פוליטיקה וכסף? למה לא שולחים אסטרונאוטים לירח?

יותר מ-43 שנים עברו מאז האסטרונאוטים מאפולו 17 נחתו על הירח. מאז, פרט לחלליות לא מאוישות, ביניהן של פרויקט "לונה" הסובייטי שהופסק ב-1976, לא נשלח אף אדם לשם. בינתיים, הירח נזנח לטובת מאדים, ואת המשימות המאוישות אליו מחליפות גשושיות, רובוטים ורכבי חלל. יכול להיות שאנחנו כבר יודעים כל מה שאפשר לדעת על הירח?

"מבחינה מסוימת להגיע למאדים היום זה יותר קל מלהגיע לירח כשקנדי נתן את הנאום שלו", מסביר פרופסור עודד אהרונסון, ראש המרכז למדעים פלנטריים במכון ויצמן למדע. "אם לוקחים בחשבון באופן יחסי את האמצעים הטכנולוגיים, את הכלכלה שהייתה אז קטנה יותר ואת הנטל על החברה, אז היום קל יותר לנחות על מאדים מאשר אז היה לנחות על הירח".

פרופ' אהרונסון הוא מדען המשימה של עמותת SpaceIL שהוקמה בשנת 2011 ולוקחת חלק בתחרות עולמית של חברת "גוגל", שמתמרצת צוותים פרטיים (ולא לאומיים) לשלוח רובוט לירח, להנחית אותו ולשדר משם תמונה באיכות HD. "נוסף לאתגר הזה, לקחנו על עצמנו גם משימה מדעית שמהותה קשורה בהבנה טובה יותר של השדה המגנטי שמקיף את הירח", הוא אומר, "הקבוצה שלנו נמצאת בין הקבוצות המובילות, משום שכבר יש לנו חוזה שיגור עם חברה אמריקנית שמאושר על ידי 'גוגל', ואני צופה שבעוד שנתיים נוכל לשגר".

מה האינטרס של "גוגל" לתמרץ צוותים פרטיים ולהעניק למנצחים 20 מיליון דולר? פרופ' אהרונסון משיב: "הם רוצים להראות שיש זכות קיום גם לעמותות ולקבוצות פרטיות להגיע לחלל, ולא רק למעצמות הגדולות. הם רוצים לעשות משהו גדול וחשוב, ושיצא מזה דברים טובים. לא ברור מה יהיה הדבר הבא, אבל ברור שפני האנושות מועדים לחלל והם רוצים לזרז את הקדמה הזאת. המענק שהם מציעים הוא כמובן לא העניין עבורנו, כי העלות המוערכת של הפרויקט שלנו היא 50 מיליון דולר".

באז אולדרין, האיש השני על הירח, רוצה שנטוס למאדים(צילום: ישראל בן אלי, לע"מ)

את המשימות המאוישות לירח, שהופסקו כליל בשנת 1972, החליפו משימות שכוללות שימוש באמצעים רובוטיים - גשושיות ורכבי חלל. למשימות מהסוג הזה יש שני יתרונות משמעותיים: סיכון מופחת לפגיעה בחיי אדם, וכמובן תקציב נמוך משמעותית מזה של משימות מאוישות, שמכיל בתוכו גם אמצעים להחזקה בחיים - מזון, מים, חמצן וסביבה בטוחה עבור האסטרונאוטים.

יכול להיות שהיום הרובוטים עושים עבודה טובה יותר מזו של בני אדם?

"אני הייתי מאוד פעיל בכל הנושא של הפעלת ה'רוברים' שנחתו על מאדים, אז אני חושב שאני מבין די טוב מה היתרונות ומה המגבלות, ואין תשובה חד משמעית. זה תלוי מה רוצים להגשים במשימה. אם מדובר במדידות מאוד מדויקות, אז כן רובוטים עושים את העבודה בצורה טובה ונקודתית, אבל למשימות מאוישות יש תפקיד מרכזי וחשוב בתכנית העתידית של נאס"א ושאר הסוכנויות מכמה סיבות: כי אי אפשר להחליף את המוח האנושי בתהליך קבלת החלטות, לפחות לא כרגע. המוח האנושי יודע להגיב ולחקור אזורים חדשים בצורה חכמה ויעילה יותר. הסיבה השניה היא, שבסוף היום - מדענים מחויבים לציבור, לקהל הרחב - כי הם אלה שבסופו של דבר חותמים על הצ'ק. והציבור לא מצליח להתחבר למשימות רובוטיות כמו שהוא מתחבר למשימה מאוישת. החוויה האנושית מציתה את הדמיון, זה מאוד שונה לראות אדם צועד בפעם הראשונה במקום זר ורואה דברים חדשים, זה תמיד יותר מרגש מאשר כשרובוט עושה את זה. כשבן אדם עושה את זה, יותר קל לי ולך לדמיין שיום אחד אולי גם אנחנו נוכל להיות שם".

אין קשר למדע

פרופסור משנה חגי פרץ, מהמחלקה לפיזיקה בטכניון, מוסיף כי הסיבה המשמעותית ביותר להפסקתן של משימות מאוישות לירח - לא נוגעת לתחום המדעי. "אנחנו יודעים המון על הירח, אבל יש עוד הרבה יותר שאנחנו לא יודעים. מעולם לא בדקנו את החומרים בצד הרחוק יותר של הירח, למשל. הסיבה המרכזית לכך שהופסקו המשימות

 לדעתי, קשורה בעיקר לעניינים של פוליטיקה וכסף. בזמן המלחמה הקרה, ארצות-הברית הייתה מוכנה להשקיע את המשאבים להנחתת אדם על הירח - לא בהכרח מטעמים של מחקר, אלא כדי לקבל עליונות פוליטית על פני רוסיה ששיגרה את 'ספוטניק'".

פרופ' משנה פרץ מוסיף: "המשימות של אפולו נועדו כדי לגשר על הפער הזה, ומרגע שהאינטרס הפוליטי נעלם, אז חוזרים לאינטרסים מחקריים ושם הכסף הוא הרבה יותר קטן. גם ההתרסקות של הצ'לנג'ר הייתה טראומה עבור האמריקנים ותרמה לעצירה הזאת. אבל בעיניי, למשימות מאוישות יש יתרון משמעותי אחד: האימפקט של האירוע הזה ברמה החברתית והפסיכולוגית הוא עצום. הדור שאנחנו נולדנו בו, במקרה שלי זה כבר 5-6 שנים אחרי הנחיתה, אנחנו לא ראינו את זה בזמן אמת. אבל עבור הילדים ההם זו היתה מקפצה ואירוע משמעותי. זה הזניק את ארצות הברית מבחינה טכנולוגית וגרמה להרבה נערים להיכנס לתחום המדעי".

עד כמה הדיבור על הקמת מושבת חלל בירח הוא קונקרטי היום?

"זו תכנית שיש בה הרבה מאוד עיסוק מדעי, זה דבר שהוא אפשרי - אבל הכל זה שאלה של מחיר. זה כבר לא 'סתם להגיע לירח', יש כאן הרבה מאוד שאלות בצד הטכני וההנדסי. צריך להעביר לשם משאבים, להגן על האסטרונאוטים מפני קרינה קוסמית. בטווח הארוך אנחנו רוצים שיהיו שם בני אדם, שיחיו שם".

אז מה קודם? מאדים או מושבת חלל בירח?

"זו בסופו של דבר שאלה של תמונת ניצחון. אדם על הירח כבר ראינו, ומושבת חלל זה עסק שייקח עשרות שנים. התמונה של אדם צועד על מאדים בפעם הראשונה היא יותר חזקה מלראות כמה בניינים שבונים אותם במשך שנים. לראות אדם צועד על המאדים ואומר משפט שייזכר לנצח, שכמובן עשרות פרסומאים יחשבו על הדבר הנכון להגיד אז.

 אמנם מושבת חלל היא דבר מדהים שיקדם את האנושות ויש לה משמעות אדירה. אבל בסופו של דבר אלה שאלות של פוליטיקה וכסף, של אינטריגות בינלאומיות. אם ארצות-הברית תהיה במצב כלכלי טוב, ויכול להיות שעכשיו ההכרזות של סין על משימות מאוישות לירח בעתיד הקרוב יזרזו את האינטריגות האלה, אז אולי זה ייצור מעין מירוץ חלל חדש - וזה תמיד דבר טוב כי זה מזרים כסף לתחום ולמחקר".

איפה נמצאת ישראל בכל הסיפור הזה?

"ישראל היא מעצמת חלל בכל מה שקשור לשליחת לוויינים, אבל אנחנו כמעט ולא שולחים לוויני מחקר בכלל - רק לוויינים מסחריים או ביטחוניים. מה שכן, ישראלים תרמו למשימות בינלאומיות שונות. מבחינת המשימות המאוישות, אף אחד כאן אפילו לא מדבר על זה כי ההשקעה, המשאבים והעלות הכספית היא כל כך גדולה, ולנו יש משימות בטחוניות. אז אנחנו בעיקר תורמים למאמץ".