קרולין טביב מגישה סיפור ניצחון

הרגע בו קרולין טביב (19) הבינה שהיא רוצה להיות שחקנית טניס שולחן ברמות הגבוהות ביותר היה דווקא רגע של כישלון ואכזבה. טביב אז רק בת 13 יצאה לראשונה בחייה להשתתף באליפות אירופה. הצלחות היא לא קצרה שם. למעשה טביב הפסידה בכל משחקיה ואפילו לא הצליחה לנצח במערכה בודדת.

• לכתבות קודמות במדור
  

שש שנים לאחר האליפות המאכזבת ההיא, טביב המשותקת מהמותניים ומטה, היא כיום אחת משחקניות הטניס שולחן הטובות בעולם בדרגת נכותה. מקומה השישי בדירוג העולמי אף הבטיח לה לאחרונה את הכרטיס למשחקים הפראלימפיים בריו השנה.

"למרות שלא ציפיתי מעצמי להרבה באותה תחרות, היה לי קשה לחזור ארצה בתחושה שאני היחידה שלא הצלחתי. ראיתי שם שחקנים ברמות הגבוהות ביותר ורציתי גם להצליח", היא מסבירה כיצד דווקא הכישלון המוקדם ההוא התניע את הקריירה הספורטיבית שלה, "אני חושבת שהמטרה של המאמנים ששלחו אותי לשם הייתה לעורר בי את הניצוץ. הם ידעו שאני אוהבת לדבר, אוהבת במה, אוהבת שואו. הם ראו את הקהל באליפות ההיא וידעו שזה מה שיעשה לי את זה".

טביב לוקה בתופעה רפואית נדירה, כל כך נדירה שאין לה אפילו שם מדויק. סיבוך בשלבי ההריון והלידה שלה גרמו לכך ששריריה מהאגן ומטה אינם פועלים. ביומיום היא מתניידת על כסא גלגלים.

כבר בגיל צעיר מאוד היא החלה לעסוק בפעילות ספורטיבית כחלק מתהליך השיקום הרפואי שלה. היא התנסתה בשחייה, אופני-יד, כדורסל, טניס אבל החיבור החזק ביותר היה לטניס שולחן. "יש במשחק הזה שילוב של כוח, אינטליגנציה רגשית ושכל. זה מאוד משך אותי", היא מסבירה מדוע בחרה בענף.

"מרגישה כאילו אני חלק מהמחבט". טביב(צילום: קרן איזקסון)

המלצתי החמה עבורכם היא לעשות כעת הפסקה קלה מקריאת הכתבה ולצפות באחד מהסרטונים המצורפים של טביב בפעולה. צריך לראות אותה משחקת טניס שולחן כדי להאמין. חרף היותה ישובה על כסא גלגלים, טביב מגיעה לכל כדור, חובטת בתחכום ובחוכמה ומפגינה אינסטינקטים מדהימים.

"במהלך משחק אני מרגישה כאילו אני חלק מהמחבט. אני חשה שהמשחק זה הדבר היחיד שקיים כרגע. הכדור הוא הכול מבחינתי. פעם עוד הייתי מסתכלת על לוח התוצאות לבדוק אם אני מובילה, אבל בשנה האחרונה עבדתי על עצמי מנטאלית והפסקתי להסתכל עליו. אני פשוט חושבת על כל כדור. כבר קרה לי שניצחתי ולא קלטתי את זה בכלל כי לא הסתכלתי על הלוח", היא מספרת.

טביב עם מנכ"ל התאחדות ספורט הנכים, אבי לרמן(צילום: נמרוד גליקמן)

ניצחה גם שחקניות בריאות

כחלק מהמסקנות מאותה אליפות אירופה מאכזבת בגיל 13, את שלוש השנים הבאות טביב בילתה בארץ בלבד באימונים קשים ובתחרויות מקומיות. "המאמנים ראו שאני עוד לא קרובה לרמה של השחקניות הבינלאומיות. היו לי הרבה הרהורים עם עצמי בתקופה הזו. אמרתי לעצמי איך אני אצליח להיות כמוהן? חשבתי שבחיים זה לא יכול לקרות".

כחלק מתהליך החישול שעברה, מאמנה של טביב דאז רשם אותה לליגה של שחקניות בריאות. בהתחלה היא הייתה מפסידה, אבל בשנה האחרונה בליגה היא כבר ניצחה ברוב המשחקים.

עם מדליית הארד באליפות אירופה. הישג השיא(צילום: שמוליק בן-עשור)

כיצד התמודדה עם הפער הפיזי ועם היכולת של יריבותיה לעמוד על רגליהן ולהגיע לכדורים אליהם לא ניתן להגיע על כסא גלגלים? "הרעיון הוא להוביל את המשחק בסגנון שלי. אני שחקנית התקפית ואוהבת לשלוט ביריבה", היא מסבירה, "לא קיבלתי מוטיבציה מוגברת מעצם זה ששיחקתי מול שחקניות בריאות, אבל אני כן יכולה להגיד שנהניתי לראות את המאמנים שלהן בהלם אחרי שניצחתי".

כריזמה אדירה. טביב (צילום: ענבל מרמרי)

אחרי שלוש שנים של עבודה קשה טביב חזרה להתחרות בחו"ל והשתלבה בסבב הבינלאומי, אבל שום דבר לא הכין אותה לפיצוץ הגדול של השנה החולפת. דווקא אחרי שאת 2014 היא סיימה בתחרות מאכזבת ("ירדתי למקום ה-16 בעולם ולא האמנתי שאכנס לאולימפיאדה. זה היה פשוט עינוי"), את 2015 היא פתחה בסערה עם תחרות מוצלחת באיטליה בה זכתה במקום הראשון בזוגות. משם טביב לא הסתכלה לאחור, היא החלה לקטוף מדליה אחר מדליה בתחרויות חשובות, טיפסה מעלה בדירוג העולמי והגיעה לשיא כשסימה במקום השלישי באליפות אירופה.

אז מה השתנה השנה? בין השאר עברה טביב מהפכה ברמה המקצועית והחלה להתאמן אצל עידו בן-שמחון. "הגישה השתנתה, עד אז הייתי נחשבת הילדה הקטנה ופתאום אצל המאמן החדש אני כבר בת 18, כבר לא הילדה, ובהתאם גם דרשו ממני יותר".

צריך בדיוק שתי דקות של שיחה עם קרולין כדי לזהות את הכריזמה האדירה הנשפכת ממנה. הדיבור שלה קולח ומהיר והיא לא מפסיקה לצחוק ולהתבדח. גם במרכז איל"ן ר"ג בו היא מתאמנת זיהו את הפוטנציאל השיווקי הגדול הגלום בה והפכו אותה למעין שגרירה של המקום. אחת לשנה היא טסה לארה"ב ולוקחת חלק בגיוס תרומות למרכז. גם בתקשורת האמריקאית התלהבו ממנה ולפני מספר שנים היא זכתה לכתבת וידאו ב-Chicago Sun, שם באנגלית שוטפת היא סיפרה על הקריירה הספורטיבית שלה.

"אני בחורה מאוד פתוחה עם הרבה מאוד ביטחון עצמי וזה מתבטא גם בחיי היומיום", היא מעידה על עצמה, "אני תמיד דומיננטית, לא מתביישת ואוהבת לדבר. אני משדרת לאחרים שאני לא שונה

, ועובדה החברות שלי לא רואות בנכות שלי כ'אישיו' כלשהו. קורה לפעמים שמרוב שהן לא חושבות על זה, הן ומזמינות אותי לריצה".

בעוד פחות משמונה חודשים, הילדה שאהבה שואו ובמה תגיע לבמה הספורטיבית הכי חשובה בעולם, האולימפיאדה. "אני ממש מתרגשת", היא אפילו לא מנסה להסתיר, "אני רוצה ליהנות מהחוויה הזו ומקווה שהיא לא תהיה חד פעמית. עם זאת, אני חייבת להישאר מרוכזת ולראות את המטרה מול העיניים – מדליה אולימפית. אני באה בראש פתוח, בלב נקי ובלי שום חששות. היריבות שלי חזקות מאוד והמון יכול להשתנות בזמן שנשאר עד האולימפיאדה, גם מבחינתי וגם מבחינתן".

עד אז, קרולין, הקרויה על שם נסיכת מונאקו בעבר, תמשיך במשטר העבודה הקפדני שלה הכולל אימונים יומיומיים (אחת לשבועיים גם בשבת) ועבודה בחדר הכושר שלוש פעמים בשבוע. היא תעשה את הכול כדי לחוש כמה שיותר את תחושת הניצחון המשכרת. "בעבר בכיתי לא מעט באימונים, לפעמים הכתפיים כואבות לי ולפעמים אני אפילו בוכה למאמן כי אני מרגישה שנהיו לי כתפיים גבריות, אבל הכל מתגמד ביחס לרגע הזה שאני על הפודיום עם הדגל מאחוריי. לא הייתי מחליפה את זה בעד שום הון שבעולם".