"בְּנֵי שָׁקֵט עַכְשָׁו בְּבֶטֶן אִמּוֹ": מאת אלמוג בהר

בְּנֵי שָׁקֵט עַכְשָׁו בְּבֶטֶן אִמּוֹ. הַאִם מוֹנֶה

הוּא בְּאֶצְבָּעוֹת זְעִירוֹת חֲסָדִים שֶׁהִרְעִיף עָלָיו יוֹמוֹ,

הַאִם מֵכִין הוּא שְׁרִירָיו לְמַאֲמַצֵּי יוֹם מָחָר

כְּשֶׁיָּגִיחַ מִתּוֹךְ עוֹלָמוֹ? יָשֵׁן הוּא בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ

שֶׁל אִשְׁתִּי, שְׂפָתָיו נוֹשְׁקוֹת מַיִם, עֵינָיו מְמַצְמְצוֹת

מִתּוֹךְ חֲלוֹם, טַבּוּרוֹ פָּתוּחַ אֶל קֶצֶב פְּעִימוֹתֶיהָ.

לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהֵם מַחְלִיפִים בֵּינֵיהֶם בְּסוֹד

חֲלוֹמוֹת שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִתְגַּלּוּ לִי. אֲבָל בַּבְּקָרִים

שׁוֹכַחַת אִשְׁתִּי חֲלוֹמוֹת בְּנֵנוּ שֶׁחָלְמָה, וְהוּא כָּל

גּוּפוֹ מִתְכּוֹנֵן לִשְׁכֹּחַ בְּאִבְחַת רֶגַע אֶחָד כָּל זִכְרוֹנוֹת

תְּעָלוֹת הָרֶחֶם שֶׁצָּבַר, כְּשֶׁיָּצִיצוּ פָּנָיו וְיַבִּיטוּ

בִּפְנֵי הַמְיַלֶּדֶת וּבְפָנַי. אֲנִי יָשֵׁן לְצַד אִשְׁתִּי,

בּוֹדֵד בְּבִטְנִי הָרֵיקָה, מְנַסֶּה לְהַאֲזִין בַּסֵּתֶר לַחֲלוֹמוֹת

בִּטְנָהּ, מְנַסֶּה גַּם אֲנִי לִמְנוֹת בָּאֶצְבָּעוֹת חֲסָדִים

שֶׁמַּרְעִיף עָלַי יוֹמִי, מְנַסֶּה לְהָכִין עַצְמִי לְיוֹם

מָחָר, כְּשֶׁיָּגִיחַ לְפֶתַע הוּא אֶל תּוֹךְ עוֹלָמִי.

בבוקר

וְאִם הָיִיתִי כְּמוֹ הָעֵץ הַהוּא

שֶׁשָּׁרָשָׁיו כְּבָר שָׁכְחוּ אֶת צַמַּרְתּוֹ

וַעֲנָפָיו מִסְתַּתְּרִים

וְעוֹלָמוֹ שִׁבְרֵי עָלִים וְזִכָּרוֹן קָדוּם

שֶׁל רְטִיבוּת רְגָבִים, שֶׁל זֶרַע,

אוּלַי גַּם שֶׁל יָדִי שֶׁטָּמְנָה אוֹתוֹ שָׁם

בְּבִטָּחוֹן שֶׁשּׁוּב לֹא שָׁב אֶל מַעֲשַׂי

גַּם לֹא בַּפְּעֻלָּה הַקְּטַנָּה

שֶׁל פְּקִיחַת הָעֵינַיִם בַּבֹּקֶר

אוֹ בְּמַעֲשֵׂה הָאַהֲבָה.

*

בקורדובה

בְּקוֹרְדוֹבָה, בְּמִסְעֶדֶת הַחוּדֶרִיָּה,

מַצִּיגִים בְּשַׂר רַגְלֵי חֲזִיר לְזֵכֶר הַמְגֹרָשִׁים,

וְלֹא הַרְחֵק, בַּגְּלִידָה עַל שֵׁם יְהוּדָה הַלֵּוִי,

מְרַכְּכִים גַּעְגּוּעִים חַמִּים בִּקְרִירוּת אִיטַלְקִית.

כַּמָּה סִמְטָאוֹת מִשָּׁם פֶּסֶל הָרַמְבָּ"ם,

פָּנָיו הֻשְׁאֲלוּ מִפְּנֵי זָר, וּמִי שֶׁהִצִּיב הַפֶּסֶל

לֹא קָרָא עַל אִסּוּר תְּמוּנָה וּמַסֵּכָה.

וְהָיִינוּ יוֹשְׁבִים בִּירוּשָׁלַיִם דִּי סְפָרַד

וְחוֹשְׁבִים עַל סְפָרַד דִּי יְרוּשָׁלַיִם.

אַחַר־כָּךְ הִגַּעְנוּ לַשִּׁכּוּנִים שֶׁל קוֹרְדוֹבָה, גַּם שָׁם

הִתְחִילוּ בְּתָכְנִית שִׁקּוּם שְׁכוּנוֹת. כִּסּוּ

אֶת הַטִּיחַ הַמִּתְקַלֵּף בְּמַעֲטֶה חָדָשׁ וְדַק

וְהֶעֱמִידוּ שְׁלָטִים גְּדוֹלִים לִכְבוֹד רֹאשׁ הָעִיר

וְשַׂר הַשִּׁכּוּן וְשַׂר הָאוֹצָר וְשַׂר הָרְוָחָה

וְשַׂר הַפְּנִים וְרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה. וְהָיִינוּ שׁוֹאֲלִים

כֵּיצַד נִשְׁכַּח הַמֶּלֶךְ בַּשְּׁלָטִים.

וְהָיִינוּ חוֹשְׁבִים עַל סְפָרַד דִּי יְרוּשָׁלַיִם

וְיוֹשְׁבִים בִּירוּשָׁלַיִם דִּי סְפָרַד.

הספר "שירים לאסירי בתי-הסוהר" יוצא לאור כ-7 שנים לאחר ספר שיריו הקודם של אלמוג בהר, "חוט מושך מן הלשון". הספר ראה אור בהוצאת "אינדיבוק" בעקבות פרויקט מימון המונים. בנוסף לשירים, בסופו מוסף גם שער של תרגומים, למיטב המשוררים, ביניהם: ניזאר קבאני, מרואן מח'ול, עזרא פאונד ובוב דילן.