פלסטיני נדחה: 'לפעולה מלחמתית יש חסינות'

בימיה הראשונה של אינתיפאדת אל-אקצא נפגע ילד פלסטיני קשה בעינו. כמעט 16 שנה לאחר מכן הסתיימה תביעת הפיצויים שהגיש נגד המדינה

עו"ד ידידיה בלויגרונדפורסם: 27.01.16 , 18:50

כמעט 16 שנה אחרי האינתיפאדה השנייה דחה לאחרונה בית משפט השלום בירושלים תביעת פיצויים של פלסטיני תושב מזרח העיר, שהיה אז ילד ונפגע קשה בעינו במהלך הפרות סדר. השופטת יעל ייטב קבעה כי לא רק שהתובע לא הוכיח את גרסתו לאירוע, אלא שבכל מקרה מדובר היה בפעילות מלחמתית המקנה למדינה חסינות מפני אחריות לנזקים שנגרמו לו.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בספטמבר 2000, באחד מימיה הראשונים של אינתיפאדת אל-אקצא, נפצע התובע, אז בן 12, באחת המהומות. כדור גומי פגע בעינו וכתוצאה מכך הוא נותח ואושפז למשך עשרה ימים בבית החולים "סנט ג'ון" בשייח' ג'ראח. שמונה שנים לאחר מכן הוא הגיש תביעה לקבלת פיצויים ממדינת ישראל ומשרד הביטחון.

תביעה

פלסטיני תבע: הריסת בית מחבל גרמה לי נזק

עו"ד יוסף גרוסמן

תושב חברון פנה לבית משפט וטען שפיצוץ שביצעו כוחות הביטחון אצל שכן גרם לו לסדקים בקירות ושקיעת רצפה. השופטת אביב מלכה לא האמינה לו

פלסטיני תבע: הריסת בית מחבל גרמה לי נזק

הוא סיפר שבאותו יום עשה את דרכו לרכוש מצרכים בסופרמרקט הממוקם בכביש הראשי ירושלים-רמאללה, וכי למרות שכלל לא היה מעורב בהפרות הסדר, נפגע עקב רשלנות של כוחות הביטחון. בעקבות הפגיעה הוא נותר עם נכות צמיתה בשיעור של 45%.

המדינה ביקשה לדחות את התביעה בטענה שהתובע נכשל להוכיח את מיקום התאונה ונסיבותיה. חיילים וקצינים לשעבר שהגיעו להעיד תיארו את הפרות הסדר האלימות שהתרחשו במקום וכללו גם קטינים. לטענתם, "מי שלא רצה להיות שם, לא היה שם".

במהלך עדותו מסר התובע גרסאות סותרות להשתלשלות האירועים. הוא לא זימן עדים שנכחו במקום ולא הציג כל אישור על פינויו באמבולנס, שיכול היה להוכיח מהיכן בדיוק פונה ובאיזו שעה. מנגד הגישה המדינה את כל יומני המבצעים הרלוונטיים, כולל רשימה של נפגעים מקומיים שלא כללה את שמו של התובע.

פעילות מידתית ומדורגת

"גרסתו של התובע לא הייתה קוהרנטית והיא העלתה סימני שאלה רבים. בעדויות מטעם התובע נפלו סתירות בעניינים מהותיים, שאינם מאפשרים אימוץ גרסתו", כתבה סגנית הנשיא יעל ייטב. מנגד היא קיבלה את טענות המדינה להתרחשות האירועים, והדגישה שהתובע לא הגיש בזמן כל תלונה על הפגיעה לכוחות הביטחון או לגורמים אחרים.

השופטת קבעה שהתובע נכשל בניסיון להוכיח שהפגיעה בעינו נגרמה כתוצאה מירי כדור גומי, ולא למשל עקב פגיעה מאבן שיידו מתפרעים. בכל מקרה היא הדגישה שגם אם הייתה מקבלת את גרסתו, הרי שמדובר ב"פעילות מלחמתית".

"פעולות מלחמתיות יוצרות, מעצם טיבן, סיכונים מיוחדים, שדיני הנזיקין הרגילים אינם מתאימים לטפל בהם", כתבה והוסיפה שלמדינה יש חסינות מאחריותה לפעולות אלה, מה גם שמחומר הראיות עולה כי פעילות כוחות הביטחון הייתה מידתית ומדורגת.

לפיכך, חרף הנסיבות מצבו המצער של התובע, החליטה השופטת לדחות את התביעה, הן מהטעם שנסיבות האירוע לא הוכחו והן מהטעם שהפעולה חוסה תחת הגנת הפעילות המלחמתית. התובע חויב בהוצאות המדינה בסך 2,500 שקל.