לא בטוח שזה יהיה הגמר / טור

הולמן יותר אגרסיבי וטכני מהנדריקס, וממש שינה לירושלים את המשחק. נכון שקשה לשלב אותו יחד עם ליאור אליהו באותו הרכב, כי שניהם חיים על אותה משבצת, אבל הוא יכול להיות פקטור שובר שוויון בגמר. מה שלא בטוח זה אם שתי הקבוצות ייפגשו בגמר. יש לי תחושה שאחת מהן לא תהיה שם. כי למכבי פשוט חסר כישרון, וירושלים יוצאת מפוקוס מול אגרסיביות.

לזכותו של ז'אן טבק, אוסף השחקנים המוגבלים שלו ניסו אתמול לשחק ביחד. כשכל שחקן מקריב ארבע עבירות בחוכמה, שום קבוצה לא יכולה לקלוע יותר מ־60 נקודות. אני מרחם על מאמן שתלוי בהחלטות של אי. ג'יי רולנד. למזלו של פרנקו לירושלים יש את יותם הלפרין, שלקח את המשחק על עצמו כששחקנים סביבו לקו בהלם קל. כל הכבוד.

טבק הבין שרק משחק אגרסיבי ישאיר אותו במשחק, ולכן סובב רוטציה של עשרה שחקנים. רואים שדראגן בנדר זורק לסל שעות, יתכן שזה מצא חן בעיני מיץ' קופצ'אק, הג'נרל־מנג'ר של הלייקרס, אבל שחקן בגובה 2.12 מ' חייב לדעת לשחק בפנים כששומר עליו שחקן שנמוך ממנו בראש.

ההפעלה של ליאור אליהו בפנים, לנצל את המיס־מאץ' על פניני ולנדסברג, עבד מצוין עד גבול מסוים. כשמגזימים עם הבדיחה, היא מפסיקה להצחיק. ירושלים חיה ממשחק ריצה, ובשביל לרוץ צריך כדור. אמנם הולמן שיפר את המצב, אבל הזנחה של הגארדים בריבאונד הגנה (12 כדורים חוזרים בהתקפה למכבי) נתנה להם נקודות קלות מתחת לסל, ולא איפשרה לירושלים לצאת למתפרצות. העלאת הכדור בכדרור היא מגיפה שקשה להדבירה. עכשיו יש זמן לשפר.