חלוקת תפקידים וניהול תקציב בגרסת התנ"ך
בפרשת ויקהל מזכיר משה את כל בעלי התפקידים שתרמו לבניית המשכן ולאחר מכן שעם ישראל הצליח לעמוד בכך מבחינה תקציבית. מדוע משה שהבין שהוא ביתרת זכות, ביקש להקפיא את ההכנסות? פרשת שבוע כלכלית
פרשת ויקהל מתחילה לסכם לנו את כל תהליך הבניית המשכן. תהליך שאת חלקיו השונים ראינו בפרשיות הקודמות, החל מבניית המשכן, הכלים, בגדי הכהנים וכל ההכנות לקראת "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". משה מכנס במצוות הקהל את כל עם ישראל, מדבר על קדושת השבת ומיד לאחר מכן על בניית המשכן מתרומות בני ישראל.
בשיח של משה הוא מתאר לפרטים מה היו הרכיבים איתם בנו, טוו, הכינו את המשכן. הוא מתאר שוב כל כלי ורכיביו ואיך הכלי נבנה ואיך הבגד הוכן. על זאת הוא גם מתאר את בעלי התפקידים השונים: בצלאל שהיה אמון על בניית כלי המשכן (הארון והמנורה ומזבח הקטורת ועוד) ואת אהליאב שהיה אחראי על היריעות ועל הפעלת חכמי הלב ועוד. הוא מתאר את העבודה המורכבת של טוויית העורות ע"י הנשים ואת חכמי הלב שפעלו עשו בתוך המשכן.
מדוע הפירוט הרב?
מדוע יש חזרה על הפרשיות הקודמות? נראה שניתן ללמוד מפרשה זו מספר עקרונות ביחס בין תכנון לביצוע, ביחס בין בניית התקציב לבין חלוקת התפקידים וביכולת להכיר בכוחותיו של כל אדם ואדם בנפרד.
ניתן להסתכל על מכלול הפרשה כעל מאקרו קוסמוס לבניית תקציב משפחתי. בהתחלה מגיע תיאור ומיפוי של כלל ההכנסות. התרומות, החומרים, העורות, האילים, השמן למאור, הבשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים, אבני השהם. כל אלה ועוד מהווים את מצב ההכנסות של המשכן. יתר על כן: וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּהה' לַעֲשׂת אֹתָהּ: וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא:וְהַמְּלָאכָה הָיְתָהדַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר. התורה מספרת כי סך ההכנסות אל מול סך ההוצאות היה ביתרה חיובית. משה מבין ומבקש להקפיא את ההכנסות שלא לצורך. חיים ממה שיש.
לאחר תיאור ההכנסות, ישנו תיאור מחודש של כלל ההוצאות כפי שנכתב לעיל. היריעות, הלולאות, כלי המשכן, הארון, המנורה, השולחן ועוד. כל סעיפי התקציב של ההוצאות מונחים במכלול אחד על מנת לתת תמונת מצב של הפרויקט - הכנסות אל מול הוצאות. על כל זאת, מוסיף משה מימד חשוב לתחילת טיפול בתחום ההוצאות. חלוקת התפקידים: בצלאל מקבל תפקיד, אהליאב מקבל תפקיד, חכמי הלב יודעים לעסוק בתחומם, הנשים אחריות על תחום מסוים. לכל אחד שהיה מה לתרום – קיבל תפקיד במסגרת ניהול ההוצאות.
גם בהכנסות היה מי שספר ואסף והביא את הידיעה למשה כי ההכנסה המתוקצבת הגיעה ליעדה והיה צורך לווסת את תרומות הציבור ואף לעצור אותן. נראה, כי ניתן למצוא בעיקרון של חלוקת התפקידים בניהול התקציב כלי עבודה מאד יעיל ואפקטיבי למימוש המטרות.
בבתי אב רבים בישראל, נהוג שרק אחד מבני הזוג אחראי על כל הנושא הכלכלי בבית. הוא (או היא) יעבוד מול הבנקים, מול ספקי האינטרנט, מול הביטוחים והפנסיות, ישלם לחברת חשמל, ארנונה ובעצם ינהל את כלל ההוצאות באופן קונקרטי. מקובל שבן הזוג השני מכיר את אשר נעשה, אך אינו מתערב או פחות אוהב "לגעת במספרים". וכך נוהגים אחוז ניכר מהמשפחות. על פי רוב, זו אכן שיטה טובה למקד אחריות. מישהו אחד אחראי על הכסף וממילא הסמכות בידיו וגם קבלת ההחלטות. אלא שבבני זוג סמכות וקבלת ההחלטות נתונות לעיתים קרובות לשני הזוג בסוגיות שונות, כך שמשוואה זו שהוצגה לעיל קצת משתנה.
אי לכך, מודל חלוקת התפקידים הינו מודל שיכול לפתור בעיה זו. ישנם תחומי פעילות בסעיפים התקציביים שלכל אחד מבני הזוג יש חוזקות והבנה בהם. יש אחד שעושה קניות, יש אחד שלוקח את הרכב למוסך ויש אחד שיודע לשאת ולתת (בנקים, ספקים, רכישות, צימר וכו'). המודל, כפי שמשה מתאר לנו בפרשה מבטא בדיוק את העיקרון הפשוט שאומר שכל אחד יעשה את מה שהוא יודע, יקח אחריות וסמכות ויידע איך לפעול הכי טוב למען המטרה המשותפת.
הסתכלות על כלל רכיבי ההכנסה וההוצאה ככלי לחלוקת תפקידים – מה כל אחד במשפחה יכול לתרום ליתרה חיובית בסוף החודש, יכולה להביא להבראה גם בתחום הכלכלי וגם במתחים הזוגיים שיכולים להיווצר כתוצאה מ"אחריות משותפת על ההכל" או חוסר אחריות. פרשת ויקהל כשמה כן היא – אוספת את הכל לתמונה אחת שלמה שכל חלק בה הינו משמעותי מאד ובלעדיו לא ניתן לבנות משכן שלם ולהגיע לבית במלוא מובן המילה
הכותב הוא מנהל מחוז מרכז, ירושלים והדרום של ארגון פעמונים
לפנייה לכתב/ת 
