פול גז בניוטרל / טור

לקראת פורים, קבלו שלושה מטווחי קפצונים:

האקדח מת מצחוק 1: קיצוץ ב-50 אחוז, שלא היה, בשכרם של כדורסלני מכבי ת"א. התחיל כפליטת פה של שמעון מזרחי בחדר ההלבשה לאחר התבוסה בדרבי, עיכוב שכר מעבר ל-9 בחודש שמהווה עבירה על החוק שהפך לאירוע מתגלגל שיצא משליטה, ושיחק לידיו של ניר אלון שרץ לתבוע את מכבי ת"א. אחרי שאיימו לעזוב את מינהלת הליגה וחזרו, איימו לקצץ בשכר השחקנים והתקפלו, מישהו עדיין לוקח ברצינות איום של מכבי ת"א?

האקדח מת מצחוק 2: נשמע כמו התחלה של בדיחה. סקוטי (מרטין ביין) והולנדי-ספרדי (ג'ורדי קרויף), שהגיעו לעשות סיבוב על קנדי (מיץ' גולדהאר), הודיעו להתאחדות בישראל שלא ישחררו שחקנים למשחקי הנבחרת. תארו לעצמכם שג'נרל-מנג'ר ישראלי בליגה האנגלית, היה מודיע להתאחדות האנגלית שהוא לא ישחרר את שחקני ארסנל או צ'לסי למשחקי נבחרת אנגליה.

ביין. האקדח מת מצחוק(צילום: יאיר שגיא)

רק בישראל - מדינה פרימיטיבית במזרח התיכון, שנבחרתה לא הגיעה 46 שנים למונדיאל, יכולים אורחים לרגע לאיים בפגע. גם אם יאמן את הנבחרת קוקו בקלאווה, והיא תשחק סטנגות נגד מיקרונזיה, אין לשחרר אפילו אפסנאי מהנסיעה. אבל אחרי שכל שחקני מכבי ת"א הגיעו עייפים למחנה אימון, וקיבלו שחרור מאלי גוטמן, מה הפלא שביין וקרויף מרשים לעצמם לאיים על ההתאחדות. מישהו עדיין לוקח ברצינות את ההצהרות של מכבי ת"א בכדורגל?

האקדח מת מצחוק 3: 2.4 מיליון שקלים שהובטחו ממשרד הספורט למינהלת ליגת הנשים בכדורסל, עוכבו ושוחררו בערבות. בסוף מי שעיכבה את הכסף לא עיכבה, ומי שקיבלה לא קיבלה. מינהלת הליגה הבינה שאין לה במה לאיים, כי הליגה לא מעניינת, וששרת הספורט חייבת להעביר לליגה משהו, אז 800,000 מתוך ה־2.4 מיליון הם בכלל הלוואה של איגוד הכדורסל שפרעונה נדחה בשנה. היתר יועבר כאשר מינהלת הליגה תגיש את התוכניות אותן היא נמנעה להגיש והתקפלה.

בפועל יועברו בינתיים רק אותם 600,000 שקלים שהוצעו ונידחו, והיתרה אם וכאשר. בחיאת רבאק, מה בילבלתם לכולם את המוח?

הפרדת כוחות

יפה עשתה מינהלת הליגה בכדורגל, שהחליטה להפריד כוחות בין אוהדי בית"ר ירושלים ובני-סכנין. משחק כדורגל שמרתק אליו 500 שוטרים ועולה לבעלי הקבוצות מאות אלפי שקלים לאבטחה ולקנסות, עדיף שיתקיים במעמד צד אחד, או שלא יתקיים בכלל. יש חוק חינוך חובה, אין חוק כדורגל חובה. אירוע שמסכן חיי אדם, שלא יתקיים.

לא צריך להמציא את הגלגל. אוהדי פנאתינייקוס לא נכנסים ל"היכל השלום והאחווה" בפיראוס, ואוהדי אולימפיאקוס לא נכנסים ל"אואקה". חובבי הפוגרומים, בתחפושת של אבירי חופש הביטוי, מאוכזבים שאוהדי בית"ר לא יחבלו באוטובוסים שיסיעו אותם בכביש מילוט שנסלל בפארק אוסטרליה, ושאוהדי סכנין לא יבזו את "התקווה" בטדי.

החלטה טובה

כשהפועל ר"ג אירחה את סכנין למשחק חסר חשיבות בלאומית, המשטרה דרשה להפריד את האוהדים ליציעים נפרדים. בכדי להבטיח שאוהדים לא יגיעו בטעות ליציע הלא נכון, הדפיסו כרטיסים בצבעים שונים. גם אז עלו טענות מטופשות לאפרטהייד. איש אינו מונע מאוהדי סכנין ובית"ר להגיע לכל המגרשים חוץ מטדי ומדוחא. לכו למועדונים בליל שבת, תראו איך מסננים אתיופים בכניסה. זה אפרטהייד.

יהי זכרך ברוך, מארק טורנשיין

בשבוע שעבר הלך לעולמו מארק טורנשיין, מגדולי הכדורסלנים היהודים ששיחקו בישראל, מלך הסלים של הפועל ת"א בכל הזמנים. השחקנים הגבוהים בשנות ה־60 וה־70 היו תני כהן מינץ וגבי טייכנר (2.04 מ'). טורנשיין (1.97 מ') נחשב גבוה ושיחק עם הגב לסל. במהלך השנים הוא שיפר את הקליעה והפך למכונת סלים, מה שמכונה היום "סטרץ' 4".

הייתה לו תחושה מדהימה לאן הכדור עומד ליפול, וכך היה תופס עמדה ובדחיפה קטנה אוסף נקודות קלות בריבאונד התקפה, מצדיק את הכינוי שהביא איתו מאמריקה, "טוש" (תחת).

טורנשיין (מימין). מכונת סלים(צילום: ראובן שוורץ)

3,900 נקודות, שמקנות לו "רק" את המקום ה־40 ברשימת קלעי כל הזמנים, שוות היום לפחות 6,000. כי שיחקו אז רק 18 משחקים בעונה, בלי פלייאוף, וגם לא היו סלי שלוש נקודות וזרקו פחות עונשין. סל עם עבירה לא זיכה בזריקת עונשין בונוס. לא היו זריקות עונשין אחרי ארבע עבירות קבוצתיות, אלא רק בחמש הדקות האחרונות במשחק, ובתנאים האלה טורנשיין קלע 44 נקודות נגד הפועל ירושלים!

היה לי מזל להיות שותף לעונת השיא של הפועל ת"א ב־1968/69, בה זכינו באליפות ובגביע. באוסישקין בנו את המגרש הפתוח, שכוסה אחר כך בגג והפך לאולם. היכל הספורט ביד אליהו הושבת לצורך כיסוי בגג, ולכן התאמנו במגרש פתוח ב"גן תמר" ברחוב יפת ביפו. שיחקנו על משטח עץ מחורבן בבלומפילד, הכדור לא ממש קפץ, אבל זו הייתה הבעיה הקטנה.

משחק גביע אירופה נגד סטיאווה בוקרשט הופסק בגלל גשם. למחרת שוב ירד גשם. על־פי התקנון היה מותר לדחות משחק רק פעם אחת, אז כולם נכנסו למכוניות ונסעו לקיבוץ שפיים. 400 איש הצליחו להידחס לאולם הסגור היחיד שהיה באזור המרכז, לצפות בעמידה במשחק גביע אירופה. לא מזמן נקלעתי למקום וגיליתי את אותה רצפת PVC ודליפות מהתקרה.

לייבוביץ'. היו חברים טובים(צילום: ראובן שוורץ)

בשנים ההן היינו מתאמנים רק שלוש פעמים בשבוע. לא היו אימוני בוקר, לכן השחקנים האמריקאים היו מבלים עד שעה מאוחרת, קמים בצהריים ויורדים לחוף "שרתון". המלון עדיין עמד על תילו, ואת הסרט "מציצים", על שמו נקרא החוף כיום, צילמו ממש לידנו.

בבקרים היו טורנשיין ובארי ליבוביץ' שותים קפה בחוף עם סטיב צ'ובין ממכבי, ומאיר לנסקי - שהיה מראשי המאפיה האמריקאית, וניסה לקבל אזרחות בישראל כדי להימלט ממשפט באמריקה. בוקר אחד נפרד המאפיונר מהחברים, נכנס עם שומרי ראשו למכונית המפוארת ועלה לירושלים לדיון בבג"ץ. עתירתו נגד משרד הפנים נדחתה, מאז לא ראו אותו.

לנסקי הוסגר לארה"ב, טורנשיין נשאר בארץ ושיחק בנבחרת ישראל בשתי אליפויות אירופה (1969 ו־1971). בהפועל ת"א שיחק עד שיום אחד, ב־1977, איבד את ההכרה בבית ונמצא שוכב על הרצפה רק למחרת. הבדיקות לא העלו דבר, אבל מארק הפסיק לשחק וחזר לארה"ב.

באחד הברים בניו־יורק פגש ישראלי שהציע לו לנהל את עסקי הרהיטים האורתופדיים שלו בלוס־אנג'לס, שם חי בשכנות לשוקי ויינגרטן, חברו מהפועל ת"א שסיפורו שווה לפחות עמוד שלם. בשבוע שעבר נפטר בגיל 71 מארק טורנשיין, אדם נפלא ושחקן גדול, לאחר מחלה קשה. הותיר שתי בנות ואישה. יהי זכרו ברוך.