שתף קטע נבחר

תביעה: שלחתי למנכ"ל מכתב משמיץ ונחשפתי

עובד חברת "מודגל מתכת" שלח מכתב קשה לאשת המנכ"ל מסניף דואר בתחנת דלק. מנהל התחנה אפשר לנציג של המנכ"ל לצפות בצילומי האבטחה

בית משפט השלום בטבריה קבע לאחרונה שחברת "דלק מנטה" ועובד שלה ישלמו 20 אלף שקל ללקוח, בגין אחריותם לחשיפת זהותו כמי ששלח מכתב מסניף דואר בתחנת דלק בחצור הגלילית. נקבע שהעובד אפשר לגורם אחר לצפות בצילומי האבטחה ובכך פגע בפרטיות של השולח.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

התובע עבד כקניין בחברת "מודגל מתכת" במשך 35 שנים. בפברואר 2013 הוא שלח לאשת מנכ"ל החברה מכתב אנונימי שהיה רווי השמצות כנגד בעלה. בין השאר נכתב כי הוא "נוכל רמאי שפוגע בעובדים ללא הבחנה", "אדם מגעיל" וכי "180 עובדים מתפללים להיעלמותו מן העולם".

 

אלא שאחרי זמן מה אפשר מנהל תחנת הדלק לנציג של המנכ"ל לצפות בסרטוני מצלמות האבטחה כדי לזהות מי שלח את המכתב באותו יום. לטענת השולח, הדבר הוביל לפיטוריו ולפתיחת חקירה משטרתית נגדו. לפיכך הוא תבע את דואר ישראל ואת דלק מנטה כמי שהפרו את חובתן לסודיות ופגעו בפרטיותו. הוא דרש פיצוי של 250 אלף שקל על אובדן מקור פרנסה, התפרצות חרדה ודיכאון ועוגמת נפש.

 

דואר ישראל טענה שיש לדחות את התביעה נגדה שכן המעשים בוצעו על ידי תחנת הדלק מנטה ועל ידי עובד שלה. דלק מנטה צירפה להליך את מנהל תחנת הדלק וטענה כי הוא אחראי למעשים באופן אישי, שכן פעל בניגוד לנהלים האוסרים חשיפת תוכן מצלמות האבטחה ללא אישור.

 

מנהל תחנת הדלק טען שקיבל אישור ממעסיקתו למסור את הצילומים. הוא הוסיף כי תחנת דלק היא מקום ציבורי והתובע אינו יכול לצפות לאנונימיות במתחם זה. לכן, התעקש, לקח השולח סיכון מודע והאשמה מוטלת עליו.

 

הזכות לאנונימיות

השופטת אילונה אריאלי הבהירה שמסירת תוכן מצלמות האבטחה מהווה הפרה של חובת הסודיות החלה על תחנת הדלק כמפעילת סניף דואר וקבעה כי מדובר בפגיעה בפרטיות. היא דחתה את טענת מנהל התחנה שלפיה קיבל אישור מהממונים עליו וקבעה כי אין זה סביר לנוכח העובדה שמסירת הצילומים בוצעה באותו יום שבו הגיע נציג החברה לתחנה.

 

כמו כן נדחתה טענת המנהל שלפיה מדובר בפרסום מותר שנעשה בתום לב: צילום הנוכחים במתחם תחנת הדלק אינו אקראי אלא מכוון, וטרם מסירת הצילומים המנהל ידע כי לנציג החברה "יש בעיה עם עובד שנכנס למתחם".

 

מכיוון שמסירת הצילומים בוצעה תוך כדי עבודת המנהל, נקבע כי חלה אחריות גם על דלק מנטה – מעסיקתו. עם זאת, השופטת קיבלה את טענת דואר ישראל שלפיה המעשה לא בוצע כחלק מהפעלת אשנב הדואר ודחתה את התביעה כנגדה.

 

ואולם, היא הבהירה שהתובע היה צריך לצפות שמשלוח מכתב שכזה לא יעבור בשתיקה וכי תיפתח חקירה שעלולה לחשוף את זהותו, ולכן ייחסה לו אשם תורם לנזק בשיעור של 50%. כמו כן, על רקע אופיו הפוגעני של המכתב, היא סברה שיש להפחית את שיעור הפיצויים שכן "אין ליתן לאדם ליהנות מפרי חטאו".

 

לאור האמור העמידה השופטת את סכום הפיצוי על 20 אלף שקל ונקבע כי דלק מנטה ומנהל התחנה יישאו בסכום בחלקים שווים. לתובע נפסקו הוצאות בסך 6,250 שקל ושכר טרחת עו"ד של 5,000 שקל.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ התובע: עו"ד אברהם אמיר
  • ב"כ הדואר: עו"ד מור חלד
  • ב"כ דלק מנטה: עו"ד אירנה רבינוביץ
  • ב"כ הצד השלישי: עו"ד עבאס אלכרים
  • עו"ד אלכסנדר ספינרד עוסק בדיני נזיקין
  • הכותב לא ייצג בתיק

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
 צילום: shutterstock
אילוסטרציה
צילום: shutterstock
מומלצים