טרגדיה שלישית במשפחת איש השב"כ: "אמרתי לו, בשביל מה להסתכן?"

מימוני ז"ל. הלווייתו תתקיים היום במושב נוגה

"במוצאי שבת אמיר הביא בפעם בראשונה את החברה החדשה שלו. אני רוצה לנשק אותו ולחבק אותו. להגיד לו 'למרות שאנחנו לא יודעים מה עשית, אנחנו יודעים שהיית גיבור'". כך אומר היום (ד') אפרים (פרג'י) מימוני, אביו של אמיר, איש השב"כ שנהרג אתמול ליד הגדר של רצועת עזה.

אמיר בן ה-28 נולד וגדל במושב זוהר והיה השלישי מבין ארבעה אחים. זו הטרגדיה השלישית במשפחת מימוני. אחיה של אמו מת מדום לב במהלך משחק כדורגל כשהיה רק בן 17. אמיר נולד שנה לאחר האסון וקרוי על שמו. שנה לאחר לידתו נהרג דוד נוסף, אהרון מימוני, בעת מילוי תפקידו במהלך שירותו הצבאי.

אמיר מימוני ביקש שבהלוויה ישמיעו את השיר "הו לעזאזל " של שלמה ארצי:

על גבעה רחוקה במזרח מנצנצים אורות בתים קטנים,

צרור איטי של מקלע רחוק עובר פתאום דרך העצים, דרך האבנים,

"עוד מעט נחטוף" אומר שניר "מהאוייב הלא נראה,

עוד מעט נהפוך לשיר, עוד מעט אולי כבר לא נהיה" 

הודעות שכתב מימוני בקבוצת ווטסאפ של חבריו, ובהן הורה להם כיצד לנהוג במקרה שייהרג:

מימוני. "כשהתחיל לעבוד בשב"כ הוא ריחף"

חייו של אמיר ניצלו במהלך מבצע "עופרת יצוקה" כשהוא נכנס לעזה. טיל פגע בנגמ"ש שלו בסג'עייה ובנס הוא וחבריו לא נפגעו. לאחר שהשתחרר מהצבא עבד מימוני ביחידת פיצו"ח במשרד החקלאות, ולפני כשנתיים התגייס לשב"כ. הוא לא הרבה לספר על תפקידו המסווג ומעטים ידעו על פעילותו.

"אנחנו משפחה של גולנצ'יקים", סיפר אביו ל-ynet. "הוא הלך בעקבות הדוד שלו ואחיו והתגייס לגולני, כל אחד מהם לגדוד אחר. לא הייתה שאלה בכלל שהוא ילך לגולני. הוא התגייס לגדוד 13, ותמיד הם התווכחו איזה גדוד טוב יותר. הם היו מקניטים זה את זה, כל אחד אמר שהגדוד שלו טוב יותר".

"הוא היה מלאך בדמות אדם", הוסיף האב, "בן אדם מושלם, אין מידות כאלו. הוא כל כך אהב את המדינה ואת הצבא. בכל מה שעשה הוא הצליח. כשהוא היה חוזר הביתה תמיד היה שואל מה איתנו, דאג לנו. איזה לב רחמן היה לו. ביקשתי ממנו שיישאר במשרד החקלאות, אמרתי לו 'מה אתה צריך להסתכן'. אבל הוא אמר לי 'אבא, כסף זה לא הכול בחיים, אני רוצה לעשות מה שאני אוהב'. כשהתחיל לעבוד בשב"כ הוא ריחף. הייתי משגע אותו, מבקש שהוא יגלה לי דברים, והוא היה צועק עליי, לא אומר לי כלום, רק מה שכולם ידעו".

האב מספר שהוא אהב מאוד את הקשר עם בנו. "הייתי כותב לו כל יום. ב'עופרת יצוקה' ישנתי ליד הגדר. חיילים שאלו אותי מה אני עושה שם ואמרתי שאני קיבוצניק, שבאתי להביא אוכל לחיילים. הייתי קורא לו 'באבא'. הוא היה כל כך צנוע, נסע באוטו שעולה 2,000 שקל וכל הזמן חייך. התחננתי בפניו, 'בוא אני אקנה לך אוטו', אבל הוא לא רצה. אמרתי לו 'בחורות לא יעלו איתך לאוטו ככה', והוא אמר שמי שתרצה אותו תעלה, לא משנה באיזה רכב".

"איזו הילה הייתה לו, הוא היה הדבק של החברים", סיפרו חבריו

מהמושב ומהשירות. "הוא עשה כל כך הרבה דברים טובים, דברים שאי-אפשר לספר". החברים סיפרו כי חלום חייו של אמיר היה להקים מועדון חברתי במושב, מעין פאב שאליו יגיעו מבוגרים וצעירים גם יחד. הוא השקיע רבות מכספו ומזמנו והקים פאב בשם "מתילדה", שהוא היה הרוח החיה שלו.

"היה חשוב לו שכולם ידעו שהוא בן אדם שמח, ואני מבטיחה לספר לילדה שלי כמה שהוא היה אצילי וגיבור", אמרה גיסתו של אמיר, מעיין.

מימוני היה בפעילות סמוכת גדר. בתחילה חשבו הכוחות שמדובר בירי מחבלים, אך תוך זמן קצר התברר כי נסיבות האירוע בטיחותיות: נבדק אם הוא נהרג מפליטת כדור או מירי דו-צדדי. כוח רפואי של אוגדת עזה ביצע פעולות החייאה מתקדמות, אך בסופו של דבר נאלץ לקבוע את מותו של מימוני. הלווייתו תתקיים היום בשעה 16:00 במושב נוגה בחבל לכיש.