הרבה ממתקים בבת אחת או אחד בכל פעם: כמה מותר לתת לילדים?

חג פורים מוכר יותר בקרב ילדים כחג הממתקים. משלוחי המנות מביאים עמם אינספור הזדמנויות להגדיל את רמת הסוכר בדם באופן משמעותי. תזונה בלתי מאוזנת ובעיקר תזונה עשירה בסוכרים עלולה להביא גם נזקים לשיניים.

קיראו עוד בערוץ בריאות השן

כמה ממתקים מומלץ לתת לידים?(צילום: shutterstock)

ניתן לסווג את מחלת העששת לפי המיקום בו היא מופיעה על פני השן:

עששת חריצים - בשיניים טוחנות מוקד עששת יתפתח בעיקר על פני חריצי השן ובשלב מתקדם יותר נבחין במוקד עששתי על פני המשטח הלעיסי (צד השן הבא במגע עם השן ממול).

עששת משטחים חלקים - בילדים ובאוכלוסייה בעלת סיכון מוגבר לעששת למשל עקב תזונה עשירה בסוכרים נבחין לעיתים קרובות בעששת על פני משטחי השן החלקים, צדי השן הפונים ללחי או ללשון, בדרך כלל קרוב יותר לקו החניכיים.

בילדים צעירים – עששת זו נקראת "עששת הגיל הרך" או "עששת בקבוק" ואופיינית לילדים אשר נרדמים בעזרת בקבוק המכיל נוזל ממותק או תינוקות שנרדמים תוך כדי יניקה.

עששת שורשים - בקרב הסובלים מנסיגת חניכיים נחשף השורש ואז הסיכון לעששת באזור הקרוב לשורש השן עולה. סוג עששת זה אופייני בקרב אנשים מבוגרים.

עששת בין השיניים - אינטרפרוקסימאלית- מוקד עששת המתפתח בנקודת המגע בין שתי שיניים סמוכות, זהו אזור שיחסית קשה להגיע אליו בעת ניקוי השיניים, עששת זו ניתנת לאבחון על ידי ביצוע צילומי רנטגן משום שקשה עד בלתי אפשרי לזהותה בעין (וכאשר מזהים בעין המצב כבר חמור).

דרך נוספת לסווג את מחלת העששת היא על פי קצב ההתקדמות:

עששת נעצרת – מתארת תהליך שהתחיל ונעצר. ניתן לראות עדות לעששת בצורת חומר שן כהה וקשה. אך היא אינה פעילה.

עששת דוהרת - מתארת עששת שמתקדמת מהר, בו זמנית במספר משטחים. נהוג לצפות בעששת דוהרת בעיקר בקרב ילדים.

כמה פעמים ביום מותר לילדים לאכול ממתקים?

עלייה ברמת החומציות מובילה ליציאת מינרלים חיוניים משטח פני השן ולהיחלשות השן עד אשר נוצר מוקד עששת. תהליך זה נקרא דה - מינרליזציה. כיום רופאי השיניים ואנשי המקצוע ממליצים להשתדל ולרכז את צריכת הממתקים על פני פעם או פעמיים ביום מאשר לפזר צריכת ממתקים על פני מספר פעמים ביום.

המלצה זו נשענת על עקומת סטפן משנת 1944 (Stephane 1944). סטפן הראה כי תהליך הדה- מינרליזציה אינו תלוי בכמות הסוכר הנצרכת אלא בתדירות צריכת הסוכרים, כלומר במספר הפעמים שאנו צורכים סוכרים לאורך היום)

בשלב הבא, לאחר כחמש דקות נוספות, ניתן להבחין כי הגרף עולה מעל ערך ה-PH הקריטי, כלומר, מופסק תהליך יציאת המינרלים מהשן (עלייה מעל הקו האדום).

האזור שמתחת לערך הקריטי (מתחת הקו האדום) מציין את הזמן בו יצאו מינרלים מהשן, כפי שניתן לראות תהליך זה קורה בכל פעם שעולה רמת החומציות, כלומר בכל פעם שאנו נחשפים לסוכר.

דבר נוסף שסטפן הוכיח הוא שאין קשר לכמות הנצרכת וכי הגוף שלנו יתנהג באותו אופן בכל פעם שתתרחש חשיפה לסוכר, מכאן קל להבין את המלצת רופאי השיניים לרכז את הסוכרים למספר חשיפות קטן גם אם הדבר אומר יותר ממתקים בפעם אחת.

דבר מעניין נוסף הוא הגורמים המשפיעים על פרק הזמן בו מתרחש תהליך הדה - מינרליזציה. לגוף שלנו יש מנגנון הגנה טבעי והוא הרוק אך ישנם דברים שאנו יכולים לעשות על מנת לצמצם את זמן הדה- מינרליזציה (בתנאי שלא מעוניינים להפסיק לצרוך ממתקים) ככל האפשר. הדרך היעילה ביותר הידועה המוכרת כיום היא על ידי שימוש בפלואוריד.

פלואוריד הינו חומר אשר מצוי במים באופן טבעי בכמויות קטנות ובאופן מלאכותי במשחות השיניים, לפלואוריד תפקיד בחיזוק האמאייל ובהגברת העמידות בפני החומצה. פלואוריד הוכח כמסוגל לעכב את תהליך הדה- מינרליזציה. כיום ישנה המלצה גורפת להשתמש במשחות שיניים המכילות פלואוריד בריכוזים משתנים על פי גיל.

ישנן כיום מספר רב של משחות שיניים המכילות פלואוריד וחשוב לבחור במשחה אשר מכילה ריכוז פלואוריד אופטימאלי. כך למשל ההנחיות כיום לגבי ילדים מעל גיל 6 (ומבוגרים) היא לצרוך פלואוריד בריכוז של מעל 1000 ppm.

הכותב הוא רופא שיניים, מנהל מדעי קולגייט