משחקת במושבה: סיפורה ההיסטורי של רעננה
הראשונה ששיחקה באירופה, המסע באניה להולנד ולמה זכתה לכינוי "קוטלת העולות"? אבינעם פורת חוגג 78 שנים להיווסדה של ההפתעה הגדולה בליגת העל
בקרוב ימלאו 78 שנים להפועל רעננה. קבוצת הבוגרים בהדרכת חיים סילבס שגם הוא מצליח לחוות את עונתו הגדולה בקריירה כמאמן, שהעפילה לפלייאוף העליון כבר הבטיחה את ההישג הטוב ביותר בתולדות הפועל רעננה. בדיוק אותו דבר בקבוצת הנוער של המאמן דודו אברהם - המיקום הגבוה ביותר מאז נוסד המועדון. עושה רושם שרעננה בונה את עצמה לעתיד גם למקרה של נפילה בשלב זה או אחריו, כדי שתוכל להמשיך כרגיל עם העתודה המשובחת שלה.
לא תמיד זה היה כך. כפי שהעיר התפתחה רק בשנות ה-70 ועד אז נחשבה כנחותה בערי השרון, כך הפועל רעננה הייתה הפחות מוצלחת באזור. בעוד הפועל כפר-סבא היא חברה לגטימית בליגה הבכירה, עם הפסקות פה ושם, מכבי והפועל הרצליה התבססו גם הן במקומות טובים (מכבי הרצליה הייתה זמן רב בליגת העל), רעננה דרכה במקום. היא אפילו לא חלמה על ליגת העל, ובשיא השפל גם נשרה לליגה ג'. ב-1995 התחילה את החזרה למעלה, מליגה ג' עד הלאומית.
הראשונה שהייתה באירופה
כיליד רעננה, שהייתה בשנות ה-50 מושבה מנומנמת עם 12 אלף תושבים, אני אפילו זוכר את היום שבו הסתיימה הקמת המגרש "החדש" בשיכון הוותיקים פינת רחוב היובל. מאחר והתגוררנו מרחק שני בתים מהמגרש, עמדתי אז כילד נרגש על חומת המגרש שגבלה עם ביתם של משה-לב דוידזון ורעייתו מרים. בניהם של שאול, אחיה של מרים, הגיעו בקביעות מהשיכון בהם התגוררו להתארח אצלם "ליד האצטדיון". לאחד הילדים קראו אשר. כיום זהו אשר אלון, שמכהן כבעלים ויו"ר המועדון. אחרי סיפור ההצלחה של הפועל רעננה בשנים האחרונות חבר לאלון דמיאן רויטמן ויחדיו החלו להטיס את הקבוצה כלפי מעלה.
בשנים ההן, תרומתה של הפועל רעננה לכדורגל הישראלי הייתה שני קיבוצניקים שהתחילו אצלה והמשיכו הלאה.אחד מהם, חבר ניר-אליהו, שלמה (צחי) נהרי עבר להפועל פ"ת, היה שותף ל-5 האליפויות הרצופות בסוף שנות ה-50' ותחילת ה-60. השני היה ארנון רוקמן, שנאלץ לעזוב בגלל בחירתו ללכת להגשמה עם תנועת הנוער שבה היה חבר והתקקבל לאחד מקיבוצי העמק. הוא עבר להפועל עפולה, אחר-כך התקדם להפועל חיפה ולנבחרת ישראל. דווקא בנו רונן, חלוץ מהיר בליגת העל בשנות ה-80 וה-90, וכיום מדריך נסיעות נחשב, חזר להתגורר ברעננה.
באותם ימים, אבי יצחק רפפורט ז"ל, שהיה פקיד המברקה המקומית, שימש ככתב העתון הפופולארי בזמנו "חדשות הספורט", ובזכות התוצאות השוטפות אותן קיבל ממשה קשטן המיתולוגי מהמערכת בת"א, הוא הצליח לעדכן את אנשי רעננה לגבי מיקומם המדוייק בטבלת הליגה. מבחינת המושבה, בתקופה ההיא רעננה ניסתה לפתות תושבים מהכרך התל-אביבי להשתכן ברעננה ולהציע להם פיתוי: "פיאט 600" לכל מי שירכוש דירה. כך הוקם שיכון הפיאטים המפורסם.
רעננה התבלטה בשנות ה-60 בתואר נוסף: "שגרירת ישראל". בעוד רוב הקבוצות, למעט הנבחרת וקבוצות הצמרת נותרו בארץ, הפועל רעננה יצאה באניה במסע שארך 4 ימים להולנד "הרחוקה". התקשורת פירטה את הפלא הרענני - קבוצת ליגת המשנה שמגיעה לאירופה. רעננה יצאה מדי קיץ, תופעה חריגה בעת ההיא. היה זה בזכות מזכיר המועדון דאז, מרטין דרוקר, שהגה גם את חילופי המשלחות בין ישראל וגרמניה.
"קוטלת העולות"
אחרי שנודעה בתחילת המילניום כ"קוטלת העולות", כשחיסלה במחזור האחרון של כל עונה בלאומית את סיכויי העלייה של הפועל ירושלים, קרית-שמונה וכפר-סבא. רעננה עצמה פרצה את "תקרת הזכוכית" ב-2009 בהדרכת אלי כהן החיפאי, אך חזרה בסיום אותה עונה ללאומית. ב-2013, מנחם קורצקי, שקיבל קבוצה כמעט חסרת סיכוי, הוביל אותה לסיומת נפלאה שהסתיימה שוב בליגת העל. מאז, רעננה חברה קבועה בה, למרות שהיא נאלצת לארח בנתניה, סיפור שיש להתייחס אליו באופן נפרד. בשנתיים שקדמו היה טוני ווקאמה הניגרי כוכב הקבוצה, עד שאלונה ברקת רכשה אותו הקיץ להפועל באר-שבע.
רעננה הראתה כמה היא חזקה גם בלי ווקאמה. צוות השחקנים המלוכד ונטול גינוני הכוכבות, הציג תיאום קבוצתי למופת שהפך אותם למוקש עבור כל קבוצה. ההישג הגדול ביותר שלה העונה, ובהתאם לכך הגדול בהיסטוריה של המועדון ה-1:2 העונה על מכבי ת"א בבלומפילד. גם ה-0:3 על מכבי חיפה. וכמובן שתי תוצאות תיקו מול המוליכה, הפועל באר-שבע, ראויים לציון. כלומר, רעננה משפיעה גם על הצמרת. כמו העיר רעננה שגדלה ותפחה ל-70 אלף תושבים, כך גדלה ההצלחה של קבוצת הכדורגל. כיום היא לא הכושלת באזור השרון, אלא המלכה שלו.
סגל השחקנים של רעננה לא יקר, אך כולם לא במפתיע, שואפים לעשות את קפיצת המדרגה המקצועית ולשפר גם את חוזיהם. את מקומו של ווקאמה כמוביל, ממלאים העונה שני הזרים מזמביה - המגן, עמנואל אמבולה והחלוץ המהיר אוואנס קנגוואה. יובל שבתאי, שהגיע לרעננה כשחקן ליגה סביר, השתפר בצורה קיצונית ובעונה הבאה אמור להצטרף לבאר-שבע.
ומה לעשות, הצד הרע של רעננה נותר המתקן. אצטדיון "קרני" ההוא בשיכון הוותיקים - פינת היובל, שהוקם לפני יותר מ-60 שנה, עדיין מהווה את מגרש האימונים. העובדה שהיא נאלצת לשחק בנתניה, מרחק יותר מ-20 ק"מ, מונעת ממאות בני נוער ללוות ולעודד את הקבוצה. אם אכן הנס יקרה, ויוקם אצטדיון בעיר, רעננה תוכל להפוך דיירת קבועה בצמרת.
אל תטעו בכוונות של הקבוצה הצנועה. למרות שהבטיחה את המיקום הגבוה בתולדותיה, היא מתיימרת למרר חיי כל יריבה עד סוף העונה. לא להיות שטיח. באר-שבע ומכבי חיפה כבר שילמו מחיר.
לפנייה לכתב/ת 
