חג השוויון / על משחק העונה
בדיוק בזמן שברחבי העולם ציינו את "יום השוויון", גם הכדורגל הישראלי הסתיים ללא הכרעה. משחק העונה בהחלט עמד בציפיות והיה בדמות השחקנים האחוריים, הקשוחים, הלוחמים, כמו המצטיין גל אלברמן. אורי קופר מסכם ערב מותח בטרנר ומחכה שמישהו ישבור את שוויון העונה הזו
ביום של משחק כה גדול, כה משמעותי, אוהדי כדורגל נוטים להתעלם מכל פיסת חדשות אחרת, כזו שלא קשורה לקבוצה שלהם או ליריבה. סביר להניח שאוהדי הפועל באר-שבע ומכבי ת"א התעסקו בכדורגל ופספסו בשעות שקדמו למשחק את הסיפור שהופיע בכל כלי התקשורת: היום, ה-20 במארס, חגגו בעולם את "יום השוויון", היום בו כמות שעות האור משתווה לשעות הלילה, יום חג במקומות שונים בעולם לאורך ההיסטוריה. גם לכדורגל הישראלי היה יום חג וגם הוא, איך לא, הסתיים בשוויון, ללא מנצחת. האמת, לא מפתיע.
שתי הקבוצות רצו לנצח, אף אחת לא הלכה אחורה בכוונה והסתפקה בנקודה בלי להילחם, אבל מראש היתה הרגשה ששתיהן גם יחיו בשלום עם חלוקת נקודות. זו לא אמירה בדיעבד אלא מה שרבים חזו, על המשחק היה רשום תיקו. בדרך כלל משחק ללא הכרעה הוא פחות מעניין, חסר סיפור, אבל הפעם זה היה תיקו נפלא ומעניין. כזה שהולך להמשיך את העונה באופן הכי צמוד שאפשר.
בתקופה האחרונה נכנס הביטוי "שובר שוויון" לשגרת הדיבור של אוהדי כדורגל. לא תמיד משתמשים בו בצורה נכונה, אבל הפעם כן היה שוויון אמיתי ושתי הקבוצות חיפשו את מי שישבור
גם לא ראינו יותר מדי פעולות שמוציאות "וואו" מהפה. לכן לא מפתיע ששני השחקנים הבולטים היו כאלה מעמדה אחורית יותר, גל אלברמן ואובידיו הובאן. אף אחד מהם לא הצליח לשבור את אותו שוויון מדובר, אבל אלברמן והובאן הם האחראים הראשיים לכך שהקבוצה שלהם יוצאת מהמשחק עם ראש מורם. אלברמן, המצטיין במשחק, חילץ אינסוף כדורים. פעמים רבות אלברמן נשאר לבד לפני ההגנה והוא עשה עבודה של שחקן וחצי. הובאן גם הבקיע שוויון בזמן ששחקנים לידו החמיצו וגם עשה עבודה טובה במרכז המגרש, כולל הכנסות כדורים חכמות, בעיקר במחצית הראשונה.
המשחק הזה היה בדמות אותם שחקנים: האחוריים, הקשוחים, הלוחמים. לא ראינו כדורגל מדויק, המסירות היו לעיתים חזקות מדי, הדריבלים לא מפתיעים מספיק, אבל היה יופי של ערב. המשחק מהיר, כזה שכמעט ולא היו בו עצירות ארוכות. העבודה על המגרש היתה אינטנסיבית באופן לא ברור עבור ליגת העל. והאגרסיביות, שגם אם היתה פה ושם מוגזמת, רק דירבנה עוד יותר את השחקנים. היה כיף, וטוב שיהיה עוד.
שני המאמנים עבדו בצורה שונה לאורך 90 דקות. פיטר בוס, שעלה בהרכב התקפי מאוד ועדיין הצליח לא לאבד את השליטה במגרש, שמר על אותו קו כל הזמן. אותה דרך, אותו מערך. ברק בכר, לעומת זאת, ניסה כל הזמן להזיז, לשנות. בשינוי הראשון, שהגיע במכוון רק כמה דקות אחרי הפתיחה, מאור בוזגלו עבר לשחק מאחורי החלוצים. כשבוזגלו קיבל את הכדור שחקנים אחרים הצטרפו לברדה וגדיר ויצרו עומס על קו ההגנה של מכבי. זה עבד יפה בשער השוויון אחרי מסירה נפלאה של בוזגלו.
בכר המשיך לשחק שח-מט עם עצמו. שינה שיטות, החליף מיקומים של שחקנים, אבל במחצית השנייה השליטה היתה של מכבי ובוס יכול להיות מאוד מרוצה, בעיקר במחשבה קדימה. צהובים רבים חששו שעם מרכז מגרש שכולל רק את אלברמן ומדוניאנין (שהיה לא מדויק הפעם) מכבי תתקשה מול יריבה חזקה, אבל האלופה הוכיחה שהיא יכולה להמשיך לשחק בדרך ההתקפית הזו עד סוף העונה.
יום השוויון, אם לא ידעתם, הוא גם היום שפותח רשמית את האביב. ככה זה בעולם ממוחשב וממוספר, מציינים כל התחלה חדשה, כולל חילופי עונות. בכדורגל, לפחות, אנחנו עדיין באותה עונה ונדמה שהיא תישאר צמודה עד הסוף. הקבוצות ירוצו כתף אל כתף. יצבטו אחת את השנייה, ימשכו בחולצה, בדיוק כמו שהיה הערב. עד שיבוא מישהו וישבור את השוויון.
לפנייה לכתב/ת 
