מורה תבעה: היקף המשרה צומצם לאחר לידה

לאחר ההיריון גילתה מורה מאשדוד שהיקף המשרה שלה עמד על 50% במקום 100%. בית המשפט קיבל את תביעתה וקבע: מדובר באפליה

עו"ד לואי זרייקפורסם: 16.03.16 , 19:35

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה שהגישה מורה שטענה לאפליה מאחר שהיקף המשרה שלה צומצם לאחר שחזרה מחופשת לידה. השופטת יעל אנגלברג קבעה שהיא תפוצה על ידי המדינה בכ-50 אלף שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

התובעת, אם לארבעה, עבדה בבית הספר ב-2012-2009, ובשנתיים הראשונות הועסקה בהיקף משרה מלא. במהלך השנה השנייה היא הרתה ושהתה בשמירת הריון כשלושה חודשים ובחופשת לידה כארבעה חודשים. כששבה גילתה שהיקף משרתה עומד על 50%. בשנה השלישית היא הרתה שוב ויצאה לחופשת לידה נוספת שהוארכה על ידה עד נובמבר 2012, ואז התפטרה "לצורך הטיפול בילד".

תביעה

פוטרה אחרי חופשת לידה. הפיצוי: 40 אלף ש'

עו"ד רלי ארביב

אישה שבה אחרי היריון לחברת "סבון של פעם" וגילתה שמונתה לה מחליפה. שופטת נאלצה לקבוע: הפיטורים נבעו מהאמהות או על רקע יחסי אנוש?

פוטרה אחרי חופשת לידה. הפיצוי: 40 אלף ש'

בתביעה שהגישה נגד המדינה היא טענה שמשרתה צומצמה בשל היותה אם לילדים קטנים ובגלל היעדרותה עקב ההריונות והלידות. לדבריה היא פנתה למנהל בית הספר ולסגניתו בבקשה להחזיר אותה למשרה מלאה אך סורבה ולכן התפטרה. היא דרשה כ-120 אלף שקל שיכללו פיצוי על אפליה אסורה ועל הפסדי שכר וגמלה שנגרמו לה בגין צמצום המשרה.

המדינה טענה מנגד שמשרת של המורה צומצמה על רקע בקשתה לא לחנך כיתה ולא להיות משובצת בפרויקטים שונים. לדבריה, התובעת לא העלתה כל טענה על צמצום משרתה והרושם שנוצר היה כי אינה מעוניינת לעבוד שעות רבות.

המדינה הכחישה את הנזקים שנגרמו לכאורה למורה, וטענה שהיא נעדרה גם ללא קשר להריון וללידה, מה שפגע בטובת תלמידיה. כמו כן, הוסיפה, המורה לא הודיעה על הריונה כמתחייב בחוק עבודת נשים.

הפליה אסורה

השופטת יעל אנגלברג קיבלה את גרסת התובעת שלפיה משרתה קוצצה בשל היעדרויותיה שנבעו מההריונות ובשל היותה אם לילדים קטנים. היא קבעה כי המדינה הפרה את חוק עבודת נשים ולכן התובעת זכאית לפיצוי הקבוע בחוק.

עם זאת נקבע שנפל פגם בהתנהלות המורה, שהייתה צריכה לפנות לממונים עליה במשרד החינוך או למחלקת כוח אדם כשראתה שפניותיה למנהל נדחות. בנוסף קיבלה השופטת את טענת המדינה שלפיה המורה ביקשה לא לחנך כיתה וקבעה כי יש לייחס לכך מחצית מהיקף המשרה שצומצם. לפיכך העמידה השופטת את סכום הפיצוי בסעיף זה על 15 אלף שקל במקום 50 אלף שקל הקבועים בחוק עבודת נשים.

השופטת קבעה עוד כי הפגיעה בהיקף המשרה מהווה אפליה אסורה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ופסקה למורה את הפיצוי הקבוע בחוק של 20 אלף שקל. כמו כן נקבע כי היא זכאית לתשלום שכרה והזכויות הנלוות לו בהתאם למשרתה קודם להפחתה.

מכיוון שלא הוכח שהמדינה פעלה בחוסר תום לב, ומכיוון שהמורה לא מיצתה את האפשרויות למנוע את הפגיעה במשרתה, לא ראתה השופטת לנכון לפסוק פיצוי מוגדל כפי שמאפשר החוק, אלא רק את ההפסדים בפועל. בסיכומו של דבר התקבלה התביעה ברובה ונפסקו לתובעת פיצוי של כ-50 אלף שקל.