להקת התעויוט / ההדחה של מכבי ת"א

עכשיו זה סופי, תם הטקס. אי־אפשר לתקן ב־40 דקות מחדלים של עונה שלמה. האשליה שאפשר לגנוב מניז'ני ניצחון שהייתה ראויה לו, התפוגגה כשיחסי הכוחות האמיתיים באו לידי ביטוי בהארכה (14:3). הסיוט היה צריך להסתיים בזמן החוקי, אבל הרוסים, שהיו בדקה האחרונה במרחק סל או ריבאונד אחד מניצחון, כמעט הצליחו להפסיד בסדרה של טעויות.

המאמן בגאצקיס, שהיה שותף ב"נס ז'לגיריס" מהצד הלא נכון של הנס, ראה אולי בדקה האחרונה לנגד עיניו איך שוב בורח לו ניצחון בטוח ביד־אליהו. אלא שהפעם ניקולה וויצ'יץ' הוא המנהל, גור שלף ופיני גרשון פרשנים, ושמעון מזרחי נראה מותש. על הפרקט מתרוצצים אנשים חביבים בבגדי ספורט, שקשה להבין איך נקלעו לכאן. להקת התעויוט.

גל מקל הוא תוספת כוח, אבל שחקן מוגבל. כשסוגרים לו את החדירה בימין, אין לו קליעה מבחוץ. הוא נעצר לג'אמפ־שוט קצר, וזהו. יוגב אוחיון בנוי כרגע ל־6־7 דקות. גיא פניני מנהל שיחות נפש עם השופטים, ונראה שהם דווקא מתעניינים, רק שאין מי שיקלע שלשות. כשז'אן טבק הגיע, כאילו השתחררה נצרה וכולם התחילו להפציץ שלשות נגד באמברג ובדרבי. 60 אחוז, 70 אחוז מחוץ לקשת. נשאר לסדר קצת את ההגנה, ולקרוע את אירופה.

הניסיונות להסביר שאי־אפשר לבנות על קליעה נשמעו כמו קשקושים של שונאי מכבי. אז אתמול רוצ'סטי ושות' דייקו ב־4 מ־25, 16 אחוז לשלוש! כנראה שהבעיה של רוצ'סטי לא הייתה ג'ורדן פרמאר, אלא רוצ'סטי. כל חילוף שלו או של מקל בהגנה יצר מיס־מץ' ועלה בעבירה. דווין סמית' מופיע כשהמסך מתחיל לרדת, אבל כשמובילים הוא יוצא מאיפוס. בראיין רנדל היה הקלע המוביל במחצית הראשונה. האם זו סיבה לשמחה או לדאגה? יש סיבה לדאגה: חצי הגמר נגד נס־ציונה ביום שני. כן רבותיי, נס־ציונה.