"וירג'יניה וולף קראה לי לכתוב"

בין תערוכות מצליחות להצגה בביאנלות, רונית רפ, מעצבת קרמית בוגרת בצלאל, הרגישה שמשהו חסר בחייה. גיל 40 נחת עליה ביום אחד. "הבנתי שחייתי את החיים שלי 'בינתיים'. ואז התחיל משבר שהתפשט מהתחום המקצועי לכל פינה אחרת בחיי", היא מספרת. "מצאתי את עצמי נשואה עם שלושה ילדים והורים מבוגרים. שניהם ניצולי שואה וילדו אותי בגיל מבוגר יחסית". היא מעידה כי מתוך המשבר הגיעה הכתיבה.

"גבולות", ספרה הראשון (הוצאת "עם עובד"), הוא רומן שבמרכזו פיצול קולי - בחלקו הראשון אנו מתוודעים להילה, אישה נשואה שמוצאת עצמה, באמצע החיים, בורחת לעולם שולי, לאמנות ולרומן שיוציא אותה משיווי משקל. החלק השני מסופר דרך עיניו וקולו של מיכאל שנמצא בתהליכי גירושים. הוא רופא שיניים שעושה את דרכו בין מרפאות בתוך ומחוץ לקו הירוק, ולבסוף חייהם של השניים נכרכים זה בזה באופן מפתיע.

רפ מפגינה רוגע וכנות כשהיא נשאלת לגבי הכתיבה בחייה. "כתבתי גם כילדה, היא אומרת, ב'דבר לילדים', למשל". כאישה בוגרת חשבתי שהכתיבה תעזור לי בתוך המחסום האמנותי של הקרמיקה. ופתאום זה נהיה הדבר האמיתי". היא החליטה ללמוד תואר שני בספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון, ועזבה את הסטודיו והקרמיקה. "פתחתי שוב את 'חדר משלך' של וירג'יניה וולף, ומצאתי עצמי נמשכת לקריאה שלה לנשים להפסיק לרקום ולהתחיל להביע את עצמן. זה היה שם במיוחד בשבילי. הרגשתי שעד אז רקמתי".

באיזו צורה הכתיבה עזרה לך?

"הכתיבה עזרה לי למצוא את הקול שלי. זה היה מאוד עוצמתי, תחושה של צעקה שיוצאת מהגרון. על הרומן עבדתי אחרי הלימודים כשלוש שנים. זה כל הזמן היה שם ברקע. הכתיבה היתה הצלה. הרגשתי שחזרתי הביתה".

רפ. מסע אישי ויצירתי(צילום: אופיר בן נתן)

איך בחרת את שם הספר?

"'גבולות' היה שם זמני הרבה זמן. יש בספר עיסוק מתמיד במונח הזה בשלל אופנים: מיכאל, אחד מגיבורי הספר, חוצה גבולות פיזיים עם נסיעתו לעבודה בשומרון. במקביל, הוא חשוד בהכאה של בנו. ברומן, הגבולות נבדקים ומיטשטשים כל הזמן. הילה, למשל, בודקת את גבולות של הנאמנות שלה למיקי, בעלה". 

נושא שחוזר בספר היא הדרך בה החיים הנוחים עלולים להסתבך באופן מפתיע. מה הביא אותך לנושא הזה?

"בדיקת גבולות היא הזדמנות לעשות שינוי, להתבונן במציאות, בחולשות, באמת פנימית. לא לכל המשמעויות הייתי מודעת. נושא הגבולות הפיזיים עניין אותי. אני מלמדת קריקמיקה ואחי הוא צייר. זה קיים אצלנו מתוך האמנות. בלא מעט שפות, גבול הוא שם נרדף לאמנות וציור. בציור יש הרבה עיסוק בתיחום - זה בא לידי ביטוי ברמת הייצוג, בגבולות משטח העבודה, למשל". 

מהו המקום שאת חולמת לכתוב בו?

"כל מקום שיגרום לי לכתוב בצורה חופשית. אני יוצאת לטייל הרבה, זה עוזר".

על איזה ספר ילדים גדלת?

"'החמישייה הסודית' ו'השביעייה הסודית' של אניד בלייטון. גדלתי באשקלון והייתי סוג של בת יחידה. האחים כבר לא היו בבית. אז אולי מתוך החוסר, עניין החבורה נורא הרשים אותי ויצא שכתבתי על תעלומות".

"גבולות". דרכים צדדיות לחיים

איזה ספר פרוזה השפיע עלייך במיוחד?

"כשהתחלתי לכתוב חיפשתי אימהות ספרותיות שיובילו אותי, ואז תורגם 'בריחה' של אליס מונרו, והוא נורא הרשים אותי. בכל פעם שאני

 במצוקת כתיבה, אני פותחת ספר של מונרו".

יש לך איחולים לספרות הישראלית?

"שתימכר. שתהיה משובחת, שתעורר עניין והנאה, חלק ממרקם החיים של כולם, שלא תצטדק ולא תתחנף ושתאפשר לאנשים לראות את חייהם כאן בארץ דרך מילים וסיפורים".

מאיזה סופר היית שמחה לשמוע דעה על כתב היד הבא שלך?

"הייתי שמחה לשמוע את דעתם של חיים באר, שמעון אדף ואתגר קרת. וגם את של יובל שמעוני כמובן".

יש לך מסר לקוראים?

"שלא יירתעו מכותבים לא מוכרים ויסתקרנו לגבי כתיבה שנעשית כאן בארץ, לידם. המסר הזה נועד גם לי, כקוראת".