בלי מאמץ ובלי אוהדים / על הפסד מכבי ת"א

דווין סמית' נראה הלילה רענן אחרי המנוחה שקיבל בליגה ביום ראשון, אבל ההפסד נגד אשדוד עלול לעלות באיבוד הביתיות בפיינל־פור. לדעתי, תואר אליפות בישראל חשוב למכבי ת"א העונה יותר מהמיקום בבית המוקדם ביורוקאפ. כי מכבי תעלה לשלב הבא ביורוקאפ, למרות ההפסד 92:82 בבית לקאזאן, אבל אובדן תואר אליפות שני ברציפות זו בעיה רצינית. לבוא לאשדוד בהרכב חסר זו טעות אסטרטגית.

קאזאן היא קבוצה ברמת תחתית יורוליג ומשחקים מסוג זה רק מבליטים את חוסר הספורטיביות בסגירת היורוליג בפני קבוצות כמוה. זו לא הסיבה לאכזבה מהפסד בית ביורוקאפ, אלא הצורה שמכבי משחקת. יש ציפיות שהצטרפותו של גל מקל ואולי גבוה נוסף, ועוד שינויים שיתבצעו מן הסתם לקראת העונה הבאה, ישנו את התמונה. ומה בנוגע לרוח הקבוצה?

מכבי היא קבוצה יבשה. אי אפשר לשחק הגנה בתיאוריה. הגנה טובה נותנת לקבוצה שליטה בריבאונד ועמדות נוחות ליציאה למתפרצות. כשאין הגנה משחקים בהליכה. בראיין רנדל שומר בשביל כולם ונזכרים בו כאשר הוא איננו. פעם חולה, פעם פצוע. בלעדיו כל חור בהגנה עולה בסל.

שחקנים חוצים את השמירה הכפולה וחודרים לטבעת. נמאס מהדיבורים על סטרץ' פור – שחקן של 2.08 מ' שקולע שלשות. שחקן גבוה שישחק, לפני הכל, בפנים. נהדר שאופייבו מסוגל לקלוע שלשות, אבל בהגנה הוא מתקשה לשמור על שחקן נמוך ובהתקפה מטיל שלשות, כשפניני עושה את זה טוב ממנו. איתי שגב, המרענן הרשמי, הבין שדקות משחק מקבלים בהגנה ומתחת לסל בהתקפה. הטווח האפקטיבי של שגב הוא חצי מטר, וזה הספיק לשלוש הטבעות ב־14 דקות משחק. מה רע?

ראיתי קבוצות מפסידות ואוהדים נשארים להריע על המאמץ. אתמול לא היה מאמץ ולא אוהדים. הרגילו אותם שהם קונים כרטיס לניצחונות, פתאום מפסידים פעמיים בשבוע. לא פייר.