הצעקה השקטה של ירונה כספי: חדש על המגש

פסנתר באפלה

"הכל או כלום" הוא שירה הראשון של ויולט לוקץ', מתוך אלבום הבכורה שבדרך. על ההפקה המוזיקלית אמון טל פורר, שיצא עם הפסנתרנית-היוצרת הצעירה למסע למחוזות בלדות הפופ העוצמתיות ועתירות הקלידים.

הסינגל הבכור, שנעטף גם בקליפ מסוגנן בו מרחפים גם שני רקדנים בין הצלילים, מרפרר גבוה גבוה – אל האדל, הקולדפליי הקצביים פחות ובמידה רבה אל "Let Her Go" של פסנג'ר שמבצבץ בין השורות. מעל הכל, זהו צבע קולה המעניין של לוקץ' שעושה את כל ההבדל.

לוקץ', שגדלה בבאקו באזרבייג'ן, החלה לנגן על פסנתר כבר בגיל חמש. משם המשיכה לימודי הלחנה, שירה ועיבוד ברימון אצל יהודה עדר, וכעת היא עומלת במרץ על האלבום החדש שינחת בחודשים הקרובים. נשמע שיש למה לצפות.

חוכמת המים

ירונה כספי, מהקולות היחודיים ברוק הנשי המקומי, ממשיכה ליצור על כנפי משוררים. אם באלבומה האחרון "מאפיה של אישה אחת" נתנה להם המוזיקאית עיבודים אלקטרוניים, בחדש שינחת בקרוב, "דדלוס ציפור" שמו, היא הולכת דווקא על עיבודים אקוסטיים-קלאסיים ומרובי כלים.

ב"המים נבונים מאיתנו", השיר הראשון מתוכו, אלו הקלידים המרפרפים ושמחת חליל הצד שעושים את כל ההבדל. בעיבודה הייחודי של כספי, הופך השיר התורכי במקור, שכתב פאזיל חוסנו דג'לרד'ה ותורגם על ידי שלמה אביו, לנעימה עולצת עם נימה צינית קלה, שעולה משירתה המתריסה. האלבום כולו, עודכנו מראש, ירחק ממסורת הרוקנ'רול העצבני האופייני לכספי. זו הלכה הפעם על צעקה שקטה, כשהפרקשנס, הקונטרבס, הפסנתר וכלי המיתר והנשיפה תופסים את מרכז הבמה.

השאלה הגדולה

רחל ירון רק בת 21, אבל כבר מאחוריה א.פי ולפניה אלבום מלא, עליו עבדה עם המורה הרוחני, ולגיטרה, עמית ארז. ירון נחשבה למעין בת טיפוחיו של ארז, שהפיק עבורה את האלבום וגם הפגיש אותה עם שמות שהוא אוהב לעבוד איתם במיוחד, ביניהם יעל שפירא, אור בהיר, יואב בריל, שחר חזיזה והדר גרין.

האלבום, ממנו אפשר להאזין כעת לסינגל "הזדמנות אחרונה", נכתב בעקבות תהליך של חזרה בשאלה שעברה המוזיקאית לפני מספר שנים. כמצופה מי שנחשפה לעולם חדש לחלוטין, רוב תכניו מוקדשים לנושא זה. מי שמעוניין לחזות ברחל בלייב יוכל לעשות זאת ב-18 באפריל בעשן הזמן בבאר שבע.

ממתק גיטרות של ממש

גם אם אושיק ניזרי לא היה מונה בפנינו את סך השפעותיו המוזיקליות, לא היה קשה לאתר אותן. המוזיקאי (שהוא גם מרצה ומפיק), שמשיק בימים אלה את אלבומו "אהבה מטווח אפס", נע באזורים המוזיקליים של מאסיב אטאק, ברי סחרוף ורדיוהד, וככזה ניכר כי העשור המוזיקלי האהוב עליו הוא הניינטיז.

יש לו קול עמוק ומנעד מעדות העמיר לב, והגשת רוק גברית ומחוספסת שכבר קשה למצוא היום, אלא אם כן קוראים לך מארק לאנגן. ניזרי מצליח לשלב טקטס ולחן מצוינים עם הפקה עוצמתית ומדובר בממתק גיטרות של ממש, בעידן שכבר זועק לכאלו. 

הים הוא גבוה

"ים גבוה" של מוטי עמיר הוא שיר ראשון מתוך אלבום שהפיק עבורו אור בהיר. "זהו שיר על המתנה והתבוננות", מספר יוצרו, כש"כולם מחכים, לפעמים חיים שלמים, לסימן, למשהו לאחוז בו ולהישען עליו". ובכן, זה די נכון. לפי האגדה, מדובר בשיר שכתב את עצמו - ועוד על צ'רנגו, נו לס.

הקול העדין והצלול של מוטי מקבל גוון תפילתי ככל שנכנסים לעומק השיר, ועוזרת לו בך לא מעט שירת הרקע המקסימה של האחיות ג'משיד המקסימות. לירית ומוזיקלית לא מדובר על מוזיקה מורכבת מדי, אבל זה בהחלט פולק ישראלי ראוי.