הרחבה ושאיפה להתנהל כבר כעת בראייה עתידית של העולם בעוד 50-30 שנה. התנהלות כזו דורשת פתיחות מחשבתית, יצירתיות והבנה כדי לייצר בסיס יציב ומאוזן."
גם המנטורית אסנת בראל, מהנדסת חיזוי ופיקוח עלויות, מציגה את דרכה המקצועית: "אחרי שלמדתי מתמטיקה ופיזיקה מוגבר, נרשמתי לטכניון ועשיתי תואר ראשון ושני בהנדסה אזרחית. הוריי אף פעם לא דיברו איתנו על מקצועות נשיים וגבריים. אמי היא מהנדסת בניין שעבדה בתפקיד בכיר בחברה גדולה, ומשני הוריי למדתי שרק השמיים הם הגבול."
הבנות בקבוצה מגיעות מכל רחבי הארץ: מרמת- גן וחיפה וגם מכרמיאל ומבקעת הירדן. "בעיניי זה פשוט מרתק ללמוד ולהבין איך העולם עובד ואיך הדברים הכי קטנים ביוםיום שלנו פועלים," אומרת עדי משלי מאורנית. "תמיד הייתה בי האש לפרוץ גבולות חדשים ולגלות מעבר למה שכבר קיים. תמיד חלמתי למצוא חידוש או לפתח פיתוח פורץ דרך בתחומים האלו שיתרום לאנושות."
(איריס בר-לב, ידיעות אחרונות)
"פגשתי פה נערות כמוני"
מהקיבוץ, מהעיר ומהאולפנה: תכירו את הקבוצה הרביעית של "מהנדסות העתיד" ואת המנטוריות מישל חסיד ורונית לוי-נתנזון מהתעשייה האוווירית. אם תשמעו בעתיד על פיתוח כלי טיס חדשני - יש מצב שזה הרעיון שלהן.
מה המשותף ללירון מהיישוב הקהילתי גדעונה שבעמק חרוד, לנועם מקיבוץ דביר שליד באר שבע ולשיר מפתח-תקווה שלומדת באולפנה? חוץ מזה שכולן נערות צעירות וסקרניות, כולן גם לומדות בכיתה י"א במגמות מדעיות-ריאליות ומאמינות שאין שום דבר שבנים יכולים לעשות והן לא.
השלוש, יחד עם עוד שבע בנות שהתקבצו מכל רחבי הארץ, הן הקבוצה הרביעית בפרויקט "מהנדסות העתיד" ששם לעצמו למטרה למצוא את הדור הבא של נשים מדעניות בישראל. זהו פרויקט משותף של התעשייה האווירית, ידיעות אחרונות ,ynet-ו שבמסגרתו נפגשות הבנות עם מנטו - ריות שהן מהנדסות מובילות בתעשייה האווירית, ויחד הן עובדות על פרויקט טכנולוגי חדשני ופורץ דרך.
נועם מוסקוביץ' מקיבוץ דביר שמחה מאוד על ההזדמנות לפגוש פה נערות כמוה. "חשוב לי להכיר עוד בנות שמדברות במספרים ובנוסחאות," היא אומרת. אחת מהבנות שפגשה בקבוצה היא נוי סויד מחולון, שמאוהבת במקצועות האלקטרוניקה והחשמל. "כשנחשפתי אליהם לראשונה ישבתי מרותקת וקלטתי כל פיסת מידע שיכולתי," היא מספרת. "כששמעתי על פרויקט מהנדסות העתיד, אמרתי לעצמי שאני חייבת להשתתף בו."
לירון אריאלי מגדעונה מוטרדת מכך שאין די בנות במגמות ריאליות. "אנחנו חיים בעולם מודרני, וכמו שבנים לומדים את המקצועות האלה צריכות להיות גם בנות שלומדות אותם," היא אומרת. "אבל כדי שהן יילכו בדרך הזו הן צריכות השראה, דוגמה והזדמנות. אני מרגישה שהפרויקט הזה הוא הזדמנות מיוחדת בשבילי לפגוש נשים מצליחות בקהילה המדעית." המנטורית שלהן, מישל חסיד, ראש מינהל הנדסה בחטיבת בדק מטוסים, למדה הנדסת מכונות בצרפת, ולאחר שעבדה בסלון האווירי בפריז, התקבלה לעבודה בתעשייה האווירית ועשתה עלייה. המסר שלה לבנות הוא להיות מקצועניות ולמנף הזדמנויות. "תמיד תשאפו ליותר," היא אומרת, "ותאמינו שאתן מסוגלות להתמודד עם כל אתגר. לפ - עמים דווקא הזווית הניהולית של נשים היא זו מביאה את הייחודיות."
קרולינה קוליבבה מנתניה הגיעה לפרויקט עם תוכנית מגובשת: "אחרי התיכון אני רוצה ללכת לעתודה ול - עשות תואר בטכניון באווירונאוטיקה וחלל," היא מספרת. "פרויקט מהנדסות העתיד מתאים לי כי הוא יאפשר לי להכיר את התעשייה האווירית." למנטורית רונית לוי-נתנזון, סגן ראש מינהל הגנה אווירית באלתא, היה חלום דומה. "גם אני שקלתי ללמוד בעתודה, אבל ברגע האחרון החלטתי להתגייס בזמן," היא נזכרת. "אחרי הצבא הלכתי ללמוד פיזיקה, והיום אני בעלת תואר ראשון שני ושלישי בפיזיקה מאוניברסיטת תל-אביב." לוי-נתנזון מאמינה שבנות יכולות לעשות הכל. "אל תתנו לשום דבר לעצור אתכן," היא מייעצת לבנות, "וגם אל תוותרו לעצמכן."
בשבועות הקרובים יעבדו התלמידות והמנטוריות על הגדרת כלי טיס עתידי לשימוש אישי או זוגי, או כל כלי תחבורה עתידי אחר. הן יבחנו את המוצר בהיבטים של עיצוב, תפעול, בטיחות, פונקציונליות ועוד, וינסו להגיע לדגם האופטימלי. עם כל הלהט שהן מביאות איתן, אפשר להניח במידה גבוהה של ודאות שהפרויקט יסתיים בהצלחה.
(איריס בר-לב, ידיעות אחרונות)
לפנייה לכתב/ת 
