קריאה לאמנים: הגיע הזמן לאוורר את הארון
בתערוכת צילומים חדשה מגלמים שחקנים סטרייטים סצנות אהבה להט"ביות תחת הקריאה "אהבה היא אהבה", כשהמטרה היא להילחם במתנגדים לנישואים החד מיניים. לקהילה בישראל יש עוד דרך ארוכה לעבור עד שתוכל בכלל להיאבק על הזכות לנישואים, אבל בינתיים שווה לקחת מהתערוכה קצת השראה ואולי גם להרים את הכפפה. דעה
עוד בנושא:
האיש שהראה לעולם שזה בסדר להיות גם וגם
הוא בחור טוב מידי. זה לא מספיק מאתגר
הצלקת על פניי תמיד תזכיר לי את השנאה
בתערוכה מעוררת התקווה שמוצגת בערים רבות בעולם, לוקחים חלק בין היתר השחקנית אווה לונגוריה, הזמרת לארה פביאן ועוד רבים אחרים. המפורסמים מצטרפים למעשה למשפחות להט"ביות אמיתיות, לזוגות בעלי צבע עור שונה, לבני כל הדתות, לנכים, מבוגרים וצעירים, שממחישים מצד אחד את האמירה האלמותית של מלך התיאטרון המסורתי, ומן הצד השני, מעניקים תקווה שדווקא אלו שאהבתם מעוגנת בחוק יוכלו לעמוד לצד אלו שהממסד עדיין מקשה על מיסוד אהבתם.
אך בעוד הלהט"בים הצרפתים מוצאים נחמה בגיבורי תרבות שירככו את מתנגדי הנישואים החד מיניים, בישראל נראה שזו הצרה האחרונה של הקהילה הגאה. לפני הנישואים החד מיניים - שספק אם יקודמו במהלך קדנציה של ממשלה ימנית ודתית, הקהילה כאן צריכה להתמודד עם טרנסג'נדרים שנמצאים בסיכון ונוטלים את חייהם, בהקשחת עמדות משרדי הממשלה כלפיהם ובהכרה בזהותם המגדרית, באלימות משטרתית ובדיכוי חברתי.
כוונתי היא שבעוד האמנים באירופה מתגייסים למען הזכות לנישואים חד מיניים, בישראל נדמה לעיתים שאין מי שירים את קולו אפילו עבור הזכות לעצם ההגדרה העצמית. יחד עם זאת, נדמה שבמציאות הנוכחית, המאבק לשוויון זכויות ולשחרור לא יקודם על ידי המחוקקים, וכמו מהפכות רבות נראה שגם המהפכה המינית והמגדרית שאולי עוד תפרוץ כאן, לא תקרה ללא מעצבי דעת הקהל ובהם כמובן אמנים, שחקנים וזמרים, שהשתתפותם בפרוייקטים מן הסוג הזה מעבירה מסר חד, בהיר ולא מגומגם, הכולל אמפתיה, הזדהות ולקיחת אחריות.
חברה פלורליסטית ומתקדמת נמדדת ביחסה למיעוט, לזר ולשונה. בחברה כזו שחקנים לא חוששים להביע את דעתם בדרך של יצירה מקורית. ונכון שפעמים רבות בעיניי חלק מחברי הקהילה, שחקן סטרייט שמגלם דמות להט"בית עלול להיחשב למקבילה ל"בלאק פייס" (כששחקן לבן מגלם שחקן שחור), לדעתי בעולם שבו אנו רוצות ושואפות לחיות, כל אדם יכול להיות כל דמות שהיא, לשחק בין הזהויות השונות ולטשטש את הגבולות המגדריים. וכששחקן טוב עושה זאת, הוא או היא פותחים ופותחות עבורנו עוד חלון לעוד לבבות רבים, כמו גם את הדרך עבור יתר השחקנים, כדי שבסופו של דבר, אף שחקן לא יחשוש לצאת מהארון.
כשאותו שייקספיר שאל אם להיות או לא להיות, נדמה כי סיאפה, יוצר התערוכה, אומר בקול רם - להיות. עכשיו רק נותר לחכות שמישהו ירים את הכפפה גם בישראל.
לפנייה לכתב/ת 
