פאט בון בהופעה: שימח את זקני ציון

פאט בון הוא הסיוט הגדול של תנועת ה-BDS והחלום הרטוב של שרי החינוך והתרבות בכנסת. בעוד אמנים אחרים לא מהססים לבטל לקהל הישראלי את התוכניות עקב כל תירוץ מזדמן, בון מגיע לכאן מלא בתחושת שליחות, ועם תליון "חי" ומגן דוד על צווארו. הוא בעצמו לא מצליח להסביר איך זה שרק עכשיו, בגיל שמונים ואחת ולאחר עשרים ביקורים קודמים בישראל, הוא מופיע לראשונה בפני הקהל המקומי.

ניכר שהנוצרי האוונגליסט, שלאורך הערב מכנה עצמו "ילד מטנסי שקרא על ישראל שוב ושוב בתנ"ך", או "משה הגוי – שמביא תיירים לארץ המובטחת", וגם "לא לובש מדים אך נלחם למען ישראל" באמת נלהב להיות כאן.

מפגן נלהב של אהבת ישראל(צילום: ירון ברנר)

למרות זאת, קשה להתרשם שקיבלנו ממנו איזה בונוס - מאמץ או השקעה שעמים אחרים מולם הופיע לא זכו להם. אלא שגם הרפרטואר הרגיל שיש לו להציע בהחלט מהנה. בתנאי, כמובן, שאתם שייכים לסוג האנשים שבאים להופעה של פאט בון. היה קשה מאוד לאתר סימן לצעירים בין המושבים אמש בהיכל התרבות בתל אביב.

מדהים לחשוב שהאיש עם סט הערכים האולטרה-שמרני היה אליל הנוער בשנות החמישים. מי שלא הסכים לנשק שחקנית שאיתה הצטלם לסרט מבלי לקבל אישור מאשתו הוא ההפך הגמור מההסתבכויות הפליליות וצילומי הסלפי המעורטלים של כוכבי הפופ הנוכחיים. "לא נכנסתי להיכל התהילה של הרוקנ'רול כי לא ניהלתי אורח חיים של רוק'נרול. בלי סמים, ועם אותה אישה במשך שישים ושתיים שנה", ציין בהופעה.

כיאה לתדמיתו הצחה, בון מתייצב על הבמה לבוש לבן מהנעליים ועד הבלורית המפוארת. חבוש ז'קט עם פרנזים ונצנצנים, הוא פותח במיקס שמדלג שוב ושוב בין שני שירים "Love is in the air" ו- “Thank you for being a friend”. בון תמיד היה זמר של קאברים. הלהיטים הגדולים עמם פרץ בוצעו לפני כן בידי אמנים פחות מצליחים, חלקם שחורים שהיו זקוקים לו על מנת שיפלס עבורם את הדרך ללב המיינסטרים. הוא ממשיך עם דוגמית ללהיט מהתקופה ההיא – פזמון וכמה שורות מתוך "טוטי פרוטי" הנמרץ והצעקני של ליטל ריצ'רד.

כל הרוקנ'רול הזה כבר לא פשוט לאדם בגילו. לכן בין להיט ללהיט משובץ קטע קישור שאורכו כאורך שיר שלם. למרות זאת, המופע ערוך היטב, בשלב זה, וזורם בכיף בין השירים המוכרים, בהם "Almost lost my mind" ו"Bernardine". הוא מגיע לשיא עם ביצועים מצוינים ל”Moody river” ו”Love letters in the sand”, שני שירים איטיים ורגועים בגרסת המקור, כך שהוא מסוגל להתמודד איתם גם עכשיו בלי שום בעיה. בון מזמין את הקהל לשרוק איתו את השריקה מהפזמון והם שולחים לו מכתבי אהבה מבעד לשפתיים קמוצות ומצטרפים במקהלה של צפצופים.

שקופיות ודיפ פרפל(צילום: ירון ברנר)

החיזור נמשך כשבון שולף זר פרחים שיוענק לבחורה ברת מזל. "נהגתי להעניק את הזר לילדה צעירה שעדיין לא קיבלה פרחים מעולם", הוא מספר, "אך בשלב מסוים התחיל להיות קשה למצוא אחת כזו בקהל". בשורות הראשונות הוא מאתר אישה בשם עדי, שכבר איננה נערה תמה, אך מתרגשת מהמחווה כמו ילדה קטנה. כשהוא מטפס בחזרה לבמה הוא כמעט מועד ומסנן "אני יציב, אלה המדרגות שרעדו". ליתר ביטחון, את השיר הבא הוא מבצע ישוב על כסא בר. עוד כמה סיפורים על הימים עם אלוויס, והגענו להפסקה. כן, יש הפסקה. גם בון וגם הצופים זקוקים לקצת מנוחה והתרעננות.

חלקו השני של המופע נפתח עם שירו הגדול ביותר, "ספידי גונזלס" הקצבי. הוא לא מצליח לסחוף את הקהל לקום ולרקוד, אך במהלכו נשלפים הטלפונים הניידים ומתעדים את הרגע. מן הפסגה הזו הופכת רוב המחצית השנייה לירידה תלולה. המופע המוזיקלי מאט למפגש עם סבא חביב שמדפדף באלבום תמונות באייפד, ומקרין סרטוני יוטיוב.

קטעי הקישור הסוקרים את תחנות חייו נמשכים, אך בון מפסיק לשיר ונותן לגרסאות צעירות שלו המוקרנות על מסכי הוידאו לעשות את העבודה במקומו. לקח יותר מדי זמן עד שנטל שוב את המיקרופון, והעסק החל להיות מייגע. למרות זאת, חלק מהיושבים גילו סבלנות ואף קיבלו במחיאות כפיים את הופעות האורח מן הארכיון של אלה פיצ'ג'רלד ונט קינג קול.

גם פרחים היו שם(צילום: ירון ברנר)

עוד ביקורות הופעות בערוץ המוזיקה של ynet:

ג'ת'רו טאל: כנס תמיכה בגורו מזדקן

Ibeyi בהופעה: צמד קטן, פשוט ומתוחכם

אלפאוויל בישראל: כבר לא צעירים לנצח

אלא שאז חלה תפנית של מאה ושמונים מעלות - בון בחר לחגוג דווקא את אחד הרגעים המביכים בקריירה שלו. האלבום הנודע לשמצה בו ביצע עיבודים משלו לקלאסיקות רוק כבד, שגרם לכמה קהילות נוצריות שלא הבינו את הבדיחה לנדות אותו מחשש ש"הצטרף לצד האפל". הוא פורץ בגרסת כיסוי ל ”Smoke on the water” שמעירה את כל מי שהתייאש מהמצגת. הז'קט הלבן מוחלף במעיל עור שחור ומשקפי שמש, במעשה שמוכרח להיות אחד הרגעים המשונים והמפתיעים ביותר שידעה בימת היכל התרבות בשנים האחרונות. נכון שגם חברי דיפ פרפל כבר לא ילדים, ובכל זאת.

הוא ממשיך בעוד שינוי בסגנון, ועובר לדוגמה מעולם הגוספל. יש לו קריירה ענפה בתחום, אך הוא עושה זאת דווקא באמצעות קאבר עם קריצה ל - “Brother love salvation show” של ניל דיאמונד, העוסק במטיף אוונגליסט. זה ביצוע מפוספס, שלא לגמרי יושב על הטמפו, ומוגש באופן מהיר וממולמל מדי ובמוזיקה בווליום גבוה מדי, כך שהמילים המשעשעות לא נשמעות היטב.

המעריצים קיבלו את כל הלהיטים(צילום: ירון ברנר)

אך זהו רק חימום לקראת הדרשה האמיתית שהמטיף בון עומד לשאת. אחרי וידוי נוסף על אהבתו הגדולה לארץ ישראל, והעלאת זיכרונות מביקור בשטחים שנכבשו מסוריה ומפגישה עם ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, בון פונה פעם נוספת למסך הוידאו, שם מתנגן קליפ שצילם במצדה ל “This land is mine”, השיר שאת מילותיו כתב בהתאם לנעימה מ"אקסודוס", סרט שהיה לחלק מהמיתולוגיה הישראלית.

בסוף הביצוע הקהל מריע בתשואות רמות. לא אכפת להם שמדובר בהקלטה ישנה במקום ביצוע חי, כי בון משכנע בכנותו בנוגע לכמה שהשיר הזה, על מסריו הציוניים, מרגש אותו. התגובה החמה שהוא מקבל מהקהל התל אביבי נוגעת בו אפילו עוד יותר. הוא דומע, ולראשונה גם מתבלבל ומגמגם מעט בקטע הקישור האחרון, שמוביל לשיר הסיום “You and I”. בון נפרד עם מחשבות אישיות על העתיד. כמאמין אדוק המצפה לגמול בעולם הבא, הוא מביע תקווה כי ימשיך את הזוגיות הארוכה והטובה עם אשתו שירלי גם בגן עדן, ומקדיש לה את השיר. ואמרו אמן.