הורים מספרים: העצה הכי גרועה שקיבלנו

כשהייתי אמא צעירה לתינוקת בת כמה חודשים הגעתי יום אחד לטיפת חלב ואמרתי לאחות שבימים האחרונים הבת שלי, שהייתה תינוקת די רגועה, בוכה יותר מהרגיל בלילה. האחות, בלי למצמץ ובלי לנסות להבין מה הסיבה, פשוט אמרה - "את כנראה לא מספיק נותנת לה חום במהלך היום ולכן היא בוכה בלילה, כי היא רוצה אותך".

יצאתי משם המומה ולא הבנתי איך זה יכול להיות, הרי אני איתה כל היום בבית - מחבקת, מנשקת, שרה, רוקדת וחוץ מלהוריד את השמש והירח עושה הכול למענה, אז איך היא אמרה דבר כזה? באותו רגע הבנתי את כוחן של המילים ההרסניות שהצליחו להרוס לי יום שלם, ומאז התרחקתי מהן כמו מאש.

עוד בערוץ הורים:

- נסיכה על כיסא גלגלים בהפקת תחפושות

- מה הכי בטוח - מטפלת או משפחתון?

- טעויות שהורים עושים כשהילדים מביאים תעודה

אנשים מהסביבה נוטים לתת עצות בכל הזדמנות להורים צעירים וחסרי ניסיון. ברוב המקרים הכוונה טובה אבל מגיע השלב שההורים פשוט מבינים שכדאי מאוד להתחיל לסנן את מה שהם שומעים ולקח את הדברים בעירבון מוגבל.

הורים מנוסים מספרים מה העצה הכי גרועה שהם קיבלו ומה העצה הטובה ביותר: 

רינה זיסמנוביץ, אמא לשלושה ילדים:

העצה הכי הגרועה: "זה לא שאני לא מקשיבה לאף אחד, אבל מה שכולם אומרים כבר הרבה שנים שלא ממש מעניין אותי. כלומר, זה נחמד לשמוע, אבל אויש תסתמו כבר. כשהייתי אמא צעירה לעומת זאת, הדברים היו מעט שונים. אני אחות גדולה, והיות שאמא שלי סינג'רה אותי שנים רבות לגדל את הילדים שהיא לא הפסיקה ללדת, אז די ידעתי מה לעשות. חוץ מזה, אינסטינקט אימהי או לא, אם הילד בוכה, את פשוט מרימה אותו על הידיים והוא מפסיק. או! פה אמא שלי החליטה שזו בעיה ואמרה שאם אני כל הזמן ארים אותו, אני אצטרך לסחוב אותו על הידיים בלי סוף. אז הנה, עברו כבר 21 שנה, והוא מזמן לא תלוי עליי. להפך, מי רואה אותו בכלל?".

העצה הכי הטובה: "העצה הזו דווקא כן באה מאמא שלי, רגע אחרי הלהיטים, 'אל תלכי יחפה', 'שימי לילדים גרביים בסנדלים' ו'מה פתאום שהם יחליטו מה הם יאכלו', כבר כמעט נואשתי, אבל באה אמא שלי והפתיעה אותי אחרי שראתה אותי לוחשת בזמן שהילד ישן. ילד צריך להתרגל לרעש של הבית ולא להפך. ומאז הילדים התרגלו לישון בכל ווליום, ותאמינו לי יש ווליום. אבל מה, כשאני הולכת לישון, חסר להם שאני שומעת ציוץ".

רינה זיסמנוביץ': "לא מעניין אותי מה כולם אומרים"

עינת שגיא אלפסה, אמא לשני זוגות תאומים:

העצה הכי גרועה: "כשהגיעה העת לרשום את התאומים שלי לראשונה לגן עירייה, ביקשתי לבקר בגן הסמוך כדי להחליט האם לרשום לשם את ילדיי. כשהגננת שמעה שיש לי תאומים, היא מיהרה להודיע לי - 'להשאיר תאומים יחד בגן – זה לעשות להם עוול'. בתור אמא טרייה, המשפט הזה מאוד הטריד אותי – את לא יודעת כלום על הילדים שלי, איך את ממהרת לקבוע מה נכון או לא נכון להם? מזל שאני לא אמא היסטרית, ולא לקחתי יותר מדי ברצינות את העצה של הגננת. כמובן שתאומיי הלכו לגן אחר, ביחד. הגננת ידעה לטפח את הנפרדות שלהם, בהמשך ישיר לכלים הטובים שקיבלו בבית. בפועל, הם נפרדו לראשונה בכיתה א', וזה היה ללא ספק הזמן המדויק עבורם".

העצה הכי טובה: "הם לא נשברים כל כך מהר – עוד הייתי בהריון והלכתי לסדנה לאמהות לעתיד לתאומים. בסדנה השתתפה אמא לתאומים שהיו אז בני כמה חודשים, ונראו לי ענקיים. היא אמרה לנו אז לא לפחד כל כך על הילדים ובמילים האלה הצליחה להמיס את כל הפולניות שטבועה בי עמוק בגנים ולשכנע אותי שאין שום הגיון בלהיות אמא היסטרית. בתכל'ס, זה הצליח נהדר".

עינת שגיא אלפסה: "הילדים לא נשברים כל כך מהר"

קרן נתנזון ויץ, אמא לילד

העצה הכי גרועה: "כשהבן שלי אור, היה תינוק, הייתי מגיעה בבהלה עם כל מעלה שחרגה מ-37 לבדיקה, אחרי לחץ סביבתי של: 'נו, כבר לקחת אותו לרופא? קחי, לכי וכו'. יש לי יותר מתחושה שהיו פעמים שהוא נדבק במהלך ההמתנה במחלות ויראליות, ואם הייתי קצת פחות היסטרית, אם אין סימפטומים חריגים, בבית, עם משככי חום והרבה אהבה, הוא היה מתגבר מהר יותר ולא חוטף כמה ימים אחרי מחלות קשות יותר. עוד עצה גרועה הייתה להרגיל אותו לחפץ מעבר, שזה בסדר, אבל החפץ שניתן לי הוא סמרטוט שעולה המון כסף ונמצא רק בחנות מסויימת ויקרה, כשאפשר היה להסתפק בחיתול טטרה פשוט וזמין".

העצה הכי טובה: "להקשיב לעצמי כי אני מכירה את הילד שלי הכי טוב. וברמה הפרקטית לפרק בחדר השינה שלנו את המיטה ולהעביר את כל הלינה על מזרנים משותפים. ככה כשהילד שלנו מתעורר מוקדם במיטה בחדר שלו, הוא מצטרף אלינו אבל לא פולש לנו למיטה ונמצא בסמוך. ככה הוא למד לישון טוב יותר ומאפשר לנו מרחב יקיצה נוח יותר".

קרן נתנזון ויץ: "אני מכירה את הילד שלי הכי טוב"

תיקי גולן, אמא לילדה

העצה הכי גרועה: "הפסיכולוגית שלי ניסתה להסביר לי שלינה משותפת היא דבר פסול שכדאי לוותר עליו. ואכן, כמעט עד גיל שלוש גפן ישנה במיטה שלה, אבל לילה אחד של חום ושפעת הובילו אותה למיטתי - ומאז, כבר חמש שנים וחצי - אנחנו ישנות יחד, כמעט כל לילה. הידיעה שהיא קרובה אלי גורמת לי לישון טוב בלילה. אני מרגישה שאין מחיר לזה שבמרחק של סנטימטרים ספורים בלבד אני יכולה להושיט יד וללטף אותה כשהיא חולמת חלום רע, ואולי גם ללחוש לה באוזן "אמא כאן, הכול בסדר".

העצה הכי טובה: "עם שולה, אמא של חברה טובה, נפגשתי באירוע, שם היא אמרה לי משפט שלעולם לא אשכח: 'כשאת תהיי מאושרת גם הילדה שלך תהיה מאושרת'. המשפט הזה מלווה אותי מאז ועד היום, וכל פעם כשאני קצת מתמלאת ברגשות אשם או בצביטות בלב על למה פעלתי כך ולא אחרת, אני נזכרת במשפט הזה, ונרגעת. מאוד קל להורים לשכוח את עצמם בתוך תפקיד ההורות. למדתי, שאם תוותרו על דברים שאתם אוהבים ורוצים בסוף תהיו מתוסכלים, והתסכול הזה יזלוג החוצה ויהיה לרועץ בתוך מערכת היחסים עם הילדים. ברגע שתהיו מאושרים הילדים שלכם יהיו גם הם מאושרים - נסו את זה, זה עובד".

תיקי גולן: "הידיעה שהיא קרובה אלי גורמת לי לישון טוב בלילה"

מרינה קיגל, אמא לילד

העצה הכי מוזרה: "אוגוסט, חמסין, אני מזיעה ליד העגלה, איתי בן חצי שנה מזיע בתוך העגלה. אישה זרה שחולפת על פנינו - 'למה הילד בלי גרביים? שלא יתקרר!'".

העצה הכי גרועה: "אני חושבת שמיד אחרי הלידה של איתי קיבלתי צרורות של עצות. חלקן המשמעותי היה פשוט נוראי וחסר התחשבות ביולדת. חלקן נגע לשינה והנקה, כמובן, אבל המנצחת בקטגוריה היא עצה שנתנה לי אחות בטיפת חלב, אחרי ששמעה שבן חצי שנה לא עשה קקי כבר יומיים. היא אמרה - 'אם הוא לא יעשה קקי שבוע, אז תתחילי לדאוג'. רציתי להציע לה לראות מה יקרה לה עצמה אם היא לא תעשה קקי שבוע, אבל הנימוס הרוסי עצר אותי".

"העצה הכי טובה שלצערי הרב לא קיבלתי בזמן, אלא רק כשאיתי היה כבר בגן או אפילו בבית הספר, אני מחלקת לכל שאר האמהות או אמהות לעתיד: היי את עצמך. את האמא הכי טובה עבור הילד שלך ואת יודעת הכי טוב. סמכי על האינסטינקטים שלך והכול יהיה אחלה".

אור ברנע, אבא לשני ילדים, מייסד קהילת פאפאזון ושותף בחנות kidzone

העצה הכי גרועה: "לפני שהפכתי לאבא בפעם הראשונה כולם אמרו - 'תישן הרבה עכשיו כי החיים שלך הולכים להשתנות'. עדיין אני שומע את כולם אומרים את זה אחד לשני. ואני מבין, זה נחמד כשחברים נפגשים לסמול-טוק, ברשת או פנים אל מול פנים, אבל בסופו של דבר זורע מעט חרדה שאין לה שום ביסוס. אז כן, ישנים פחות (אם בכלל היית ישן הרבה מרוב עבודה לפני שהיו לך ילדים), אבל זה חלק מכל העניין הזה, זהו חלק אינטגרלי בחייך כהורה לתינוקות וילדים קטנים, וחייבים לחיות עם זה בשלום כמו כל שאר הדברים. רק ככה מתגלגלים מיום ליום, רוקנ׳רול, לא?".

העצה הכי טובה: "להיות מושפע מהילדים שלך. כולנו עובדים קשה בכדי להיות ההורים הכי טובים שיש, כולנו גם מתאכזבים שלא תמיד זה ממש הולך לנו. אבל אם ברגעים שאנחנו לבד, עובדים ומפתחים חיינו בצד האישי (ובשביל הילדים, אלא בשביל מי?), אנחנו יכולים לקחת את הילדים שלנו בתור השראה. את כל הרגעים שעברנו איתם, לטוב ולרע, לגנוב מהם רעיונות, לתת להם לעצב אותנו בדרכנו העצמאית שלנו, כי הם המראה הכי טובה שיכולה להיות עבורנו".

אור ברנע: "כולנו עובדים קשה בכדי להיות ההורים הכי טובים שיש"(צילום: אורית פניני)

עדי זמיר, אמא לשלושה ילדים:

העצה הכי גרועה: "תינוק 'זורם' משבש לעצמו ולסביבה את סדר היום. הוא מקבל את צרכיו, אך מקבל הורים אוהבים ועייפים מאוד. זה הדבר הראשון שבו אתה ממלא את תפקידך כהורה ומחנך - מכווין, מלמד ולומד, ומייצר מסגרת מוגדרת להתנהלות. המעבר להורות טריה הוא חוויה מורכבת, ועצה כזו הופכת את החוויה הראשונה לקשה יותר".

לפייסבוק הורים של ynet כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו

העצה הכי טובה: ״'את המוניטור הכי טוב לילד שלך' - בקבלת החלטות משקללים פרמטרים שונים. חלקם גלויים וחלקם סמויים, חלקם ברורים, וחלקם על פי תחושות בטן. וכשאת מרגישה שאת יודעת מה הכי טוב, אז כנראה שיש לך את היכולת לקחת בחשבון את כל הפרטים. לדוגמא, הקפצנו את נטע לכיתה א', וזו היתה החלטה לא קלה. היו שיקולים לכאן ולכאן, והסביבה יודעת לתת הרבה עצות וחוות דעת. אבל כשאת שלמה עם עצמך, זה כנראה הכי נכון".

עדי זמיר: "המעבר להורות טריה הוא חוויה מורכבת"

נירית צוק, אמא לשלושה ילדים ומנכלית מגזין "עשר פלוס" להורים למתבגרים

העצה הכי גרועה: "כשהייתי אם טרייה וחסרת ביטחון, קפצו עלי כל מיני הורים ותיקים, שהסבירו לי כי הדבר הכי חשוב בהורות זה לפעול לפי שיטה מסויימת. כשניסיתי להבין באיזה שיטה מדובר הסתבר שלכל הורה ישנה השיטה המועדפת עליו. 'הכי חשוב', הבהירו לי, 'זה שתבחרי שיטה אחת ותתמידי בה לאורך זמן'. אז ניסיתי (בחיי שניסיתי). ניסיתי לפעול לפי שיטה ממש ידועה (שאני מעדיפה שלא לנקוב בשמה), כזאת שמסבירה שלא כדאי להחזיק את התינוק על הידיים הרבה זמן, וגם לא כדאי להאכיל אותו בכל מיני שעות, בלי סדר (אפילו אם הוא נראה ממש רעב), וגם היו כללים מאד ברורים לגבי ההרדמה.

"כללים נוקשים כאלו שהסבירו לך היטב שגם אם התינוק שלך צורח עדיף שתחכי מחוץ לחדר, ותיגשי אליו רק לאחר מספר דקות. וזה מה שעשיתי. עמדתי מחוץ לחדר של התינוקת הקטנה שלי, ובכיתי יחד איתה. ניסיתי להיות האמא הכי טובה שאפשר אבל בכל יום שעבר הפכתי למתוסכלת יותר ויותר. בסופו של דבר, לאחר מספר ימים, הבנתי שעם כל הכבוד לשיטה כל הסיפור הזה לא בשבילי. מאותו הרגע פעלתי לפי מה שנראה לי נכון, על פי הגיון אך גם לפי הלב".

"העצה הכי טובה שקיבלתי הייתה צמד המילים 'זמן איכות'. אמנם היום המילים האלו הפכו כבר למונח שגור בפי כל, והרבה פעמים נשמעת על כך גם ביקורת. אלו שטוענים שזמן איכות הוא לא זמן אמיתי ושהוא מיותר לגמרי. אבל אני למדתי שזמן איכות עם ילדיי, במינונים נכונים, זה בדיוק מה שעוזר לשמור על הקשר בעידן המסכים. במהלך השנים הבנתי גם כי בשביל זמן איכות לא צריך לקחת את הילד לטיול בסוף העולם או למצוא לו אטרקציה יחודית. מספיק גם להחליט שהיום שניכם בבית או שאתם הולכים לאכול גלידה (נו, טוב, אולי לא בקור הזה). ובין לבין זה פשוט קורה: הוא מדבר קצת, את מדברת קצת, את מגלה שיש לו חוש הומור נהדר, והוא מגלה שלפעמים את גם מקשיבה ולא רק חופרת. בקיצור, מומלץ".

נירית צוק: "עם כל הכבוד לשיטות, אני םועלת לפי הלב"(צילום: ירון ברנר)

לי טורסטון עדני, אמא לשני ילדים

העצה הכי גרועה: שכנה אמרה לי - 'ילדים, לא צרכים גבולות, תני להם מה שהם רוצים ,העיקר שיהיו מרוצים'. ואוו כמה שלא הסכמתי עם זה, היו גבולות ברורים עם חופש בחירה למשל: פעמים בשנה אפשר לא ללכת לבית ספר ללא סיבה סיבה, אגב לא נוצל מעולם. ילדים אוהבים גבולות וצריכים גבולות, זו האמונה שלי".

העצה הטובה ביותר: "חברה אמרה לי - 'אל תקשיבי לאף אחד רק ללב שלך. בעיקר דברי עם הילד כמה שיותר והקשיבי להם, לא משנה באיזה גיל הם'. ואכן זה מה שעשיתי ועושה עד היום. מקשיבה , נותנת תמיכה ואם שואלים לעצתי אז בשמחה, והם שואלים ונם מקשיבים".

לי טורסטון עדני: "תקשיבו לילדים שלכם"

אילן ברק, אבא לארבעה ילדים, יועץ ניהולי ומרצה

העצה הכי גרועה: "עשה הכול כדי שהילדים שלך יהיו הראשונים במירוץ החיים. לצערנו הובלת המירוץ החומרי או ההישגי לא מבטיחה לנו אושר בחיים. אם ילדיי ירצו בכך, הם תמיד יוכלו להצטרף למירוץ אבל את חווית הילדות הייחודית, הם יכולים לחוות רק לפרק זמן מאוד קצר. רק שנים ספורות שבהן אפשר לשחק, לחשוב, להתענג, להרגע, להתבטל (כן, גם זה מהנה ונדרש) ולכאורה פשוט 'לבזבז' את הזמן".

אני כאבא, מעדיף ללמד אותם לבנות אושר, אופטימיות, חשיבה חיובית וסקרנות, להעניק להם את הביטחון בעצמם. את ההחלטה אם להצטרף למירוץ ואם הם רוצים להוביל בו, אני משאיר להם, כל אחד בדרך שיבחר בה".

העצה הכי טובה: "קיבלתי את העצה מהמשורר דוד אבידן שאמר - 'הדבר הטוב ביותר שאבא יכול לעשות למען הילדים שלו זה לאהוב את אמא שלהם'. ילדים שגדלים לתוך קן חם ואוהב, שלומדים מאמא ואבא אהבה מהי, שנחשפים לחום, פרגון הדדי והליכה משותפת בתלם שמחזקת אותם כאנשים, ילדים שרואים הומור וחגיגה של החיים, יגדלו להיות אנשים מאושרים, אנשים שתורמים תרומה חיובית לעולם ולסביבה שלהם".

טלי בר-אל, אמא לשלושה ילדים

העצה הכי גרועה: "ללכת לישון בזמן שהתינוק ישן על מנת להיות 'רעננה' כשהוא מתעורר. אצלי זה אף פעם לא עבד.

העצה הכי טובה: "עצה מאמי היקרה - להמשיך לחיות גם שהילד נולד ולהמשיך לעשות כל מה שאני אוהבת כי ילד צריך אמא מאושרת!".

מרינה דורוגייקין, אמא לשלושה ילדים

העצה הכי גרועה: "'שימי אותם עד חמש ולכי לעבוד כמו כולם'. ככה, לשים, כי הם חפצים - וכמובן עליי להיות כמו כולם. בהורות, ובכלל, אני חושבת שכל אחד צריך להתעסק בענייניו. חשוב לי כאמא, לקבל את ההחלטות שלי מהבטן וללכת לפי מה שמרגיש לי נכון, ולשדר לילדים שאני בטוחה בעצמי. וכמובן לשדר זאת גם לסביבה".

העצה הכי טובה: "כשמדובר בתינוק שלך, יש שני מצבים - זה יגיע או זה יעבור. ילדים זה משהו דינאמי. כל מצב סביב גידול הילדים עלול להכניס אותנו לסטרס מיותר. אז עוזר לזכור שעוד שלב ועוד שלב, הקושי יעבור ויעלם. זה עוזר לזכור בתקופות קשות ובכל מיני עיכובים קלים, כשהילד לא ממהר לחייך, לדבר ועוד". 

מרינה דורוגייקין: "כל אחד צריך להתעסק בענייניו"(צילום: גיל לוין)

רוני לנגרמן-זיו, אמא לשלושה בנים, מאמנת אישית להורים ומנחת קבוצות

העצה הכי גרועה: "לתת לתינוק לבכות - 'הוא יפתח את הריאות', 'הוא ילמד להירגע לבד', 'הוא בסוף יירדם'. התינוק הרי התרגל למרחב המוגן והחם של הרחם, במשך תשעה חודשים אני הייתי הבית שלו. לתת לו לבכות ולעזוב אותו לבד במיטה זה לתת לו להיות הכי לבד בעולם. הוא הרי חסר אונים, הוא תלוי בנו לחלוטין בכל דבר. אם אנחנו לא אוהבים שיעזבו אותנו לבד (בכלל בחיים), בטח שלא לעזוב תינוק קטן ורך שלא יכול ללכת אחרינו. התינוק זקוק לחום שלנו כמה שאפשר".

העצה הכי טובה: "לבחור את המלחמות שלי. אנחנו (חלקנו לפחות) מגיעים להורות לילד ראשון עם אג'נדה ברורה וסדורה של אילו הורים אנחנו רוצים להיות, מה יהיה כמו בבית הורינו ומה בדיוק להיפך, מה יהיה מותר לעשות בבית שלנו ומה לא מקובל עלינו ועל מה נילחם בחירוף נפש. השיעור שרצוי שנלמד מהילדים שלנו, ומוקדם ככל האפשר כך ייטב לכל הצדדים, הוא גמישות".

 

(צילום: שלומית מיגאי)

אורלי מימון בן-עמי, אמא לשתי בנות 

העצה הכי גרועה: "מישהו הציע לי לשים לה עלים של קיקיון על החזה עקב שיעול נוראי. לא ניסיתי".

העצה הכי טובה: "בגיל שנה הילדה שלי עדיין לא דיברה והרופא אמר לי לא להילחץ".

אורלי מיימון בן-עמי: "הרופא אמר לא להילחץ"(צילום: מרים אלסטר)

טל גוטמן, אמא לשלושה ילדים, מעצבת תכשיטים, בעלת מותג קמילייה

העצה הכי גרועה: "לא להתערב בריבים של הילדים עד שיש דם. אחרי שחוויתי על בשרי (תרתי משמע..) דם, הבנתי שאני אחליט איפה לשים את הגבולות של הילדים בזמן ריבים, ואני יכולה למנוע דם".

העצה הכי טובה: "אין נוסחת קסם בלהיות הורים טובים. פשוט להקשיב לילדים. הבנתי את זה לאחר שהפסקתי עם ההשואוות, כל ילד הוא שונה לחלוטין והולך לכיוונים שלו ויש לו את הבחירות שלו".

טל גוטמן: "אין נוסחת קסם"

קרן רביב, אמא לשלושה ילדים, שותפה בסטארט-אפ

העצה הכי גרועה: "הלכתי עם בעלי בקניון, הקטנצ׳יק היה בתוך מנשא, ניגשה לבעלי מישהי ואמרה לו 'אוי ואבוי, הוא ייחנק, אין לו אוויר תוציא אותו מהמנשא"'.

העצה הכי טובה: "זה משהו שאני אומרת אותו לכל אישה שאני מלווה כדולה או לכל חברה שילדה - את לא לבד בסיטואציה וברגשות, כולנו עוברות וחוות את אותם הדברים, בין אם זאת הבדידות ובין אם זה שלא דמיינתי לעצמי שכל מה שאתעסק איתו לתקופה הקרובה זה קקי, פיפי וציצי. זאת רק תקופה ואחר כך מתגעגעים לזה. לקחת אוויר, לפנק את עצמך במה שאפשר ולבקש כמה שיותר עזרה".

קרן רביב: "זאת רק תקופה ואחר כך מתגעגעים לזה"

דורית שכורי, יועצת זוגית ומשפחתית ומדריכת הורים

"קיבלתי עצה אחת שהיתה טובה וגרועה גם יחד: 'לשחרר'".

למה גרועה? "המילה לשחרר משמעה לתת לילד מרחב גדילה ולעיתים משתמע מכך שיש להסיר את הגבולות. אנחנו משחררים והילד מחליט ועושה מה שהוא רוצה, ללא הכוונה וללא ליווי הורי. לשחרר באופן הזה יוצר לילד תסכול כי הוא הופך למבוגר האחראי על חייו והתנהלותו אולם לא תמיד יכול לקחת את האחריות על התנהלותו".

למה העצה טובה? "כי לשחרר צריך לדעת איך, לתת לילדים לקבל החלטות אבל הכל צריך להיות בתחום הגבולות שקיימים בבית וכשהסמכות ההורית לא נפגעת. אז הילד יודע שיש לו את החופש לקבל החלטות אבל יש לו על מי לסמוך יש לו למי לפנות ועם מי להתייעץ. מה שנותן לו את הבטחון לדעת לקבל את ההחלטות ולקחת אחריות בלי תסכולים ועם המון אחריות ובטחון".

דורית שכורי: "צריך לדעת איך לשחרר"

ומה העצה שהייתם נותנים לאבא שניסה להלביש את התאומים שלו? צפו: