הצד השוביניסטי של פורים
פורים הוא אחד החגים הנפלאים שלנו, אבל התחפושות שלנו מבטאות את הערכים הפטריארכליים של החברה. מסקנות מצפייה מגדרית בעדלאידע והמלצות לשנה הבאה
פורים הוא חג הדימויים. הזמן הזה בשנה שבו אנו לובשים דמות שהיא מסר שלנו אל העולם. החצנה של רעיון פנימי, של תשוקות, מאוויים או חלומות. היהדות זיכתה אותנו באחד החגים הכיפיים והשמחים יותר שיש. כזה שמאפשר לנו לשחרר את המעצורים ולבטא חלקים מוסתרים בנו.
עוד בערוץ הדעות:
נחוצה תגובה מעצבת מהות ולא יחצ"נות
נדרשות הוראות פתיחה ביוזמה מדינית
כשראש הממשלה רעב למשאב הטבע שלנו
עם זאת, התחפושות שאנו לובשים מבטאות גם דברים שאינם קשורים לחג. הן משמשות כמראה למציאות שלנו. ובעודי עומד בעדלאידע בעיר מגוריי, הבנתי שהן הפכו את פורים לחג ההטיות המגדריות. הזמן הזה בשנה שבו יוצאות החוצה התפיסות שהושרשו בנו כה עמוק, עד שאנו לא שמים לב למשמעות של התחפושות שלנו לעולם השוויוני שהיינו רוצים לחיות בו. הן מחצינות את הדרך שבה אנחנו תופסים את היחסים בין המינים, ומבטאות את מקומו של הגבר ביחס לאישה כעדיף עליה. התחפושות הללו מבטאות את התפיסות הפטריארכליות המושרשות בנו, ואף מייצרות היזון חוזר שבמסגרתו הן משמרות את התפיסות ומקבעות אותן.
פורים הוא חג הגיבורים, הזמן הזה בשנה שבו אנו עומדים מול ארון מלא בדמויות גבריות נערצות, אך ריק מגיבורות. ילדים שואפים להתחפש, למשל, לגיבורי על. לספיידרמן, סופרמן או איירון מן. בנות מעטות מצליחות למצוא גיבורות להתחפש אליהן. השנה עלה קרנה של וונדר-וומן בזכות גל גדות, ואנו רואים לא מעט אלזות, אנות ואפילו נסיכות לוחמות. אבל כמו במציאות, גם בארון התחפושות ישנו חוסר בכוח נשי. גיבורים גבריים, עם זאת, יש למכביר.
תופעה זו מצביעה על החוסר של גיבורות נשיות בתרבות, שמביאה גברים כדמויות ראשיות בסיפורים עוד מגיל הגן. תזכרו שהסיפור הקלאסי הוא האביר שמציל את הנסיכה, והתבנית הזו נמשכת תרבותית הלאה עד לסופרמן שמציל את לואיס ליין.
פורים הוא חג של מורשת, הזמן הזה בשנה שבו אנו יכולים לתת כבוד לדמויות שהשפיעו על המציאות שבה אנו חיים. אך כמו ארון הגיבורים, גם ארון הדמויות ההיסטוריות הנשיות דליל. זה משקף את המציאות שלנו, שלא מאפשרת לנשים לצעוד אל קדמת הבמה של ההיסטוריה. בחנו את עצמכם ושאלו לכמה גברים שהם דמויות היסטוריות בולטות תוכלו להתחפש כדי שאנשים יבינו את התחפושת, ולכמה נשים. המרחק הוא עצום.
מקבע את המהלך
דמויות ציבוריות נשיות שכן ראיתי השנה תחפושות שלהן הציגו נשים בצורה מגחיכה. למשל, תחפושות של מירי רגב הלועגות לדמותה הציבורית בדרך יצירתית. זה רק מקבע את המהלך החשיבתי שנועד לגמד נשים מנהיגות, ולהפוך אותן ללא-רלוונטיות. כך אנחנו מגיעים למצב שבו הייצוג שלנו בכנסת, ברשויות המקומיות ובהנהגת חברות עסקיות הוא זניח עד מביש.
תחפושות הפורים מבטאות במקרים רבים גם את הצורך של האישה להשתמש במיניותה, ככלי מרכזי לייצר בה עניין וערך. גבר שמתחפש לרופא לא צריך להדגיש את המיניות שלו. אבל לבנות כבר לא מספיק להתחפש לרופאה, חיילת או טייסת. כבר מגיל מוקדם הבנות בוחרות להתחפש לרופאה סקסית (עם מיני קצרצר), לחיילת סקסית (עם מחשוף עמוק) או לטייסת סקסית (באיפור מוגזם). אפילו גיבורות העל נאלצות לחשוף את גופן, כי גבורתן לא מספקת. זה מבטא מסר פטריארכלי האומר כי אישה היא דבר ראשון כלי מיני. מיניותה היא מהותה. ולא משנה מה תבחר לעשות, ממיטה היא באה ולמיטה היא תשוב.
פורים הוא חג של חילופי תפקידים. החג שבו בנים יכולים להתחפש לבנות ולהיפך. עם זאת, נדיר יותר למצוא בנים בגיל הגן שמתחפשים לדמויות נשיות, מאשר בנות המתחפשות לדמויות גבריות. זה מבטא את התפיסה שגבר המאמץ תכונות נשיות הוא פחות גבר - אך אישה המאמצת תכונות גבריות היא חזקה יותר. התפיסה שקובעת שערכו של הגבר גבוה מערכה של האישה.
בגיל התיכון ניתן למצוא נערים המתחפשים לדמויות נשיות, אך מדובר בתחפושות המחצינות מיניות בצורה בוטה או אפילו מקצועית (תחפושת הזונה שהופכת משנה לשנה פופולרית יותר). הן מלעיגות את הנשים ומדגישות עבור הסביבה שהגוף של האישה הוא כל מה שמעניין בה.
מובן שגם ההיררכיה המגדרית במקצועות השונים מבוטאת באמצעות התחפושות. בן יהיה טייס, ובת דיילת. הנער יהיה רופא והנערה אחות. הגבר יהיה ספורטאי והאישה מעודדת. כל הנשים, כמובן, מחצינות את מיניותן, והגברים לא צריכים. הרי הם אנשי מקצוע רציניים והלגיטימציה שלהם מגיעה מעצם גבריותם. זה משקף לנו את החלומות שלנו. זה מראה לנו למה שואפים הילדים, ולמה החברה מצפה מהם ומה היא מכתיבה להם. ילד יכול לחלום להיות מנהל, אבל אסור שחלומה של ילדה יוגבל בלהיות מזכירה.
אז מה עושים?
אני בחרתי השנה להעביר לילדים שלי מסר שוויוני, והתחפשתי לדמות היסטורית נשית שאנשים יזהו. לבשתי על עצמי את דמותה של ראשת הממשלה הראשונה - גולדה מאיר. נעזוב בצד את היחס לאישה עצמה ולפועלה. זהו מהלך שנועד להעביר מסר: שלנשים יש מקום בהיסטוריה שלנו. שיש לנו גיבורות נשים. שהדמות הנשית עומדת בפני עצמה.
אז לשנה הבאה, חברותיי וחבריי ההורים, בואו נחשוב על דרכים יצירתיות לתת לפורים גם גוון שוויוני יותר ושוביניסטי פחות. ולנשות ולאנשי מערכת החינוך אמליץ להשתמש באינפלציית תחפושות האלזה ואנה, כדי לייצר שיח על ערכים של שוויון מגדרי.
אני הייתי רוצה ששני בניי ושאר ילדי ישראל יגדלו בעולם שוויוני יותר. מקום שבו מעמד האישה והגבר אחד הוא. אני בטוח שאני לא לבד.
זאב ינאי הוא יועץ תקשורת
לפנייה לכתב/ת 
